מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
14.12.2011

מתנחלים פוסט-ציונים

המתנחלים גידלו בקרבם זרם פוסט-ציוני

מנהיגי המתנחלים יצאו ביממה האחרונה בביקורת נוקבת נגד הפורעים. ראש המועצה האזורית שומרון, גרשון מסיקה, גינה את המעשים ואף אמר "אני משוכנע שלא אדם מיהודה ושומרון עשה מעשה פסול וחמור כזה". זו תגובה כנה, והיא לבטח מייצגת את דעתם של מרבית המתנחלים. ולמרות זאת היא מתחמקת מנקודה מהותית. בעוד שמתנחלים שומרי חוק אינם מוכנים לסבול את התנהגות הפורעים ומגנים אותה בראש חוצות, קיים גם מכנה משותף בין חלק מהם ובין העבריינים הגדלים בקרבם.

הבוז כלפי מערכות השלטון, וההנחה שבידי המתנחלים מצויה מערכת מוסרית ומשפטית הגוברת על חוקי המדינה, וכי בשעת דוחק יש לציית לה ולרבנים ולא לחוקי המדינה אינה מוגבלת לפורעים בלבד. קשה להעריך כמה מתנחלים דבקים בה, אך היא קיימת ומושמעת מעבר לחוגי נערי הגבעות.

על הבוז וחוסר האמון של המתנחלים כלפי צה"ל ניתן ללמוד מדבריו של הרב מלמד. בשונה ממסיקה שצוטט ב"הארץ", תגובתו של הרב מלמד ב"ערוץ שבע" הייתה להאשים את הצבא בדיווחים מוגזמים. יתרה מזאת, כך הוא מאפיין את דיווחי הצבא "מדובר בהטיה פושעת ומכוונת. דוברי הצבא נוקטים בדרך זו מפני שכך טבעו של הצבא...אבוי לנו שבשנים האחרונות הממשלה ושר הביטחון מפעילים את הצבא ושיטותיו נגד המתנחלים - נציגי העם היהודי לדורותיו." ואילו על המשטרה הוא אומר "אגב, בכל הפגנה שבה נפצעים אזרחים, מייד מורה אחד ממפקדי המשטרה לכמה שוטרים לשכב על אלונקות ולטעון שהם פצועים, להצטלם לטלוויזיה ולהתפנות לבית חולים...רופאים סיפרו לי שרוב השוטרים שמגיעים לבתי החולים לאחר ההפגנות הם רמאים, דבר לא ארע להם, הם כנראה ממלאים פקודה להיות פצועים ולהתאשפז."

 אם כך מחנכים הרבנים את תלמידיהם, ואם מורים מובילים את תלמידיהם לאזורים שצה"ל סגר (כפי שאירע בחומש בשנת 2007), אז כנראה שתופעת הזלזול במערכת הביטחון והחוק, ואף הנכונות להתעמת עמה, הם נחלת חוגים רחבים יותר מהגורמים הקיצוניים שביצעו את אירועי הימים האחרונים.

מסיקה ממשיך ואומר "ההתיישבות היא בשר מבשרו של צה"ל וצה"ל הוא בשר מבשר ההתיישבות". הוא צודק. מרבית המתנחלים משרתים בצה"ל, והשרות הוא ערך חשוב בעיניהם. אולם גם נערי הגבעות הם בשר מבשרם של המתנחלים. חלקם ילדי מתנחלים אשר צמחו בהתנחלויות. הם מוקפים באנשים כמו הרב מלמד שסבורים שצה"ל עוסק "בהטיה פושעת ומכוונת".

וכאן שורש הבעיה. חשוב לנהוג כמו מנהיגי המתנחלים ולגנות את הפורעים. אולם, אסור לביקורת הזו לטשטש את המציאות האידיאולוגית של המתנחלים. הם רוצים להשתייך לישראל ובו זמנית בזים לה ולמוסדותיה. זהו מתח פנימי המחייב חשבון נפש.

הוצאת הפורעים מהמחנה, כפי שעשו חלק ממנהיגי המתנחלים, אינה פותרת את המחנה מלשאול את עצמו כיצד הוא גידל נערים שכאלה. כמו כן, המחנה צריך לשאול את עצמו היכן הוא באמת עומד. על הפרק עומדות סמכות המדינה מול סמכות הרבנים, כאשר יש לא מעט מתנחלים אשר הולכים ונוטים לצד סמכותם של הרבנים.    

מי שבוחן את האופן שהמתנחלים מדברים על האירועים של הימים האחרונים יכול להבחין שרבים בקרבם משוכנעים שרודפים אותם, וכי הם חשים שהם אינם קשורים למדינה. הם מערערים על סמכות המדינה ואינם רוצים להשתייך למפעל הציוני כפי שהוא ממומש ומיושם.

האלימות נגד צה"ל מסמלת את השבר של ציבור זה מהמדינה ומהציונות. נערי הגבעות, אשר הינם בשר מבשרם של המתנחלים, הם הזרם הפוסט-ציוני של המתנחלים. על המנהיגות של המתנחלים לשאול את עצמה כיצד נוצרו קבוצות פוסט-ציוניות בקרבם, ומה תרמו רבנים כמו הרב מלמד לתהליך הזה.

                                                                                                            

מאמרים נוספים