מאמרים

אודות הכותב

תגיות
ניתוח ופרשנות
10.03.2015

מצרים: שיבת שלטון הדיכוי הצבאי בכוחות מחודשים

מהלכי המשטר הצבאי של סיסי הביאו לשלילתן של חירויות אישיות ופוליטיות רבות מאזרחי מצרים בנימוק של "מאבק בטרור", ויחד עם התעמולה הממסדית התוצאה היא חברה מפוחדת התומכת ברובה בצעדיו של המשטר. תחת דיכוי נוקשה אף יותר מזה ששרר במצרים בתקופת מובארכ, פעילותם של מתנגדים פוליטיים מכל קצוות הקשת הפוליטית נפגעה אנושות: המחיר על התנגדות לסדר החדש-ישן פשוט הפך גבוה מדי.

ההתנסות של אזרחי מצרים בדמוקרטיה ובבחירות חופשיות עוררה חשש בקרב הציבור ומקבלי ההחלטות בישראל מעליית האחים המוסלמים ומהרעת היחסים עם הממשל המצרי. אי לכך, שיבתה של החונטה הצבאית בראשות עבד אל-פתאח א-סיסי לשלטון ביולי 2013 התקבלה ברווחת אנחה בישראל, וא-סיסי החל לזכות בשבחים על מאבקו הנחרץ נגד ארגוני טרור. אולם כדאי לשים לב מה מתרחש במצרים בשם המאבק בטרור.

משטר א-סיסי הגדיר את האחים המוסלמים כארגון טרור מבלי לספק ראיות לאחריות של התנועה לפיגועים במדינה, וניצל את מאבקו ב"אחים" כדי לדכא גם פעילים ליברלים ושמאלנים וארגוני חברה אזרחית. שורה של צווים שפרסם המשטר וצעדים שנקט הגבילו בצורה דרקונית את זכותם של אזרחי מצרים למחות, החלישו את הרשות השופטת, הרחיבו את השימוש בבתי דין צבאיים מול אזרחים וריסקו את יכולתה של החברה האזרחית במצרים לתפקד ולבקר את פעולות השלטון. לצד זאת פתח המשטר במבצע מעצרים חסר תקדים המציף את בתי הכלא במצרים מעבר לקצה גבול הקיבולת שלהם. כארבעים אלף איש נעצרו מאז הפיכת 2013 וסבלו עינויים מחרידים, חלקם במערך חדש של מתקני כליאה סודיים שהוקם על-ידי משטר א-סיסי. בשל הצפיפות, העדר טיפול רפואי ועינויים, מעל מאה מצרים מתו במעצר מאז עלייתו של סיסי לשלטון.

איסור על הפגנות

בנובמבר 2013 פרסם שר הפנים המצרי צו, למעשה חוק, המגביל בצורה חסרת תקדים את חופש ההתארגנות במצרים. החוק מחייב כל אדם המארגן התכנסות של יותר מעשרה אנשים במקום ציבורי, ובכלל זאת אירועים הקשורים לקמפיין בחירות, לקבל אישור מראש ממשרד הפנים. החוק מעניק למשרד הפנים סמכות לפסול אירועים כאלה מבלי לספק הסבר, ומעניש בחומרה משתתפים באסיפות ציבוריות או הפגנות אשר "מפרות את הסדר הציבורי", פוגעות בפעילות היצרנית, מפריעות לאזרחים "לממש את זכויותיהם ואת עבודתם" או חוסמות "דרכים ציבוריות או תחבורה ציבורית". החוק אף אוסר על השתתפות באירועים והפגנות אשר "פוגעות באינטרסים של האזרחים" או "משפיעות על מהלכו של הצדק", הגדרות עמומות במיוחד המאפשרות למעשה למנוע כל הפגנה באשר היא. העונש על השתתפות באסיפות או הפגנות כאלה הוא קנס ובין שנתיים לחמש שנות מאסר. החוק מאפשר לדכא גם הפגנה מאושרת במקרה שאחד ממשתתפיה נוקט אלימות.

הצידוק הרשמי לחוק היו הפגנות של תנועת האחים המוסלמים שמחו על ההפיכה הצבאית, בגיבוי ההמונים, נגד הנשיא הנבחר מוחמד מורסי. משטר א-סיסי הצליח ליצור קשר משולש בין התנגדות לשלטונו, פעילות במסגרת האחים המוסלמים ומעורבות בטרור. כך הוא הניח את היסודות לחוק הדרקוני שאפשר לדכא הפגנות ולכלוא גם מתנגדים ליברלים וחילונים לשלטון הצבאי.

נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי (הדף הרשמי בפייסבוק)

הרשות השופטת: מעצמאות חלקית לשיתוף פעולה

הרשות השופטת המצרית התאפיינה בעצמאות יחסית בעשור האחרון לשלטונו של מובארכ, אך מאז ההפיכה דוכאה עצמאותה, בין היתר באמצעות סילוקם של שופטים עצמאיים או פתיחת חקירות נגדם באשמת מעורבות בפעילות פוליטית אסורה. בנוסף אימץ משטר א-סיסי את השיטות של מובארכ להתמודדות עם עצמאות-יתר ברשות השופטת, ובכלל זאת קידום שופטים נאמנים והרחקה של שופטים עצמאיים לערים נידחות. המשטר יצר גם ערכאה חדשה למשפטים פוליטיים שהשופטים בה נבחרים בקפידה.

המשטר לא הסתפק בכל זאת, ובאוקטובר 2014 פרסם חוק חדש, גם הוא כצו, שהכפיף את כל ה"מוסדות הציבוריים וההכרחיים" במדינה לסמכות הצבא כך שכל פשע נגדם יידון בבתי דין צבאיים. גם תחת שלטון מובארכ ולאחר הפלתו הועמדו אזרחים למשפט בבתי דין צבאיים, אך בארגון זכויות האדם הבין-לאומי Human Rights Watch טוענים כי החוק הנוכחי מעניק למערכת המשפט הצבאית "את הסמכות החוקית הרחבה ביותר מאז כינונה של הרפובליקה המודרנית במצרים ב-1952". בבתי דין אלה נשללות מהנאשמים זכויות שמוקנות להם בבתי דין אזרחיים, ובכלל זאת הזכות לדעת את האשמה נגדם, גישה לעורך דין והבאה בפני שופט זמן קצר לאחר המעצר. בחודשיים וחצי הראשונים ליישום החוק נשלחו למשפט בבתי הדין הצבאיים כ-820 אזרחים.

ה"השקעה" של משטר סיסי ברשות השופטת השתלמה היטב. בספטמבר 2013 הקפיא בית משפט מצרי את פעילותה של תנועת האחים המוסלמים והחרים את נכסיה, ושלושה חודשים לאחר מכן הכריזה החונטה הצבאית על האחים המוסלמים כארגון טרור, אף שלא סיפקה הוכחות לקשר בין התנועה לבין הפיגועים במדינה. באפריל 2014 פסק בית המשפט הצבאי במינא גזר דין מוות על 1,212 איש, רבים מהם תומכים של האחים המוסלמים, על תקיפה של תחנת משטרה בעיר. באותו חודש הוציא בית המשפט מחוץ לחוק את תנועת ה-6 באפריל, תנועת צעירים שהייתה שותפה מרכזית למהפכה של 2011, ובהמשך תמכה בהדחתו של מורסי אך בת בעת התנגדה למהפכה הצבאית. נכסיה של התנועה הוחרמו. זאת לאחר ששניים ממייסדי התנועה, אחמד מאהר ומוחמד עאדל, נדונו עוד בדצמבר 2013 לשלוש שנים של עבודות פרך על "התססת הפגנות".

לעומת זאת, מובארכ ובכירי משטרו, שהורשעו בשחיתות ובאחריות להרג של מפגינים בזמן מהפכת 2011, נמצאו חפים מפשע בשלב הערעורים שהתקיים תחת שלטון א-סיסי ושוחררו ממעצר. על הטבח שביצעו כוחות הביטחון בתומכי האחים המוסלמים באוגוסט 2013, שגבה את חייהם של מעל 1,150 איש והיה הקטלני ביותר בהיסטוריה המודרנית של מצרים, איש לא הועמד למשפט. אולם מנהיגי תנועת האחים המוסלמים נדונו למאסר עולם או הוצאה להורג, בין היתר על "הסתה להפגנות", רצח וניסיון לרצח.

מעצרים המוניים

ב-42 בתי הכלא המוכרים במצרים ומופעלים על-ידי משרד הפנים הצפיפות רבה, והחוקרים והסוהרים מתעללים בכלואים ומענים אותם. העצורים חייבים להיות מובאים מול שופט זמן קצר לאחר מעצרם, ומשפחותיהם יכולות לאתרם בקלות יחסית. אולם כליאתם של אנשים רבים על ידי משטר א-סיסי הצריכה את הקמתם של בתי כלא לא רשמיים המופעלים על-ידי הממסד הצבאי-בטחוני. הצפיפות בבתי הכלא הללו כה גדולה שהעצורים נאלצים לעמוד על רגליהם בתאים חסרי שירותים לאורך כל תקופת המעצר, שאורכת חודשים. העינויים שהם סובלים, לעיתים ללא כל ניסיון להוציא מהם מידע כלשהו, הם אכזריים במיוחד: תליה מהתקרה בידיהם או ברגליהם, מכות, עינוי בסכינים, חשמול, גרירה בלולאה הכרוכה סביב גרונם, כיבוי סיגריות על גופם ומעשי אונס.  במתקנים מסוג זה העצירים פשוט נעלמים: הם לא מובאים בפני שופט, לא נפתחת נגדם חקירה רשמית מטעם התביעה ומשפחותיהם אינן יכולות לאתרם. כאשר הם מועברים לבתי הכלא הרשמיים, המסמכים שלהם כוללים תאריך מעצר מזויף.

משפט מנהיגי האחים המוסלמים (צילום מסך: יוטיוב)

חוקים נגד החברה האזרחית

חוק 84 משנת 2002 אפשר לרשויות המדינה במצרים לסרב לרשום ארגוני חברה אזרחית אם הם "מאיימים על האחדות הלאומית", וחייבם לקבל אישור כדי לקבל כספים זרים. הוא גם אפשר לרשויות לסגור את הארגונים הרשומים, למנוע העברת כספים אליהם ולהקפיא את נכסיהם מבלי שתהיה להם זכות ערעור על צעדים אלו. כדי לעקוף אותו נרשמו מספר ארגוני זכויות אדם בולטים במצרים כחברות מסחריות או משרדי עורכי דין.

ביולי 2014 החליט משטר א-סיסי לשים קץ ל"חגיגה". הממשלה גיבשה חוק חדש שיחליף את החוק מ-2002, והורתה לכל קבוצות החברה האזרחית והארגונים הזרים הפועלים במצרים להירשם תוך ארבעה חודשים במאגרי המידע של המיניסטריון לסולידריות חברתית. החוק החדש, שיעלה להצבעה לאחר בחירתו של הפרלמנט החדש באפריל 2015, עתיד לאסור על ארגוני חברה אזרחית לקיים כל קשר עם ארגונים זרים ללא אישור או לבצע פעילות המוגדרת כפוליטית. העונש על הפרת החוק תהיה כליאה לשנה לפחות וקנס של לפחות 100 אלף לירות מצריות. הארגונים יידרשו לקבל אישור מראש לכל פעילות בתוך מצרים, ולוודא כי פעילותם תואמת את "צרכיה של החברה המצרית" ולא "פוגעת בריבונות הלאומית".

זו הייתה רק ההתחלה. בספטמבר 2014 פרסם הנשיא סיסי צו נשיאותי שקבע עונש של מאסר עולם לכל אדם המקבל כסף או תמיכה ממשלות, ארגונים או אזרחים זרים במטרה "לפגוע באינטרסים הלאומיים". המשטר הציג את החוק כאמצעי למאבק בטרור, אך בפועל היווה החוק מכה קשה לארגוני חברה אזרחית שנשענים על תרומות חיצוניות. חמישה חודשים לאחר מכן פרסם סיסי צו שהכניס לתוקפו חוק חדש נגד טרור. החוק מגדיר בצורה רחבה במיוחד מהו ארגון טרור: כל קבוצה "אשר פועלת או מתכוונת לקדם בכל דרך שהיא הפרה של הסדר הציבורי, איום על ביטחון החברה או האינטרסים שלה, איום על הביטחון או פגיעה באחדות הלאומית". ארגונים שיפלו תחת הגדרה זו יוצאו מחוץ לחוק, נכסיהם יוחרמו, דרכוני החברים בהם יוחרמו וייאסר עליהם לעזוב את המדינה.

האוניברסיטאות, מוקד נוסף של התנגדות למשטר ופעילות פוליטית תוססת, נמצאות תחת מתקפה אף הן. ביוני 2014 פורסם צו נשיאותי המעביר את הסמכות למינוי נשיאים וראשי מחלקות באוניברסיטאות לנשיא מצרים, וחצי שנה לאחר מכן פורסם צו נשיאותי נוסף המאפשר לפטר את סגל ההוראה בשל השתתפות בפעילות פוליטית בקמפוסים, שנאסרה בחוק בקיץ 2014.

מהומות סטודנטים במצרים (צילום מסך: יוטיוב)

התקשורת

התקשורת המצרית משרתת את הנרטיב של המשטר הצבאי, וקולות שמתנגדים לסדר הקיים הועלמו כמעט לחלוטין מהמרחב הציבורי והתקשורתי במצרים. למרות מספרם הגדול של העיתונים וערוצי הטלוויזיה והרדיו במצרים, רובם המכריע מהדהדים את מסרי המשטר שמאשים את מתנגדיו בטרור, בפעולה למען ממשלות זרות או בערעור היציבות הפנימית. חלק נרחב מהסיקור התקשורתי מוקדש לטיפוח פולחן האישיות של הנשיא סיסי. בשיח ציבורי מסוג זה אין תמה כי ביקורת על המשטר חזרה להתפרש כחוסר נאמנות למדינה וכתמיכה באויביה החיצוניים של מצרים.

 

מהלכי המשטר הצבאי של סיסי הביאו לשלילתן של חירויות אישיות ופוליטיות רבות מאזרחי מצרים. התעמולה הממסדית, המצדיקה את הדיכוי בצרכי המאבק בטרור, מניבה חברה מפוחדת התומכת ברובה בצעדיו של המשטר. באווירה ציבורית כזו, ותחת דיכוי נוקשה אף יותר מזה ששרר במצרים בתקופת מובארכ, פעילותן של מפלגות האופוזיציה, ארגוני החברה האזרחית ופעילים פוליטיים נפגעה באופן אנוש. המחיר על התנגדות לסדר החדש-ישן הפך גבוה מדי. 

מאמרים נוספים