מאמרים

ניתוח ופרשנות
25.12.2012

חמש הברירות של אסד

בפני נשיא סוריה ניצבות ארבע דרכים לוותר על השלטון, אך נראה שבהיעדר תמריץ בינלאומי לעשות זאת יבחר להמשיך ולהלחם עד הסוף המר.
העולם הערבי חוגג בימים אלה שנה לפרוץ ההתקוממות העממית בתוניסיה שפשתה עד מהרה ברחבי המזרח התיכון וזכתה לכינוי "האביב הערבי". זהו זמן טוב לסיכום ביניים. ארבעה דיקטטורים ששלטו שנים רבות במדינותיהם הופלו ואחד עדיין מתנדנד, כבר תשעה חודשים, למרות מחיר דמים כבד של למעלה מ-6,000 הרוגים. מהן הברירות הניצבות בפני בשאר אל-אסד אם ברצונו להפסיק את האלימות ולפרוש?

הוא יכול ללכת בדרכו של זין אלעאבדין בן עלי, נשיא תוניסיה: לעלות על מטוס, ולחמוק למדינה שתסכים לארח אותו. אך איזו מדינה תהין לארח את אסד? סעודיה, מקום מפלט ותיק לדיקטטורים נמלטים (אידי אמין, בן עלי, עלי עבדאללה צאלח), היא אויבת מרה של סוריה – בעלת בריתה של איראן. האם איראן תסכים לעשות זאת? ואיזה מסר ישלח צעד זה לאופוזיציה הפנימית בתוך איראן שהרימה את ראשה אך לפני שנתיים ודוכאה ביד קשה?

ייתכן שאסד יבחר לעשות מעשה מבארכ, להשאר במולדתו, ולנסות להוכיח את חפותו בבית המשפט. הלא רק לפני שבועיים טען אסד בתוקף בפני המראיינת ברברה וולטרס כי לא נתן הוראה לירות במפגינים. אבל סוריה אינה מצרים. ראשית, לא ברור כלל כי מבארכ בחר להשאר בארצו. ייתכן כי המשטר הצבאי שבתוכו צמח ושהחליף אותו בתפקידו כפה עליו להשאר. בסוריה, אין ממסד צבאי עצמאי שכזה. שנית, ברור לאסד כי בית משפט סורי לא יוכל להוציא פסק דין אחר ממוות לשליט שאחראי להרג של אזרחים כה רבים.

בפני אסד עומד גם המודל של סדאם חוסין ומעמר קד'אפי: לברוח מכס השלטון ולהתחבא בתוך המדינה. ספק אם לרופא העיניים רך הדיבור מדמשק יש את מבנה האישיות המתאים לכך. נראה שאסד עדיין זוכה לתמיכה בקרב בני המיעוט העלוי במדינה, אך האם הללו יוכלו להגן עליו בטווח הארוך מפני הרוב המוסלמי שישלוט במדינה? סופם של סדאם (שלמזלו נתפס בידי האמריקאים ולא בידי עראקים זועמים) ושל קד'אפי ידוע. לא נראה שאסד יבחר ללכת בדרכם.

האפשרות הרביעית היא זו בה בחר ללכת נשיא תימן עלי עבדאללה צאלח. לאחר חודשים רבים של התבצרות, הקזת דם אזרחים ופציעה קשה, החליט צאלח לחתום על מסמך היוזמה של מדינות המפרץ ולפנות את כס השלטון לסגנו, עבד רבו מנסור אל-האדי. בשבת הכריז צאלח כי בכוונתו לעזוב לארה"ב לזמן בלתי מוגבל. זו יכולה להיות האפשרות העדיפה עבור הנשיא הסורי, אולם נראה שהמודל התימני אינו רלוונטי לאסד משתי סיבות: ראשית, אין ארגון אזורי כמו מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ שיציע לאסד עסקה דומה לזו שהוצעה לצאלח. שנית, אין בסוריה גוף אופוזיציה מסודר שיוכל לרשת את השלטון מהנשיא, או להציע לו חסינות.

אך ישנה אפשרות חמישית, והיא שאסד יישאר בשלטון וימשיך לטבוח בבני עמו. למגינת לבם של הסורים, נראה שזו האפשרות הסבירה ביותר בטווח הזמן הנראה לעין. למרות דיווחים על עריקה מסיבית של חיילים מצבא סוריה, אסד ממשיך להפגין בטחון עצמי. בעודו מארח את וולטרס בדמשק, הוא מכתר את העיר חומס ומפגיז את תושביה. כאשר מועצת הבטחון של האו"ם לא מצליחה לגנות את המשטר בשל התנגדותן של רוסיה וסין; כאשר נאט"ו מצהירה במפורש כי לא תתקוף בסוריה כפי שתקפה בלוב; וכאשר טורקיה נראית עסוקה יותר בצרפת מאשר בשכנתה הדרומית, דומה שמרחץ הדמים בסוריה ימשיך. מארצות הברית, שבדיוק קיפלה את הדגל בעראק, אפשר כנראה לשכוח לעת עתה. זהו כנראה גורלה של מדינה חסרת משאבי טבע ובעלת חשיבות אסטרטגית זניחה: אף מנהיג לא רוצה לשלוח את חייליו ליהרג בשבילה. 

מאמרים נוספים