מאמרים

אודות הכותב

תגיות
ניתוח ופרשנות
09.07.2015

מתווה הגז: ארבע הערות

ישראל רחוקה מלהפוך ל"מדינת רנטה" מוצפת בדולרים של גז באופן המזכיר את הכמות האדירה של פטרו-דולרים שזרמה למדינות המפרץ בשנות השבעים. עם זאת, קיים חשש כבד מהשחתה נוספת של המוסר הציבורי ומאופני השימוש ברווחי הגז. הפתרון הוא שקיפות ופיקוח ציבורי, ולא רק מדינתי, על רווחי הגז והשימוש בהם.

בכמה כסף מדובר?

דו"ח של בנק לאומי העריך לאחרונה (בהתבסס על פרוטוקול החלטות הממשלה) שתמלוגים מגז טבעי יכניסו למשק כ-30 מיליארד דולר, וסכום דומה יכניס מס חברות (במחירים עכשוויים). מיסוי על רווחים עודפים, שיתחיל בעוד מספר שנים, יכול להגיע ל-70 עד 80 מיליארד דולר. הרווחים מתמלוגים ומס חברות יכנסו לתקציב השוטף ואילו הרווחים העודפים יופקדו בקרן עושר ממשלתית. מדובר לפיכך בהכנסות בסדר גודל של 130 עד 140 מיליארד עד שנת 2040. לצורך המחשה, רווחים ישירים מנפט יכניסו למדינה כפליים מהכנסותיה בשנת 2015. נוסף לכך, ההערכה היא כי הגז הטבעי יאפשר צמיחה של כחצי אחוז שנתי בתוצר המקומי הגולמי. בשורה התחתונה, ובהנחה שהכל ילך כשורה, מדובר בהכנסה נאה למשק הישראלי, שתאפשר צמצום מסוים בגרעון התקציבי וכן שיפור בשירותים לאזרחים. עם זאת, לא מדובר בשינוי דרמטי בכללי המשחק הכלכליים: הגז שנמצא בישראל לא יהפוך אותה ליצואנית עולמית ולא ישנה בצורה דרמטית את אופיו של המשק הישראלי.

כמה גז לייצא וכמה גז להשאיר לצריכה מקומית?

"אדם, טבע ודין" וארגונים אחרים צודקים בכך שהגז מזהם פחות מדלקים אחרים ולכן טוב לסביבה ולבריאותם של תושבי ישראל. אולם הארגון קורא לחייב בחקיקה שימוש בגז לצרכים מקומיים ולאסור יצוא של חלקו, כפי שהמליץ דו"ח צמח. לעמדתם יש מחיר כלכלי: בשנים האחרונות חווה שוק האנרגיה הבין-לאומי מהפכה משמעותית במקורות האנרגיה, בראש ובראשונה מעבר משימוש בפחם לגז (בפרט בייצור חשמל), ולאחרונה גם ירידה במחירי האנרגיה בכלל. במגמה כזו, התחייבות על מחיר גז במטרה להשאירו בישראל עלולה להביא להפסד משמעותי לכלכלת ישראל ולתושבי המדינה. נכון ליוני 2013 החליטה ממשלת ישראל לשמור על 57 אחוז מעתודות הגז שלה לשימוש מקומי. תשובה לשאלה האם זו עסקה טובה לציבור בישראל או לא נדע רק בעתיד.

פלטפורמת הפקת הגז במאגר תמר (צילום מסך: יוטיוב)

האם הגז הוא "משאב אסטרטגי" ומה משמעות הדבר?

"משאב אסטרטגי" הוא מוצר בעל חשיבות עליונה לכלכלה הלאומית ובאופן רחב יותר למדינה ואזרחיה. מהדברים לעיל עולה שהגז הוא אכן בעל תרומה חשובה לאיכות סביבה וחיים בישראל. במבט גאו-פוליטי, הגז יכול להביא לחיבור כלכלי עם מדינות שכנות אך גם ליצור מתח פוליטי וצבאי כמו תביעה על בעלות מצד לבנון, או פיגוע טרור בתשתיות הגז. משתי נקודות המבט—הסביבתית והביטחונית—משתמע שלגז חשיבות עליונה עבור ישראל ואזרחיה, ולא רק במישור הכלכלי. הדרישה לפיקוח, ושיקולי הפיקוח של מדינת ישראל על משאב אסטרטגי זה, צריכים לקחת בחשבון את הגורמים הללו. שאלות רווח והפסד ציבורי כמו גם מידת התחרותיות בשוק האנרגיה הן חשובות, אך ראוי להתייחס לשאלת הגז בפרספקטיבה רחבה יותר בדיון על מתווה הגז בציבוריות הישראלית.

מה היא "קללת המשאב" והאם היא צריכה להשפיע על שיקולי קבלת החלטות בישראל?

אחמד זכי ימאני, שר הנפט המפורסם של ערב הסעודית בשנות השבעים של המאה העשרים, אמר פעם שעדיף היה אם ערב הסעודית הייתה מוצאת מים במקום נפט. מחקרים שעוסקים בקללת המשאב מצביעים על שורה של כשלים כלכליים ופוליטיים אפשריים שנובעים מהכנסות מהירות במטבע חוץ, אשר זורמות לקופת המדינה ומשם לכלכלה המקומית. כשלים כלכליים אלו מכונים לעיתים "המחלה ההולנדית", וקשורים להצפת הכלכלה במטבע זר שמביאה להתייקרות במחירי כוח העבודה ועמם במחירי הייצור של סחורות מקומיות והקטנה בייצוא, וכן לעלייה במחירי נדל"ן ולהוזלה של סחורות מיובאות. אולם, עם כל הזהירות הנדרשת מצד המוסדות הפיננסיים כדוגמת בנק ישראל, דומה שישראל רחוקה מלהיות מוצפת בדולרים של גז באופן דומה למה שהתרחש בהולנד וביתר שאת במזרח התיכון של שנות השבעים.

הקשיים הפוליטיים במדינות ה"סובלות" ממשאבים יקרי ערך בכמויות גדולות, או כפי שאנשי מדע המדינה מכנים אותן – "מדינת הרנטה", נובעים מכך שכסף שמגיע לקופת המדינה מנוצל על ידי שליטיה לשימור של משטרים לא דמוקרטיים, ומביא לשחיתות ציבורית שכרוכה בשימוש לא נאות בכספים והעדפת מקורבים. למרות שכמויות הגז נכון להיום אינן עתידות להפוך את ישראל למדינת רנטה, קיים חשש משמעותי מהשחתה נוספת של מוסר ציבורי בכל הנוגע לחלוקת הרווחים בין תאגידי האנרגיה לבין ציבור האזרחים, וכן בנוגע לשימוש העתידי ברווחים מנפט. דרישה ציבורית לשקיפות ולפיקוח ציבורי, ולא רק מדינתי, על רווחי המדינה מהכנסות הגז והשימוש בהם היא חיונית. הדרך שבה מתנהלת ממשלת ישראל כיום בנושא מתווה הגז מחייבת היערכות שכזאת לקראת העתיד, שכן מתעוררות שאלות כבדות משקל בנוגע להשפעה של יחסי הון-שלטון על קבלת החלטות פוליטיות ועל יכולתם של מוסדות המדינה לפקח על קבלת החלטות בנוגע לגז.

מאמרים נוספים