המזרח התיכון ומעבר לו

אודות הכותב

תגיות
ניתוח ופרשנות
28.01.2012

ירדן בצל האביב הערבי: הדרומוקרטיה ההאשמית

הרפורמות הכלכליות בירדן פגעו בתומכי המשטר המסורתיים, העבר-ירדניים. מאידך, הם שיפרו את מצבם הכלכלי של הפלסטינים. השינויים הללו הניעו רבים להפגין נגד המשטר ולערער את יציבותו.

מי שמסתובב בירדן מבחין בשלטים גדולים הניצבים בכל פינה ומהם ניבטים פניהם של המלכים ההאשמים בעבר ובהווה, ואחרים שעליהם כתוב "ירדן תחילה", או "ירדן: ארץ קטנה – רעיונות גדולים". אך קיימים גם שלטים שבהם מופיע המשפט: "ירדן – אתה קוצר את מה שאתה זורע".

סביר להניח שגם המלך עבדאללה וגם  מנסחי  הטקסט הזה במשרדי הפרסום הזרים שנשכרו על ידו לצורך זה לפני כמה שנים לא שיערו לעצמם שמשמעותו של המשפט "אתה קוצר את מה שאתה זורע" תתהפך כחרב דמוקלס מעל ראשו של המלך. עבדאללה אכן קוצר כיום את מה שזרע עם עלייתו לשלטון לפני 13 שנה: תכנית הפיתוח הניאו-ליברלית שהציג מאז 1999, המאופיינת בעידוד שוק חופשי, צמצום המגזר הציבור, הפרטת נכסי המדינה ומכירתם לאליטות ולזרים, שינתה באופן משמעותי את אופייה המסורתי של הכלכלה והחברה הירדנית. ערב ה"אביב הערבי" הכתובת הייתה על הקיר.

הבעיה העיקרית המגבירה את נפיצות המצב בירדן הוא מצבה הכלכלי הקשה של המדינה. המלך מדגיש כי בעייתה של ירדן אינה פוליטית אלא כלכלית, והוא העדיף מיומו הראשון בשלטון (בלחץ הבנק העולמי וקרן המטבע הבין לאומית) רפורמות כלכליות על פני שינויים פוליטיים. ה"בדוקרטיה" המסורתית – שלטון העבר-ירדנים על הביורוקרטיה וכוחות הבטחון – חיה מזה שנים רבות בדו-קיום עם השליטה הפלסטינים על המגזר הפרטי ובמקצועות החופשיים, אך מדיניותו הכלכלית של המלך החדש באה על חשבון מעמד הביניים והאוכלוסיה העבר-ירדנית, משענתו ההיסטורית של המשטר ההאשמי.

מאז 1989, מרבית הכנסותיה של ירדן מגיעות כהלוואות ומענקים למיזמים של השקעות פרטיות. כדי להקל את היזמוּת פרטית ואת פעילותו של השוק החופשי עשתה הממשלה הירדנית שינויים במסגרות ביורוקרטיות ומנהליות. מיזמים כאלה היו המניע העיקרי של ירדן לחתימה על הסכם השלום עם ישראל ב-1994. חוזים או הסכמים נוספים שבאו בעקבותיו היו: הסכם סחר חופשי עם ארה"ב בשנת 2000, הפיכת עקבה לאזור סחר חופשי וביסוס מסגרת ה-QIZ (אזורים מוכשרים לתעשיה) שהעניקה לירדן ולמצרים זכות לייצא מוצרים לארה"ב ללא מכס וללא הגבלות (בעיקר בתחום הטקסטיל והמתכות). אולם מהפריחה הכלכלית הזו נהנו זרים ומקורבים לצלחת, ורוב עובדי הכפיים הם ממילא עובדים ממזרח אסיה ולא ירדנים מקומיים.

ירדן הפכה למדינה דרומוקרטית (מהמילה היוונית דרומוס, מהירות), כזו המושתתת על הבדלי מהירויות: בתחתית הסולם ממוקמות דרכי העפר בכפרים נידחים ועיירות בדואיות בפריפריה, ובראש הסולם נמצאות שלוש הערים הגדולות עמאן, זרקא וארבד – ארץ הכבישים העוקפים, המחלפים, הפרברים, האוטוסטרדות ואוטוסטרדות המידע. היה זה הארכיטקט והפילוסוף הצרפתי פול ויריליו שטבע את הביטוי דרומוקרטי כאשר הסביר: "לא יהיו יותר מרידות או הפגנות ולא יהיה צורך בדיכוי. כדי לרוקן את הרחובות מספיק להבטיח לכולם את האוטוסטרדה".

המלך עבדאללה אולי האמין כי תיאוריה זו תתאים גם לחברה הירדנית, אך בפועל, למעלה מאלפיים הפגנות שהתקיימו בירדן בשנה האחרונה הוכיחו כי מדיניותו הכלכלית של המלך יצרה אתגרים כלכליים, חברתיים ופוליטיים חדשים, ומעל כולם תחושות תסכול וקיפוח בקרב השבטים שנחשבו  מאז ומתמיד לעמוד השדרה של המשטר. עבדאללה הבטיח להמונים את האוטוסטרדה, אולם הרחובות מלאו מפגינים.


ד"ר איריס פרוכטר-רונן מרצה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה ובמכללת עמק יזרעאל. היא עוסקת בהיסטוריה פוליטית וחברתית של ירדן והפלסטינים, ובשנים האחרונות כתבה על חינוך וספרי לימוד, תרבות פופולרית, קולנוע ומגדר במזרח התיכון.

 
מאמרים נוספים