המזרח התיכון ומעבר לו

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
שיירה של פליטים בחלב (צילום: מרכז התקשורת של העיר)
29.01.2017

ממשל אובמה וסוריה: ניתוח והערכה

לאסון ההומניטרי בסוריה ישנם אחראים רבים, ובראשם משטר אסד, אך המדינה היא הוכחה חיה ומדממת לכך שגם אי-התערבות לנוכח פשעים נגד האנושות סופה צרה צרורה. לנשיא אובמה היו סיבות רבות לפעולות שנקט ושלא נקט, אך במקרים מסוימים פעל בניגוד לעצת כל בכירי ממשלו. סוריה, המזרח התיכון והעולם משלמים את המחיר

נפילתה ההדרגתית והמדממת של חלב המזרחית לשליטתן של המיליציות הנאמנות למשטר אסד היא אות סיום ראוי לכהונתו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה. שלל גורמים השפיעו על התדרדרותה של ההתקוממות העממית והלא-אלימה בסוריה למלחמה פנימית ואזורית עקובה מדם שגבתה את חייהם של כחצי מיליון איש, אך החלטות ממשל אובמה, ושל הנשיא באופן אישי, תרמו באופן מכריע להתהוותו של האסון בסוריה. מורשתו, שנראה כי תאריך ימים יותר מכל האחרות, הן ההשלכות האיומות של המלחמה, ובראשן הקרקע הפורה לצמיחת דור חדש של ג'יהאדיסטים והפגיעה האנושה בנורמות של הדין הבינלאומי בכל הנוגע לפשעי מלחמה וזכויות פליטים.

בתקשורת מתוארת מדיניותו של ממשל אובמה בסוריה כ"אי-התערבות", אך תיאור זה אינו מדויק. ממשל אובמה התערב בסוריה, אולם בצורה מוגבלת מאוד ולא יעילה, אף לא ביחס למטרות שהגדיר הממשל בעצמו. אובמה רצה להסיג את כוחותיו מעיראק וביקש להמנע בכל מחיר ממעורבות עמוקה בסוריה, תוך שהוא תומך בהחלפת משטר אסד בממשל דמוקרטי ידידותי. המשטר החזיק מעמד, האופוזיציה הסורית הקצינה, וסוריה הפכה למדגרה של דאע"ש. אז נגררה ארצות הברית להתערבות צבאית בסוריה והזרימה מחדש כוחות קרקעיים לעיראק.

השיקולים מאחורי המדיניות האמריקנית

חלק מהשיקולים שעמדו בבסיס מדיניותו של אובמה ראויים להערכה. אובמה חזה בהתדרדרותה של עיראק למלחמת אזרחים ובהחמרת המתחים הכיתתיים במזרח התיכון בשל ההתערבות האמריקנית בעיראק. כנשיא קיווה אובמה לבסס מערכת יחסים חדשה בין ארצות הברית לאזרחי המזרח התיכון שמבוססת על כבוד הדדי ולא על כפייה, כפי שהתרחש בעיראק.

בזירה הבינלאומית שאף אובמה לשוב למדיניות של פעולה דיפלומטית ובניית קואליציות בחסות האו"ם, שנזנחה בתקופת בוש הבן. ממשל אובמה פעל גם לחזק את הנורמות של הדין הבינלאומי שממשל בוש ערער, ולכן ביקש את אישורה של מועצת הבטחון להתערבות בלוב ופעל לסגירת מחנה המעצר בגוואנטנמו ואיסור על עינויים של עצורים (שמשפטנים בממשל בוש התירו). התערבות אמריקאית להגנת אזרחי סוריה, למשל באמצעות יצירת אזורים ללא טיסה, הייתה מנוגדת, אם כן, למדיניותו של ממשל אובמה. זאת מאחר שלרוסיה יש זכות ווטו במועצת הבטחון של האו"ם, וארצות הברית הייתה נאלצת לפעול מחוץ למסגרת המוסדית של האו"ם. שיקולים נוספים הנחו את אובמה, ונראה כי בראשם היו התועלת הפוליטית הנמוכה בהתערבות בסוריה לצד המחיר הגבוה במקרה של כשלון.

שישה חודשים לאחר תחילת ההתקוממות העממית בסוריה החלו מפגינים לבקש הגנה והתערבות בינלאומית, בדמות יצירת אזור ללא טיסה או חימוש המורדים בנשק יעיל ובייחוד טילים נגד מטוסים. אף שהמפגינים והאופוזיציה לא קראו להתערבות קרקעית, האמריקאים הבינו שגם אזור ללא טיסה יביא לעימות בינם ובין צבא אסד ובעלי בריתו, וכי אמצעי לחימה מתקדמים עלולים לזלוג מקבוצות מתונות לקבוצות קיצוניות. מעבר לכך חששו בממשל כי חימוש משמעותי של האופוזיציה ידרבן את בעלי בריתו של המשטר להגדיל את הסיוע עבורו.

הפגנה בכפר נבל, צפון-מערב סוריה, בפברואר 2012, פחות משנה לאחר תחילת ההתקוממות העממית בסוריה. "SOS! עולם! חוסר המעש המביש שלכם יביא ליצירתם של אלפי בן לאדנים."

 

להתערבות בסוריה גם לא הייתה תועלת פוליטית עבור משטר אובמה. רק חצי מהאמריקנים מסוגלים לזהות את סוריה על מפה, ואי-התערבות הייתה נטולת מחיר בזמן שהתערבות שתסתבך תגבה מחיר גבוה. עד פריצת דאע"ש לתודעה הבינלאומית היה רוב בארצות הברית נגד התערבות אמריקנית בסוריה. ממשל אובמה חשש גם מעימות עם איראן, בת בריתו הנאמנה של אסד, וביקש להמנע מהפגיעה במו"מ על הגרעין. סוגיה זו הייתה ציר מרכזי באסטרטגיה של הממשל להפחתת מעורבותו במזרח התיכון ופרימת הברית הוותיקה בין ארצות הברית למדינות הסוניות.

השיקולים הפוליטיים והמדיניים הללו היו כה מרכזיים עבור ממשל אובמה עד שגברו על עמדת הרוב המכריע של אנשי המקצוע בממשל שתמכו בסיוע רציני למורדים מתונים ובאכיפת אזורים אסורים לטיסה. על אלה נמנו מזכירת המדינה הילארי קלינטון, מזכיר המדינה ג'ון קרי, השגרירה באו"ם סמנת'ה פאוור, השגרירים והשליחים לסוריה רוברט פורד (שהתפטר במחאה על מדיניות הממשל) ופרד הוף, שרי ההגנה רוברט גייטס, לאון פנטה, צ'אק הייגל (שהתפוטר משום שהעז לבקר את המדיניות ביחס לסוריה), הרמטכ"ל מרטין דמפסי, ראשי ה-CIA ועובדי משרדי החוץ, ההגנה ומנגנוני המודיעין. מומחים מחוץ לממשל, שמרנים וליברלים, היו מאוחדים בתמיכה במעורבות אמריקנית משמעותית יותר בסוריה.

ממשל אובמה והמורדים בסוריה

חימוש המורדים – מעט מדי ומאוחר מדי

באוגוסט 2011, חמישה חודשים לאחר פרוץ ההתקוממות הלא-אלימה בסוריה, קרא הנשיא אובמה לראשונה לאסד להתפטר.  הממשל הטיל סנקציות על המשטר בדמשק והן התגברו בהדרגה. בשלב זה החלה סוריה לגלוש למלחמת אזרחים, וקבוצות חמושים התאגדו תחת השם "צבא סוריה החופשי" במטרה להגן על חיי האזרחים והמפגינים. בתחילת 2012 החלו להתבסס במדינה קבוצות קיצוניות יותר דוגמת ג'בהת א-נוסרה ואחראר א-שאם. משאביהם הצבאיים והכספיים, בזכות התמיכה הזרה, היו גדולים הרבה יותר מאלה של צבא סוריה החופשי, והצלחותיהם בשדה הקרב משכו אליהם עשרות אלפי לוחמים שהשתייכו לצבא סוריה החופשי. לוחמים אלה אמנם לא האמינו באידיאולוגיה של הארגונים הקולטים, אולם לאחר שהצטרפו אליהם הם החלו להקצין.

מתוך הבנה כי לא יצליחו לשרוד לאורך זמן ללא סיוע חיצוני משמעותי, מנהיגי קבוצות בצבא סוריה החופשי פנו לתורמים זרים. הראשונים שנענו היו שיח'ים סונים קיצוניים ממדינות במפרץ דוגמת סעודיה, כווית, בחרין וקטר, שהתנו את תמיכתם באימוץ קו דתי וכיתתי יותר. בחצי השני של 2012 כבר ניתקו קבוצות שונות בצבא סוריה החופשי את קשריהן עם הארגון, ומנהיגיהן חדלו לדבר על חירויות וזכויות ועברו לשיח כיתתי נגד העדה העלווית השלטת בסוריה. סעודיה וקטר, מצדן, החלו לספק סיוע צבאי לקבוצות בצבא סוריה החופשי ולקבוצות קיצוניות יותר, כשקטר תומכת בייחוד בקבוצות האסלאמיסטיות משום שהפכו לאפקטיביות ביותר. במהלך אותה שנה לחצו בכירים בממשל אובמה לספק סיוע לצבא סוריה החופשי כדי לחזק את יכולת העמידה וכוח המשיכה שלו, אולם אובמה המשיך להתנגד. רק בדצמבר החל ה-CIA לספק סיוע לוגיסטי למורדים ולאמן לוחמים של צבא סוריה החופשי.

בתחילת 2013 הכניסו הקטרים משלוח של טילים נגד מטוסים למורדים בסוריה, צעד שהדאיג מאוד את ממשל אובמה. בשל רצון לפקח בצורה טובה יותר על זרימת הנשק ממדינות המפרץ החליט אובמה לספק נשק קטלני לקבוצות מורדים שתאושרנה בהליך קפדני. העברת אמצעי הלחימה לקבוצות הללו החלה בקיץ של אותה שנה. חדרי מבצעים באנקרה ובעמאן, המשותפים לארגוני מודיעין מערביים וערביים (לרבות סעודיה וקטר), פיקחו על חלוקת הסיוע הצבאי והכספי לארגוני המורדים המתונים בסוריה ובעיקר לעשרות אלפי לוחמי "צבא סוריה החופשי". ה-CIA החל לאמן אלפי מורדים של צבא סוריה החופשי בבסיסים בקטר, בטורקיה ובירדן במימון סעודי (בעלות אסטרונומית), ואף העניק להם טילי נ"ט מסוג טאו. עם זאת, ממשל אובמה נותר עיקש בסירובו לספק לארגוני מורדים טילים נגד מטוסים, שהיו מאפשרים להם להתמודד עם העליונות האווירית של משטר אסד ורוסיה.

לוחמים של "חטיבה 13" של צבא סוריה החופשי פוגעים בטנק של משטר אסד בצפון מחוז חמאה, אוקטובר 2015

אלא שהאסטרטגיה האמריקנית-ערבית החדשה לא שינתה את פני המערכה בסוריה באופן משמעותי. בצפון סוריה כבר התבססו קבוצות מורדים אסלאמיסטיות וג'יהאדיסטיות, והן אלה שנלחמות בחזיתות הקשות ביותר. בדרום, לעומת זאת, "החזית הדרומית" של צבא סוריה החופשי היא הכוח הדומיננטי יותר, ושם יש לקואליציה המערבית-ערבית השפעה גדולה יותר. עם זאת, ההתערבות הרוסית בסוריה, שהחלה בספטמבר 2015, שיבשה את תמונת המצב הזו. יתר על כן, בחששה של ירדן מנהירה של פליטים נוספים לשטחה ומהסתבכות עם רוסיה, היא הטילה הגבלות קשות על הסיוע משטחה לדרום סוריה ותבעה כי לוחמי צבא סוריה החופשי יחדלו מתקיפת צבא אסד.

"הקו האדום" שלא מומש

החלטה הרת גורל נוספת של ממשל אובמה פגעה במורדים המתונים בסוריה. באוגוסט 2012 הצהיר אובמה כי שימוש בנשק כימי על-ידי המשטר אסד יהווה "קו אדום" ו"ישנה את מערך החישובים שלי" בנוגע לסוריה. באוקטובר 2012 החל אסד להשתמש בנשק כימי נגד קבוצות מורדים ולאחר מכן גם אזרחים, אך הממשל האמריקני היה יכול להתעלם מההתקפות הללו משום שמספר ההרוגים היה נמוך. באוגוסט 2013 רצחו כוחות המשטר בגז סארין כ-1400 איש, חלק ניכר מהם ילדים, בפאתי דמשק. משטר אסד פינה רבים מבסיסיו מחשש להתקפה אמריקנית, והמורדים ציפו לה בדריכות. אולם אובמה נשמע ליועצו הפוליטי דניס מקדונו (McDonough) ונמנע מלהגיב. רוסיה ניצלה את ההזדמנות כדי להציע את המרת התקיפה האמריקנית בפירוק משטר אסד מנשקו הכימי. משטר אסד לא התפרק מכל נשקו הכימי וממשיך להשתמש בו עד היום נגד אזרחיו.

להתנהלות זו של ממשל אובמה היו השלכות מכריעות, משום שאסד הבין ממנה כי לא ייענש על אכזריותו גם במקרים קיצוניים. המורדים המתונים, מצדם, איבדו אמון בארצות הברית. ה"וועדה הצבאית הסורית" של צבא סוריה החופשי, שהוקמה לדרישת האמריקנים, איבדה בן-לילה את אמינותה ויוקרתה. שלוש עשרה קבוצות מורדים חזקות התנערו ממנה ומ"הוועדה הסורית הלאומית, ארגון הגג של האופוזיציה הפוליטית שניהל את המשא ומתן עם המשטר, ובשלהי 2013 הקימו את "החזית האסלאמית" בתמיכתן של מדינות המפרץ. יתר על כן, הנרטיב של הקבוצות הג'יהאדיסטיות בסוריה חוזק באופן משמעותי, משום שה"צלבנים" הוכיחו את בוגדנותם בהקריבם את חייהם של עשרות אלפים מאזרחיהם המוסלמים שנהרו לסוריה כדי להגן על אזרחיה.

דעיכתו של צבא סוריה החופשי

ממשל אובמה, שחשש בצדק כי נצחון של המורדים ההולכים ומקצינים יהיה אסוני לאזרחי סוריה לא פחות מנצחון של המשטר, תבע כי אסד יוותר על השלטון במו"מ עם האופוזיציה. אולם גם בנקודות השפל הנמוכות ביותר של המשטר, במהלך השנים 2012 ו-2015, הוא ואיראן סירבו לכל תרחיש הכולל ויתור של אסד על שלטונו. איראן הגבירה את סיועה הצבאי והכלכלי למשטר וב-2015 שכנעה גם את רוסיה לעשות כן. ארצות הברית ובעלות בריתה הערביות הצליחו להעמיק את תלותם של המורדים המתונים בהן, אך בעקבות ההתפתחויות שתוארו לעיל הדבר רק הזיק למוניטין של צבא סוריה החופשי ולדימויו. גם עצמתו בשטח נפגעה קשות, לאחר שהסיוע למורדים המתונים בדרום סוריה קוצץ על ידי הקואליציה בשנת 2015, ועל ידי טורקיה בשלהי שנת 2016 בצפון סוריה. זו גם הייתה הסיבה לנפילתה של העיר חלב, שבה פעלו בעיקר קבוצות מורדים מתונות שנתמכו על-ידי חדר המבצעים באנקרה. התקפות רוסיות מדויקות על בסיסים של צבא סוריה החופשי בצפון האיצו את קצב היחלשותן.

המאבק בדאע"ש

ההקצנה ההדרגתית בקרב המורדים, לצד פשעי המלחמה המחרידים שביצעו המשטר ובעלי בריתו השיעים הזרים באזרחי סוריה הסונים, הפכו את סוריה לאבן שואבת לצעירים סונים מרחבי העולם, שהפכו לגרעין של ארגון דאע"ש שהתפצל מג'בהת א-נוסרה באפריל 2013. לאחר שהתבסס בצפון סוריה ומזרחה פלש דאע"ש לעיראק ביוני 2014 והתבסס בה במשך שנתיים. ממשל אובמה, שכל שביקש היה להמנע מהתערבות בענייני המזרח התיכון, נגרר שנית פנימה, בתחילה לעיראק והחל בספטמבר 2014 גם לסוריה.

תחילה פנתה ארצות הברית לאתר בעלי ברית שיסייעו לה במאבק בדאע"ש בעיראק ובסוריה. המועמדים הטובים ביותר לכך בסוריה היו המיליציות הכורדיות, בין היתר משום שהיה קשה למצוא לוחמים ערבים שיתחייבו להלחם אך ורק בדאע"ש ויתעלמו ממשטר אסד, שאחראי לכ-94% ממקרי ההרג של אזרחים בסוריה עד היום. עד מהרה קצרו הכורדים הישגים צבאיים וטריטוריאליים מרשימים, ועוררו את דאגתה של טורקיה. כוחותיה פלשו לסוריה והחלו לסייע ללוחמי צבא סוריה החופשי לכבוש שטחים מידי דאע"ש בצפון מחוז חלב. נראה כי התורכים הגיעו להסכמה עם הרוסים שבמסגרתה הראשונים לא יסייעו למורדים בעיר חלב ובכך יקלו על משטר אסד ובעלי בריתו להשתלט על העיר.

לוחמים של ה-YPG נלחמים בדאע"ש בצפון-מזרח סוריה, מרץ 2015

המדיניות האמריקנית הצליחה להסיג את דאע"ש משטחים שכבש בסוריה, אך המחיר היה ערעור נוסף באמונם של מתנגדי המשטר בסוריה בארצות הברית. לנגד עיניהם הכלות ראו אלה כיצד האמריקנים מעדיפים את המאבק בדאע"ש על מאבק במשטר אסד, שהוא ובעלי בריתו היו ונותרו מחוללי ההרס והמוות המרכזי במדינה. יתר על כן, התמיכה האמריקנית בכורדים באה לא רק על חשבון הדמוקרטיה וזכויות האדם אלא גם על חשבון האוכלוסיה הערבית הנשלטת על ידי כורדים. דיכוי ומתחים פנימיים הם חומר בעירה שארגון דאע"ש יודע לנצל היטב.

השלכות המדיניות של ממשל אובמה

יותר מבכל מלחמה אחרת בהיסטוריה האנושית, פשעי המלחמה בסוריה מתועדים היטב באמצעות סרטונים, מסמכים שהוברחו מסוריה (המעידים על אחריות אישית של כל צמרת המשטר) ורשימות מפורטות של הרוגים ועצורים. ארצות הברית וממשלות באירופה פרסמו מאות הודעות גינוי, אך לא נקטו כל פעולה כדי להגן על אזרחי סוריה ובהמשך אף הקשו על הסורים לברוח מהתופת. מאז 2011, ועוד לפני בחירתו של טראמפ לנשיא, קלטה ארצות הברית בשעריה קצת מעל 10,000 פליטים סורים, פחות משתי עשיריות האחוז ממספר הפליטים הסורים הרשומים ברחבי העולם. כאשר הבינו המדינות השכנות לסוריה כי עיקר העול יוטל עליהן הן נעלו את שעריהן בפני פליטים סורים במהלך 2014 ו-2015.

אחרית הפצצה אווירית שגבתה את חייהם של 28 איש על מחנה עקורים באידליב, מאי 2016

בשנת 2013, לבקשת הנשיא אובמה, ניסח הפנטגון תכנית להגדרת אזורים אסורים בטיסה לאורך הגבולות בין סוריה לבין טורקיה וירדן. בעלות בריתה של ארצות הברית במזרח התיכון, ולצדן שר החוץ ג'ון קרי, שר ההגנה אשטון קרטר והשליח המיוחד של הנשיא למאבק בדאע"ש, הגנרל ג'ון אלן, תמכו בתכנית, אך בסופו של דבר אובמה לא אישר את אכיפתה. כל שנותר לאזרחי סוריה לעשות הוא לבנות מרתפים ולברוח אליהם בזמן הפצצות.

עם עזיבתו של הנשיא אובמה את הבית הלבן נראה כי השלכותיה של מדיניות ממשלו בסוריה הן מרחיקות לכת במספר מישורים. ראשית, פשעי המלחמה המחרידים והמתועדים של משטר אסד ורוסיה, שבוצעו באין מפריע, פגעו קשות בסדר הליברלי העולמי שאותו ניסה אובמה לשקם. מהי משמעותן של אמנות בינלאומיות נגד עינויים, שימוש בנשק כימי, הטלת מצור על אזרחים או שימוש חסר אבחנה בהפצצות? מהו ערכו של האו"ם, שהווטו הרוסי כבל את ידיו ומנע ממנו להגן על חפים מפשע בסוריה? האם במאה ה-21 ניתן לערוך טיהורים אתניים ולהשמיד עצורים באופן המוני (על-פי דו"ח של האו"ם עצמו) ולהימלט מעונש בזכות בעל ברית כוחני באו"ם?

זכויות הפליטים נפגעו אף הן אנושות. עוד לפני עליית הימין באירופה החלו מדינות ביבשת להפר את אמנות הפליטים באופן מובהק, ובין היתר הקימו גדרות לאורך גבולותיהן וחתמו על עסקה מבישה עם טורקיה. יידרשו עשורים כדי להעריך באופן מלא את השפעת מלחמת האזרחים בסוריה על הדין הבינלאומי, אך ניתן לראות ניצנים מדאיגים כבר כיום בכיבוש ובסיפוח הלא-חוקי של קרים על-ידי רוסיה ובשימוש בנשק כימי בדארפור ב-2016 על-ידי המשטר הרצחני בח'רטום.

רוסיה ניצלה את הואקום שיצרה ארצות הברית והשיבה לעצמה את מעמדה האבוד כמעצמה. התערבותה הצבאית בסוריה שינתה לא רק את מאזן הכוחות במדינה לטובת משטר אסד אלא גם את מערך השיקולים של המדינות שתמכו באופוזיציה. ירדן נבהלה וגרמה לשיתוק החזית הדרומית מול המשטר, וטורקיה עברה מעימות עם רוסיה לתיאום עמה. מדינות המפרץ, שתלויות בגבול הקרקעי בין ירדן וטורקיה לבין סוריה, מקבלות את הדין ופועלות לשיפור יחסיהן עם הכוח האזורי העולה.

לצד זאת התחזקו גם איראן וחזבאללה באזור. איראן השיעית הצליחה לשמר שלטון רצחני במדינה שרוב אזרחיה הסונים אינם מוכנים להרוג או להיהרג למענו, בזכות ארגונים ג'יהאדיסטים שיעים שהקימה בעיראק ובלבנון החל בשנות השמונים של המאה הקודמת. חזבאללה, שהתערב בסוריה בהתאם להנחיות טהראן, התעצם באופן ניכר. הארגון הקים מיליציות מקומיות בסוריה הנאמנות לו ולא למשטר אסד, שיפר את היעילות הצבאית של לוחמיו והגדיל את מצבורי אמצעי הלחימה שברשותו. תר על כן, הפעולה לצדה של רוסיה מעניקה לחזבאללה מידה של לגיטימציה וכמובן חשיפה לדרכי הפעולה של צבא מתקדם.

החלטתו האישית של אובמה לא להעניק סיוע קטלני לצבא סוריה החופשי עד שלב מאוחר במלחמה, וההזרמה המוגבלת של סיוע מאז, פגעה באופן משמעותי ביכולות הצבאיות של המורדים המתונים בהשוואה לקבוצות קיצוניות הפועלות בסוריה. להקצנה של האוכלוסייה הסורית והמורדים היו סיבות רבות, אך מורדים רבים הצטרפו לקבוצות קיצוניות פשוט משום שאלה היו חמושות היטב והעניקו משכורות בצורה סדירה, תנאים שצבא סוריה החופשי לא היה יכול להעניק ללוחמיו. לצד זאת, פשעי המלחמה המתועדים-היטב של משטר אסד משכו צעירים סונים מרחבי העולם למלחמה ב"כופרים" הטובחים באזרחי סוריה הסונים.

האופן שבו נוהלה ההתערבות האמריקנית בסוריה לאחר עליית דאע"ש – הפצצות מן האוויר והישענות בלעדית על המיליציות הכורדיות בקרקע – היה קצר רואי. היו הישגים מידיים, אך הסיבות שהובילו להתבססותו של דאע"ש נותרו בעינן, והתסכול הערבי-סוני משלטונות דכאניים (הפעם כורדים) אף התחזק.

בשלב מוקדם של ההתקוממות בסוריה החליט הנשיא אובמה על התערבות מוגבלת שתצמצם את הסכנה לבטחון המערב ובעלות בריתו באזור. בטחונם של אזרחי סוריה לא עמד בראש סדר העדיפויות שלו. לכך הייתה לא רק משמעות מוסרית אלא גם בטחונית; הואקום התמלא על ידי מדינות המפרץ וטורקיה, שממשלותיהן ואזרחיהן החלו לחמש את האופוזיציה בסוריה. התפתחות זאת, יחד עם האלימות הקיצונית של המשטר העלווי נגד אזרחיו הסונים, הפכה את סוריה לחממה לארגונים ג'יהאדיסטיים סונים. רוסיה, איראן והמיליציות השיעיות התלויות בה הגדילו את כוחן והשפעתן.

מאמרים נוספים