מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
13.12.2011

מעלה המוגרבים: כרוניקה של הסלמה ידועה מראש

הצורך בתבונה מדינית של ישראל בפרשת מעלה המוגרבים אינו פוטר את הירדנים מחשבון נפש. חסותה הדתית של ירדן על המקומות הקדושים בירושלים תמומש רק באמצעות עמדה מדינית אמיצה.

בשבועיים האחרונים נדמה היה שישראל וירדן מצליחות להתגבר על חילוקי הדעות ביניהן בעניין מעלה המוגרבים, ולשתף פעולה למרות הטינה ההדדית שצברו זו כלפי זו בהקשר למתרחש בירושלים. ב-24 בנובמבר פנה השיח' יוסף אל-קַרַדַאוִי, אחד מפוסקי ההלכה החשובים ביותר בעולם הסֻנִּי המכהן גם כיו"ר חבר הנאמנים של ה"רשות הבין לאומית לענייני ירושלים", במכתב נרגש אל עבדאללה מלך ירדן, ובו ביקש ממנו להציל את ירושלים ומעלה המוגרבים מהריסה על ידי ישראל. מכתבו יוצא הדופן של קַרַדַאוִי היכה גלים בירדן, ומקור בארמון דיווח לתקשורת כי המלך הנחה את הממשלה לעקוב אחר הנושא בקפדנות, וכי הוא אף מתכוון להעלות את פרשת מעלה המוגרבים בביקוריו הקרובים בגרמניה ובארה"ב. המקור הדגיש כי בתוקף הסכם השלום הישראלי-ירדני ה"חסות הדתית על המקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות בירושלים" שייכת להאשמים.

מכתבו של קַרַדַאוִי היה יוצא דופן משום שאימץ, כביכול, את תביעתה של ירדן להובלת המאבק המדיני-דיפלומטי הערבי על אל-אקצא והמקומות הקדושים בירושלים. אולם למרות שהוא נוּסח באופן שיערב ביותר לאזניים ירדניות, היה זה חלק ממהלך ערבי ואסלאמי כולל של קַרַדַאוִי ל"הצלת אל-אקצא" שקרא למאבק מזויין נגד ישראל, משיכת היזמה הערבית לשלום, השעיית כל הסכמי השלום עם ישראל וגירוש שגריריה ממדינות ערב. מכל מקום, המכתב השיג את מטרתו, וירדן השתמשה בו כדי לגייס את ראשי הוקף בירושלים ובאל-אקצא שידברו בשבחה. בעקבות הלחצים מכיוון ירדן ומצרים החליט ראש הממשלה נתניהו לעכב את הריסת מעלה המוגרבים. למחרת ביקורו של הנשיא פרס בירדן, שתוכנן להיות חשאי אך הודלף על ידי הירדנים וזכה לכותרות "המלך זימן את פרס והעביר לו מסר דחוף לנתניהו", הצהיר בכיר במשרד ההקדשים הירדני כי "ירדן הצליחה לעצור את העבודות של ישראל במעלה המוגרבים".

השתלשלות העניינים הזו הסתיימה, בפעם הראשונה מזה שנים רבות, במילה טובה לישראל מצד ירדן הרשמית. כותרת סוכנות הידיעות הירדנית הייתה: "משרד ההקדשים מביע שביעות רצון מההיענות הישראלית לבקשתה של ירדן שלא לפגוע במעלה המוגרבים". אולם עד מהרה התבדו תקוותיהם של אלה המבקשים לראות שיתוף פעולה אמיתי בין ישראל וירדן בנושא חשוב ורגיש זה. בשיח הציבורי הירדני והערבי גאתה הביקורת על ההסתפקות ב"דחיית" הריסת מעלה המוגרבים, ונשמעה התביעה לבטל כליל את תכניותיה של ישראל לשיפוץ הגשר. אתמול הגיעה "תגובה ציונית הולמת" בדמות הסתננות של פעילי נוער הגבעות לשטח צבאי סגור הצמוד לגבול עם ירדן בקַסְר אל-יהוד, מחאה על מעורבותה של ירדן במעלה המוגרבים. במקביל נשמעת מחאה מימין על סגירתו של המבוא היחיד שממנו מותרת כניסת יהודים להר הבית.

סוגיה טכנית ובטיחותית הופכת לחומר נפץ דתי ולאומי רב עצמה, והסיכון להסלמה רבתי רובץ לפתחי הכל. אולם ישראל וירדן לכודות, כתמיד, במעגל הקסמים הפלסטיני: בעוד שישראל חותרת לפגוע במעמדה של הרשות הפלסטינית בירושלים, ירדן חוששת מהתכתשות מדינית עם הרשות בכלל ובירושלים בפרט. מסיבה זו הכחישה ירדן מכל וכל את הדיווחים על שיתוף הפעולה שלה עם ישראל (בשונה מתכתיב מצדה לישראל) בעניין מעלה המוגרבים. כדי לשכך את כעסה הגואה של הרשות הפלסטינית על פעלתנותה היתרה במתחם אל-אקצא אף הדגיש שגריר ירדן בראמאללה כי בכל הנוגע לירושלים ולאל-אקצא ירדן איננה מנהלת מו"מ עם ישראל, ומתאמת את צעדיה עם הרשות בלבד.

הצורך בתבונה מדינית של ישראל בפרשה זו, והציפיה כי היא תבליג ותמחל על דרישותיה ההגיוניות, אינן פוטרות גם את הירדנים מחשבון נפש. ממשלת ירדן והדוברים מטעמה אינם חוסכים בתיאוריות מזימה בתקשורת המקומית, לרבות הממסדית, ובמרכזן הטענה כי ישראל מבקשת להכשיר מעבר של טנקים לכיבוש אל-אקצא במסגרת התכנית להקמת בית המקדש השלישי. עם זאת, נראה כי גורמי המקצוע בירדן מסוגלים לכל הפחות להגיע להבנות שקטות עם ישראל, וניסוח התגובה הרשמית כשבחים של משרד ההקדשים הירדני, ולא של משרד החוץ או הארמון, הוא משמעותי בהקשר זה. החשש המטריד הוא כי גורמים במוקדי קבלת ההחלטות בממלכה מסכלים הבנה עם ישראל בפרשת מעלה המוגרבים, בין אם במעשה המוּנע מעמדה אידיאולוגית-דתית; ובין אם במחדל, הנובע מחשש של הצמרת הירדנית להסתכן ביזמה מדינית מול ישראל לנוכח דעת קהל מתריסה ודומיננטית בעקבות האביב הערבי.

ייתכן כי בנסיבות אלה נדון שיתוף הפעולה הישראלי-ירדני במתחם אל-אקצא לחשאיות ולהפכפכוּת גם בתרחיש הטוב. אולם על ירדן להבין כי לפום צערא אגרא. אם ברצונה לזכות בנקודות במאבק על הובלת האינטרסים הערביים-אסלאמיים בעניין ירושלים עליה להסתכן ביזמה מדינית ולא לסכל אחת כזו או להיות אדישה לה. התנהגות כזו תשחק לידיהם של קיצוניים משני הצדדים, ועלולה להסתיים בריקון תביעתה של ירדן לחסות דתית על המקומות הקדושים בירושלים מתוכן, והעברתה לידי גורמים ערבים ואסלאמיים אחרים שממשלות ישראל וירדן אינן חפצות ביקרם.

מאמרים נוספים