המזרח התיכון ומעבר לו

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
ח'אלד משעל (תמונה: ויקיפדיה)
27.09.2016

חשבון הנפש של מנהיג חמאס היוצא

ח'אלד משעל, מנהיג חמאס היוצא, דיבר באופן מלנכולי במיוחד בשבת האחרונה, בכנס על תמורות בתנועות האסלאם הפוליטי שנערך בקטר. הביקורת העצמית שלו נגעה, בין היתר, בנטייתם של האחים המוסלמים ושל חמאס להשתלט על הפוליטיקה ולא לשתף פעולה עם כוחות יריבים ולשאוף לקונצנזוס

בשנת 2008 ביקש אלי ישי, סגן ראש ממשלת ישראל, להיפגש עם ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל, ולדון עמו בשחרור החייל החטוף גלעד שליט. העובדה הזו נחשפה כבר אז, אולם השבוע, בכנס שנערך בקטר, סיפק משעל פרטים על הפרשה.

לדברי משעל, שנאם בכנס של מרכז המחקר של אל-ג'זירה בשבת, באחת מפגישותיו הראשונות בדמשק עם ג'ימי קרטר, נשיא ארצות הברית לשעבר, העביר לו האחרון מסר מסגנו של ראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט (משעל לא הזכיר את ישי בשמו, ולצדו של האחרון כיהנו שניים נוספים כסגני ראש ממשלה – אהוד ברק ושאול מופז), ולפיו ברצונו להיפגש ולדון בשחרורו של שליט. משעל סרב לפגישה. יש להזכיר כי עמדתה הרשמית של ישראל, אז והיום, היא כי חמאס הוא ארגון טרור וישראל אינה מקיימת מגעים ישירים עמו. שליט שוחרר בסופו של דבר באוקטובר 2011 תמורת 1,027 אסירים פלסטינים, בתיווך מצרי וגרמני.

משעל סיפר כי קרטר אמר לו בזמן ארוחת הערב כי הוא נושא עמו הזמנה מסגן ראש ממשלת ישראל המבקש להפגש עמו. "באותה תקופה", הוסיף משעל, "מה שהניע אותם היה לדון בנושא שליט, לפני שנחתמה העסקה. אמרתי לו: 'אדון ג'ימי, אני מודה לך על מאמציך, אבל לא ניפגש עם האויב. לא מפני שהדבר אסור הלכתית או שלא נכון פוליטית לשאת ולתת עם האויב. הרי הנביא עליו השלום נשא ונתן עם אויביו. אך זו מדיניות, הבנויה על שיקולים, לפיה מפגש ומשא ומתן עם האויב בתנאים בלתי-הולמים מיטיבים עמו ועם יחסי הציבור שלו, ושוחקים את הדימוי שלנו ואת שאיפותינו הפוליטיות'."

לדברי משעל, קרטר ניסה לשכנעו להיפגש בכל זאת עם הישראלי בטענה שהדבר יעניק לגיטימציה לחמאס, אך משעל עמד בסירובו. קרטר נפגש עם משעל בדמשק פעמיים בשנת 2008, באפריל ובדצמבר. בשני המפגשים דנו השניים בנושא גלעד שליט. משעל אמר את הדברים במסגרת התייחסותו למאמציה של חמאס להסיר עצמה מרשימת ארגוני הטרור של האיחוד האירופי. הוא טען כי חמאס זוכה להכרה רבה, גם אם סמויה, בקרב פוליטיקאים מערביים רבים.  

לא ברור אם הייתה זאת הכרזתו הרשמית בכנס כי לא יתמודד שוב בשנה הבאה על הנהגת הלשכה המדינית של חמאס, או שמא רוחות הסתיו הנוגות שהחלו נושבות בדוחא, אך נאומו של ח'אלד משעל בכנס "תמורות בתנועות האסלאמיות" היה מהמלנכוליים ומלאי הביקורת העצמית שנשא.

נקודת המוצא של משעל הייתה שהאסלאם הפוליטי כשל בניצול האביב הערבי לשינוי המפה המדינית של המזרח התיכון. את האביב הערבי חילק משעל לשלב ה"מהפכה" (בראייתו, האסלאמית) ושלב המהפכה הנגדית (האנטי דמוקרטית). לטענתו, למרות שהמהפכנים הערבים שאבו השראה רבה מחמאס בכמה מישורים, ובראשם הניצחון המרשים בבחירות 2006, הצורך בהתנגדות מזויינת לשלטון עריץ וכוחו של האזרח הפשוט במאבק בכוח עדיף, הרי שהניסיון האסלאמי במרחב הערבי נותר קצר מועד.

האתגר המרכזי של חמאס היה ונותר היכולת לתמרן בין עקרונות ואינטרסים קיומיים. חמאס, טען משעל, תמיד ביכרה את העיקרון על פני האינטרס, גם כשהדבר פגע בה קשות. כך, למשל, כאשר עמדה בפני לחץ מאסיבי לנטוש את עקרונותיה ולעמוד לצד עריצים ונגד עמים מדוכאים. זה היה רמז עבה להחלטה לנטוש את משטר אסד ודמשק בינואר 2012.

מדוע כשלו המשטרים האסלאמיים, שעלו לשלטון באופן דמוקרטי במדינות כמו מצרים ותוניסיה, להישאר בעמדת הנהגה? כאן הציע משעל שתי סיבות, וכלל בנאומו את חמאס בכישלון האסלאמיסטי. ראשית, תנועות האסלאם הפוליטי הפריזו בכוחן, גם כאשר זכו במירב הקולות בקלפי. חוסר הנסיון הפוליטי שלהן הפיל אותן בפח שטמנו להן כוחות האופוזיציה. שנית, האסלאמיסטים לא השכילו לשתף פעולה עם מתנגדיהם הפוליטיים מבית ולשלוט מתוך קונצנזוס.

"הניצחון בקלפי אינו מספיק," טען משעל. תנועה אינה יכולה לראות עצמה כ"אלטרנטיבה" אקסקלוסיבית לתנועה אחרת, גם אם התנועה שהביסה בבחירות כשלה וסרחה. "הדרך הנכונה היא שיתוף פעולה."

משעל לא נותר במישור התיאורטי. בשנת 2006, הסביר, סברה חמאס כי תוכל לשלוט לבדה לאחר שהשיגה רוב בבחירות הפרלמנטריות והייתה נתונה לבידוד מצד התנועות הפוליטיות האחרות, שרצו להכשילה באמצעות לחץ בין-לאומי. בעקבות הבחירות שהתקיימו בחודש ינואר אותה שנה החרימו ישראל והקוורטט את ממשלתו של אסמאעיל הניה, בה סרבה תנועת פתח לשבת. פחות מחצי שנה לאחר הבחירות חטפו אנשי חמאס את החייל  גלעד שליט, דבר שהוביל את ישראל למסע מעצרים נרחב בקרב בכירי חמאס.

"חשבנו שנוכל לשלוט לבד, אבל הדבר לא היה קל," הודה משעל.

למרות שרוב נאומו התמקד בזירה הפנים-פלסטינית, משעל הפנה מסרים גם לעולם הערבי ואפילו לישראל. בהתייחסו להתקרבות לכאורה בין ישראל ומדינות ערב המתונות, שבה התפאר ראש הממשלה נתניהו, הזהיר משעל את מנהיגי ערב מפני נטישת אחיהם הפלסטינים. ההתקרבות לישראל, טען במפגיע, תזיק לא רק לפלסטינים אלא למדינות ערב עצמן. ההסתכלות פנימה בעידן של תמורות פוליטיות מהירות אינה יכולה להצדיק פנייה לישראל, הדגיש.

למרות ההישגים המוגבלים של חמאס בעקבות מבצע צוק איתן והמצור המוחלט בו נתונה עזה מכל הכיוונים, משעל הבטיח כי הנשק שבידי תנועתו "טוב עשרות מונים מבעבר, כולל בזמן המערכה של 2014."

כיצד ניתן להבין את דבריו הפייסניים של משעל בתזמון הנוכחי? אולי מדובר בהתוויית דרך לממשיכו בתנועה, ככל הנראה אסמאעיל הניה, שישב לצדו באולם וזכה לאזכור מיוחד בתחילת הנאום (המועמד האחר, סגן הלשכה המדינית מוסא אבו-מרזוק, לא נכח בכנס). בכל מקרה, נראה שבשלב זה הפייסנות של משעל נותרת מוגבלת לאולם הכנסים הממוזג בקטר. אבו מרזוק הודיע כי לא מתוכננת שום פגישת פיוס, והתנועות היריבות ממשיכות לדכא ולהכפיש זו את זו כמו דבר לא השתנה.   

מאמרים נוספים