המזרח התיכון ומעבר לו

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
19.07.2015

מלחמתו של האסלאם בעבדות המודרנית

בעולם ההלכתי המוסלמי, הן הסוני הן השיעי, מתקיים שיח הלכתי בין פוסקים שמרנים ובין פוסקים מתונים סביב זכויותיו של העובד הזר. המתונים מבקשים בעיקר להגן על זכויותיהם של עובדים זרים נוצרים במדינות המפרץ.

הנפט שבורכו בו מדינות ערביות במפרץ עודד זרימה מוגברת של עובדים זרים ממזרח אסיה וממדינות ערביות למפרץ החל בשנות השבעים. עובדים אלה נתפסים בעיני תושבי המפרץ כ"אחר" מבחינה דתית, תרבותית ואתנית. רבים מהם הינם נוצרים, בודהיסטים ובני דתות פגאניות אחרות.

העובדים הזרים במדינות המפרץ מועסקים בענפים שונים ובהם הנדסה, הוראה, בנייה, משק בית וטיפול בילדים ובקשישים. עובדות זרות מועסקות גם כנהגות עבור נשים סעודיות, משום שהחוק הסעודי אוסר על המוסלמית לנהוג ברכב. הזרים חתומים על חוזה העסקה שתקף לשלוש שנים בלבד (שנתיים לעובדות משק בית). בתום תקופת ההעסקה רשאי המעסיק להחליט האם להאריך את החוזה בשלוש שנים נוספות או לשלוח את העובד חזרה לארץ מולדתו. על פי החוק במדינות חצי האי, העובדים יכולים לקבל שירות בקופות חולים ממשלתיות בחינם. דמי הבראה או ימי חופשה עבורם אינם מעוגנים בחוק.

זה שנים רבות מותחת הקהילה הבין-לאומית ביקורת על מדינות המפרץ בגין יחסן לעובדים הזרים, במיוחד לאחר שנחשפו התנאים הקשים בהם נאלצו לעבוד ולהתגורר. בדו"חות מטעם הארגון העבודה הבין-לאומי (ILO) וארגונים בין-לאומיים אחרים הועלו תלונות של העובדים על יחס עוין ועבירות מקוממות מצד המעסיקים. העובדות הזרות, שלרוב מועסקות במשק בית, לעתים מהוות טרף קל לאונס ולהתעללות נפשית ופיזית מצד מעסיקיהן. החוק המחייב לרשום כל עובד זר תחת מעסיק ספציפי גם מונע מהעובד לעזוב את מקום עבודתו ואף לצאת מהמדינה ללא אישור המעסיק. למעשה, החוק מדמה את הנוהג הערבי הקדום של פריסת חסות על עבדים וחושף את העובדים לניצול ופגיעה מצד המעסיקים המקומיים.

כל ניסיון של ממשלות המפרץ להגביל את מכסות העובדים הזרים, לאתר שוהים בלתי חוקיים ולהחזירם לארץ מולדתם יוצר בעיה בכוח העבודה בכל ענפי המשק. אולם העובדים הזרים "אחראים" גם לגידול באבטלה, משום ששכרם נמוך והם לעתים מיומנים יותר מכוח העבודה המקומי. מעבר לכך, ממשלות ואנשי דת במפרץ חוששים מהפיכתם של האזרחים בחלק מן המדינות למיעוט זניח, ורואים במצב זה סכנה ליציבות הכלכלית והפוליטית באזור. אנשי דת נוהגים גם להזהיר מהשפעות תרבותיות של הזרים – תרבות פנאי, בתי תפילה ומנהגים נוצריים – על החברות המסורתיות והשמרניות של חצי האי ערב.

על רקע כל זה קבעו פוסקי הלכה שמרנים כי כניסתם של עובדים זרים לחצי האי ערב עומדת בסתירה לדרישתו של הנביא מוחמד לנקות את האזור מיהודים, נוצרים ובני דתות פגאניות. השיח' עבד אל-עזיז בן עבדאללה הרחיק לכת וקרא לאסור תפילות בתוך בתי מגורים ולהרוס כל מבנה שמשמש את העובדים הפיליפינים לקיים פולחנים נוצרים בערב הסעודית, ערש האסלאם שבו גם נולד הנביא. פסיקתו פורסמה לאחר שהשלטונות בכווית השכנה החליטו לשקם כנסיות ברחבי המדינה למען המאמינים הפיליפינים.    

בתגובה הדגישו פוסקי הלכה מתונים כי בקוראן ובחדית' כוננו יחסי עובד-מעביד הרבה לפני שהוקמו ארגונים להגנת העובד ומפלגות פועלים באירופה. לטענת הפוסקים הללו, דת האסלאם דוגלת בצדק בכל תחומי החיים וזכויות האדם והעובד הן נר לרגליה. יתר על כן, בני האדם הם שווים ללא הבדל דת, גזע ומין, גיל, צבע עור, בין אם הם אזרחי המדינה או עובדים זרים. כפי שציווה הנביא למאמיניו: "אין כל עליונות לערבי על הלא ערבי, למוסלמי על הלא מוסלמי, ללבן על השחור".

אותם פוסקים הזכירו כי הנביא נהג באדיבות עם עובדיו שלו, והורה למאמינים לקיים מו"מ עם עובדיהם על היקף השכר והעבודה עוד לפני תחילתה. בנוסף אסר הנביא על המעסיק להלין את שכרו של העובד, למכור או להעביר אדם בן חורין (עובד זר נחשב לבן חורין) למעסיק אחר, וקבע כי על המעסיק לוודא שסביבת העבודה בטוחה עבור העובד. לא תהיה צמיחה בארגון אם לא ישררו צדק ויחסים הוגנים בין המעסיק לעובדיו, התרה הנביא, וכל מי שרודה בעובדיו לא יזכה לראות את שערי גן העדן. על בסיס זה קובעים פוסקים מתונים כי על המעסיק לדאוג למזון ומשקה, ביגוד, ביטוח תאונות וביטוח רפואי לעובדיו, ואף לאפשר לעובדים נוצרים לצאת ליום שבתון בחג המולד.

גם פוסקים שיעים מקדישים תשומת לב לזכויותיהם של עובדים זרים. בשנת 2008 פרסם סייד מוחמד חוסיין פדלאללה פסק הלכה האוסר על התעללות פיזית או הטרדה מינית כלפי עובדים הזרים בלבנון. פדלאללה טען שיחס רע כלפי עובדים זרים הוא סממן לכאוס חברתי, כשל חינוכי ואוזלת יד של מערכת אכיפת החוק במדינה. הוא אף אסר על מכירתם או העברתם של עובדים זרים בין מעסיקים לבנונים, פרקטיקה הגורמת להם להתאבד או לפגוע בעצמם.

פוסקי הלכה שיעים וסונים הסבירו בפסיקותיהם שהעובד אינו בבעלותו של המעסיק אלא תחת אחריותו, ולכן המעסיק חייב לדאוג לו. "הם עוזרינו", הזכיר פדאללה. "אנו זקוקים להם, ולפעמים תלויים בהם כי הם מבצעים עבודות שאין ביכולתנו לבצע."

הנה כי כן מתקיים בעולם ההלכתי המוסלמי, הן הסוני הן השיעי, שיח בין פוסקים שמרנים ובין פוסקים מתונים סביב זכויותיו של העובד הזר לפי ההלכה.

מאמרים נוספים