מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
16.12.2013

נאצים עליך שמשון

ממשלת ישראל ואוניברסיטת ברנדייס היו יכולות להסתפק בגינוי, מוצדק בהחלט, למפגן הצבאי של הג'יהאד האסלאמי באוניברסיטת אל-קודס בחודש שעבר. תחת זאת הם ניפחו את האירוע כדי לזכות בנקודות זולות במלחמת תעמולה. על הדרך הם פגעו בסרי נוסיבה, איש ציבור פלסטיני אמיץ שגינה בפומבי, ובערבית, את השימוש בסמלים אנטישמיים המבזים את שואת היהודים. כך פועלת ישראל הרשמית לטשטוש ההבדלים בין פלסטינים מתונים לקיצונים, ומקבעת בתודעת אזרחי המדינה היהודים את ההשוואה הפסולה בין ארגוני הטרור הפלסטינים לבין הנאצים.

את הסערה עורר טום גרוס, בריטי ממוצא יהודי, עיתונאי ופרשן ותיק ושמרן. ב-6 בנובמבר האחרון הוא פרסם פוסט בבלוג שלו, Mideast Media Analysis, ובו תמונות בלעדיות של סטודנטים מתא הג'האד האסלאמי באוניברסיטת אל-קודס הפלסטינית, העומדים במפגן צבאי שהתקיים באוניברסיטה יום קודם לכן, ומצדיעים במועל יד בעת שהם דורכים על דגל ישראל. תחת הכותרת "מהם הסיכויים לשלום כל עוד הנשיא הפלסטיני מעודד זאת וממשלות המערב ממשיכות לממן אותו ללא ביקורת" פרס גרוס את התמונות בפני קוראיו, תוך שהוא רומז לחשאיות שבה הגיעו אליו התמונות ושבה וידא את מקוריותן. גרוס טען עוד כי "אפשר לראות סצנות כאלה באופן סדיר באוניברסיטאות פלסטיניות ובמקומות אחרים בגדה המערבית, אולם ארגוני חדשות מערביים נמנעים באדיקות מלדווח עליהם". גרוס לא ממש רוצה לחמם את הרוחות, אבל רק מזכיר לתומו שמתקיימים הסכמי שותפות בין אוניברסיטת אל-קודס לבין מוסדות ליברליים אמריקאיים, יהודיים ברובם, דוגמת אוניברסיטת ברנדייס.

יומיים לאחר מכן העיד גרוס בסיפוק כי הפוסט המקורי שלו זכה לאלפי צפיות ולמאות קישורים באתרי תקשורת עולמיים, אם כי, לצערו, כולם משתייכים לתקשורת הימנית. אמצעי תקשורת המזוהים עם המרכז והשמאל סירבו לדווח על האירוע. גרוס הקפיד לכנות את התמונות שהביא מהמפגן כ"סגנון פשיסטי", והדגיש כי אינו מאמץ את הטרמינולוגיה של "נאצים", "היטלר" או "רצח עם" שהופיעה במספר מהקישורים לפוסט המקורי שלו. לדבריו, במושגים כאלה יש להשתמש רק בהקשר הייחודי של מלחמת העולם השניה. הוא הוסיף כי הוא דוחה תגובות של גולשים ברוח זו בתחתית הדיווח של NRG על הפוסט שלו, שאותן הגדיר "לא נעימות ולא מועילות לקידום השלום".

ד"ר עמאד אבו כִּשְכּ, סגן נשיא אוניברסיטת אל-קודס, שלח לגרוס ולכמה אמצעי תקשורת שציטטו את הפוסט שלו מכתב, באנגלית, ובו גינוי חד למפגן הצבאי ולסצנות שצולמו. כשבוע לאחר מכן נמסר לגרוס כי הגינוי לא יפורסם גם בשפה הערבית, מה שלדעת גרוס שידר מסר בעייתי, בראש ובראשונה ביחס לסטודנטים באוניברסיטה. גרוס הודה כי הוא מניח שנשיא האוניברסיטה, פרופ' סרי נוסיבה, ואיש חבר הנאמנים שלה, סאא'ב עריקאת – בכיר הנושאים והנותנים הפלסטיניים עם ישראל – דוחים מפגנים מהסוג הזה, אולם "העובדה שהם עומדים חסרי אונים" מול מפגנים כאלה "לא מלמדת טובות על עתיד הדו-קיום הישראלי-פלסטיני".

לבסוף הפיץ סרי נוסיבה בין הסטודנטים של אוניברסיטת אל-קדס מכתב גינוי בערבית למפגן של הג'יהאד האסלאמי ולמה שנעשה בו. אולם ב-19 בנובמבר הודיעה אוניברסיטת ברנדייס כי היא משעה מיידית את השותפוּת שלה עם אוניברסיטת אל-קודס. נשיא אוניברסיטת ברנדייס, פרדריק לורנס, הצטער על כך שעמיתו נוסיבה לא "גינה באופן חד משמעי" את המפגן, וכינה את מכתבו של נוסיבה לסטודנטים "בלתי מקובל ומסית". תרגום מכתבו של נוסיבה לאנגלית מופיע בהודעת אוניברסיטת ברנדייס ואצל גרוס, והאחרון התרשם כי נוסיבה מצטער על הנצחת המפגן בעדשות המצלמה יותר מאשר על עצם קיומו. גרוס אף האשים את נוסיבה כי הוא "משלים עם מפגנים אנטישמיים וגזעניים של סטודנטים או נראה כתומך בהם".

המשרד לעניינים אסטרטגיים, שלקח על עצמו לעקוב אחר ההסתה ברשות הפלסטינית (לרוב הצער, ההסתה הגזענית בישראל נגד ערבים, שגם היא "בסגנון פשיסטי" לכל הפחות, חוסה בצל חופש הביטוי ורק משום כך אין מטפלים בה), קפץ על הדיווח של גרוס כמוצא שלל רב. אנשי המשרד העבירו את התמונות לעיון לשכת ראש הממשלה, והאחרון פרסמן בדף הטוויטר שלו תחת הכיתוב "הצדעה בסגנון נאצי", כשהוא מייחס זאת ל"הסתה הפרועה נגד מדינת ישראל" ברשות הפלסטינית. בישיבת הממשלה שהתקיימה ביום ראשון שלאחר מכן מתח נתניהו ביקורת על ההסתה הפלסטינית, הבאה לידי ביטוי בסרטונים מקייטנות אונרא בעזה (שלתרגום המפוברק והמסולף שהופיע בהם התייחסתי כאן). ראש הממשלה הוסיף כי מטריד במיוחד שדווקא ביום השנה ה-75 לליל הבדולח "אנחנו עדים לתופעות של צלבי קרס ברשות הפלסטינית, לתופעות של מועל יד. זו תוצאה ישירה להמשך ההסתה הפראית נגד מדינת ישראל. זו לא דרך להשיג שלום".

עד כאן תיאור יבש למדי של השתלשלות העניינים. להלן אבדוק את הפרשה משני היבטים: המחוות ה"נאציות" של הג'יהאד האסלאמי ותגובתה של ממשלת ישראל ושל אוניברסיטת ברנדייס לאירוע.

"התא האסלאמי באוניברסיטת אל-קודס", שאנשיו מגדירים את עצמם רשמית כמסגרת הסטודנטיאלית של תנועת הג'יהאד האסלאמי באוניברסיטה, פועל באופן רציף מאמצע שנת 2012. אנשי התא מתחזקים דף פייסבוק פעיל בערך מאותה תקופה וניכר כי בראש מעייניהם עומדים עניינים סטודנטיאליים כמו רישום וקבלה, מלגות, קורסים, בחינות וכדומה. ההמנון הרשמי שלהם אף מדגיש זאת במילים החוזרות ונשנות "לֻבַּיְכִּי יַא גַ'אמִעַתִי" – "למענך, האוניברסיטה שלי". יחסיהם עם נשיאות האוניברסיטה, ובעיקר עם סרי נוסיבה, מתוחים, על רקע סירובה של האוניברסיטה להעניק מלגות לימודים לבני משפחות חללים (יש להניח שכוונתם בעיקר לפעילי הג'יהאד האסלאמי שהתאבדו בפיגועי טרור או נהרגו בהיתקלויות עם ישראל). חברי התא מתלוננים, עד היום, כי אוניברסיטת אל-קודס היא האוניברסיטה הפלסטינית היחידה שלא מסייעת במלגות לבני משפחות חללים.

את האירוע ב-5 בנובמבר הציגו חברי התא מלכתחילה כאירוע יוצא דופן שלא נראה כמותו באוניברסיטה – משמע, לא פעילות שגרתית שלהם. האירוע התקיים לציון זכרו של פתחי שקאקי, מייסד הג'יהאד האסלאמי, שנורה למוות במלטה בסוף אוקטובר 1995. הטקס תוכנן, ללא ספק, בקפידה: מפגן צבאי, רעולי פנים עוטי מדים, חגורי אפודים ונשק (מפלסטיק), חובשי קסדות, דגלים, כרוזי ענק, שירים והמנונים, תרגילי סדר, ונאומים שבמרכזם הענקת אות הוקרה להוריו של מוחמד עַאסִי, פעיל הג'יהאד האסלאמי מבית לקיא שתכנן את פיגוע האוטובוס בתל אביב בעת מבצע "עמוד ענן" ונהרג בהיתקלות עם כוחות צה"ל באוקטובר האחרון. ההיתקלות אף הומחזה על ידי המשתתפים במפגן. תא הג'יהאד האסלאמי באוניברסיטה לחלוטין לא הסתיר את הטקס או התבייש בו: הוא שֻווק בגאווה, לפני שהתקיים ולאחר מכן, בדף הפייסבוק של התא. חברי התא אף האשימו את רשויות האוניברסיטה בהצרת צעדיהם וטענו, בין היתר, כי האוניברסיטה ניסתה למנוע את האירוע משעות הבוקר וכי נציגיה לא נטלו חלק בקבלת הפנים להוריו של עאסי.

הסרטון המלא של המפגן – למעלה משעה – הועלה ליוטיוב ולדף הפייסבוק של התא, אולם הוא קוצר לאחר מכן לכחצי שעה. הספקתי לצפות בסרטון המלא טרם קיצורו. לא מצאתי שם זכר למועל היד – לא משום שלא התרחש, אלא כנראה משום שלא היה תופעה מרכזית ורווחת במהלך האירוע. יתר על כן: בהפגנות של הג'יהאד האסלאמי מקובלת מחווה אחרת, דומה, שבה מונפת היד כשהאצבע המורה שלוחה קדימה. מחווה זו הופיעה גם במפגן האחרון.

הנפת יד במפגן הג'האד האסלאמי באוניברסיטת אל-קדס (צילום מסך: יוטיוב)

 

הסערה הבין-לאומית שהאירוע, וספציפית מועל היד, חולל, תפסה את אנשי תא הג'יהאד האסלאמי באוניברסיטת אל-קודס בהפתעה. רק בעקבותיה הם פשפשו בסרטי האירוע, מצאו את סצנות מועל היד והעלו אותן ליוטיוב תוך הבעת שביעות רצון מכעסה של ישראל על המפגן (למועל היד עצמו, כפי שנראה להלן, לא התייחסו). הסצנות הללו התרחשו, כך נראה, בעת קבלת הפנים להוריו של עאסי. בהמנון לזכרו של שקאקי עמדו רעולי הפנים מול ההורים והצדיעו בהנפת יד מתוחה כלפי מעלה, כאשר ברקע נשמעות מילות השיר "הצדעה; נרימה את ידינו".

האם מדובר במועל יד המחקה במכֻוון את המחווה הנאצית?

במהלך שנות השלושים של המאה הקודמת, ועד מלחמת העולם הראשונה, תנועות נוער במדים היו נפוצות בכל רחבי המזרח התיכון, לרבות תנועות יהודיות סוציאליסטיות וקומוניסטיות שפעלו בארץ ישראל המנדטורית. תנועות הנוער במצרים, בסוריה, בלבנון ובעיראק הושפעו באופן ברור מהפאשיזם האיטלקי והגרמני: מדים וגינונים צבאיים, משמעת, מועל יד, נשק קר, יחס אורגני לאומה ועוד. אולם נעדרו מהן שני ממדים שהנוער הערבי הצעיר לא סיגל: האימפריאליזם ותורת הגזע. לאחר מלחמת העולם השניה נעלמה מחוות מועל היד מהרפרטואר של תנועות פוליטיות ערביות, צעירות ואחרות.

אי אפשר להכחיש כל זיקה היסטורית בין מועל היד הנאצי לבין מועל היד של הסטודנטים של הג'יהאד האסלאמי באוניברסיטת אל-קודס, אולם נכון לשאול האם הסטודנטים היו מודעים לכך שהם עושים מחווה נאצית. אם היו מודעים, יש לצפות שלא היו מסתירים אותה ואולי גם מוסיפים לה סממנים אחרים. לכל הפחות, ולו בדיעבד, היו מגֵנִים על ה"נאציוּת" של המחווה. הם הרי ג'יהאד אסלאמי.

לא כך נהגו הסטודנטים המזדהים עם הג'יהאד האסלאמי באוניברסיטת אל-קודס. לצד דחיה מוחלטת של הביקורת על המפגן הצבאי שערכו באוניברסיטה, נראה כי באמת ובתמים לא הבינו על מה המהומה. ב-17 בנובמבר, לאחר שנוסיבה הפיץ בקרב תלמידי האוניברסיטה את מכתב הגינוי בערבית, הגיבו אנשי התא בתמיהה: "אנו מתפלאים על האשמתנו בנשיאת סיסמאות נאציות בהסתמך על דבריו של הכיבוש עצמו; מועל היד בא להביע שבועה בזמן השמעת המנון 'למענך, האוניברסיטה שלי' ". חברי התא חתמו את תגובתם בהתגרות כלפי נוסיבה: "אם עצם המצאנו באוניברסיטה הוא בושה אנו מייחלים לכך שתרחיק אותנו". בהמשך כתבו חברי התא בדף הפייסבוק שלהם הודעות נוספות שלימדו כי רשויות האוניברסיטה רודפות אותם בעקבות האירוע. ב-30 בנובמבר הדגישו: "אם ההשתייכות לאוניברסיטה היא טרור, ואם ההזדהות עם התא האסלאמי הוא טרור, אזי אנו טרוריסטים גאים". את מועל היד שוב לא הזכירו, ובוודאי שלא התפארו בו.

במילים אחרות, חברי תא הג'יהאד האסלאמי באוניברסיטה לא הביעו הזדהות עם מועל היד הנאצי, לא הגנו עליו ואף לא התייחסו אליו בדברי המגננה וההתקפה שלהם. חשוב מזה: תנועת הג'יהאד האסלאמי בעזה, שאין לה שום סיבה שבעולם להתכחש למשמעות ה"נאצית" של מועל היד אם אכן יש כזו, התפארה בהצלחתה לעורר את כעסה של ישראל על פעילות התנועה בגדה, אולם לא אימצה את סיפור "מועל היד הנאצי". אחד ממנהיגי הארגון בעזה אף הכחיש כל קשר בין המחווה לנאציזם. לדבריו, ההצדעה היא סמל לשאיפה להגעה לירושלים הכבושה בידי הציונים.

האם ארגוני יהודים מן הימין הרדיקלי בישראל, או סתם כותבי תגובות נחותות באתרי אינטרנט וברשתות חברתיות בישראל, יתנצלו גם הם כאשר יואשמו בגזענות חולנית כלפי ערבים, וירמזו כי דבריהם או מעשיהם הוצאו מהקשרם?

עד כאן בנוגע למשמעות ה"נאצית" של מועל היד. נעבור לדון בתגובתו של נשיא האוניברסיטה, סרי נוסיבה, לפרשה, ובתגובתה של ממשלת ישראל ושל אוניברסיטת ברנדייס.

את האיגרת בערבית לתלמידי האוניברסיטה פתח נוסיבה בפסוק קוראני המדבר בשבח ההתדיינות עם מתנגדים בדרכי נועם, והמיוחס גם למאמיני דתות אחרות וביניהם יהודים. במקרה זה, אם כן, רצה נוסיבה לרמוז לא רק לצורך בהתדיינות נעימה עם סטודנטים סוררים באוניברסיטה שלו אלא גם לאופן שבו יש להתדיין עם היהודים. לאחר מכן הקדים בדברים: האוניברסיטה נתונה מפעם לפעם למסע הכפשות מצד יהודים קיצוניים, המבקשים לקעקע את סובלנותה, את פתיחותה לתרבויות העולם ואת שאיפתה להראות את פניהם האמתיות של הפלסטינים, עם כבוש ומשולל זכויות, המבקש שלום ודוחה קיצוניות ואלימות. הקיצונים היהודים מבליטים "אירועים ותופעות נדירות אולם מזיקות" באוניברסיטה, דוגמת תגרות ידיים ומפגנים צבאיים, במטרה לשלול מהפלסטינים חירות ועצמאות.

המפגנים הצבאיים, האשים נוסיבה, מנוצלים על ידי גורמים מסויימים באוניברסיטה באופן המרמז על "אימוץ אידיאולוגיות לא-אנושיות ואנטישמיות כמו הפאשיזם והנאציזם, שלולא הן ולולא הטבח שעבר העם היהודי באירופה לא היה העם הפלסטיני עובר, מצדו, את הנכבה". נוסיבה ביקש מהסטודנטים לשמור על המסר של האוניברסיטה, שהוא שוויון בין אחים ללא הבדלי דת גזע ומין, מסר של צדק, ידידות ושלום, של סובלנות וכבוד הדדי, ושל התנערות משנאה, אלימות וקיצוניות. נוסיבה סיים את מכתבו בהבטחה כי האוניברסיטה תבוא חשבון עם סטודנטים שלא מכבדים את עקרונותיה, כופים את עמדותיהם באלימות על זולתם, או מזיקים לאוניברסיטה ולמוניטין שלה. "מלומד בעל מידות פגומות", חותם נוסיבה, "הריהו כבהמה אשר אולי יודעת את מלאכתה אולם עמלה לשווא".

פרופ' סרי נוסיבה (תמונה: ויקיפדיה)

נשיא אוניברסיטה פלסטיני, ובוודאי איש ציבור במעמדו של סרי נוסיבה, המפיץ מכתב בערבית בקרב קהל מגוון הכולל גם תומכים של ארגוני טרור (ואולי חברים בהם), ובו הוא מכנה את הפאשיזם והנאציזם "אידיאולוגיות לא אנושיות ואנטישמיות" – מילה השמורה בעברית, בערבית ובאנגלית, שלא בצדק, לאנטי-יהודיוּת; המכיר בטבח שעבר העם היהודי באירופה; הקורא לסובלנות ולהתנערות מקיצוניות ואלימות – אדם כזה הוא הרי המנהיג הפלסטיני ה"טוב" שישראל טוענת במשך עשרות שנים שהיא מייחלת לו, ושלוּ רק יהיו רבים כמותו ישרור השלום בין ישראלים לפלסטינים. אולם הממשלה בחרה לנצל את האירוע לתעמולה זולה, ואוניברסיטה אמריקאית-יהודית בחרה להוקיע את נוסיבה ולסיים את שיתוף הפעולה עם האוניברסיטה שבראשה הוא עומד, משום שמכתבו הוא "בלתי מקובל לחלוטין ומסית".

כל כך למה? משום שאיננו יכולים לחזות בסתם "פלסטיני טוב". אנחנו חייבים, ספציפית, "יהודי טוב". ולא משנה שבחוגים פלסטיניים חושבים ממילא על נוסיבה שהוא יהודי טוב. אנחנו נקבע מיהו יהודי טוב. ובהזדמנות זו גם נְקַבֵּע בשיח הציבורי הישראלי, במסמרות של ברזל, את ה"נאציות" וה"אנטישמיות" של הפלסטינים, הישמעאלים, העשיו-שונא-ליעקב. גם אם אנחנו יודעים שהמציאות הרבה יותר מורכבת מהדימוי השטחי הזה.

כך, בתואנה מיתממת של "כך לא עושים שלום", נצליח באמת להרחיק את השלום לדורות רבים.

ובכך מתקיימת, כמה אירוני וכמה כואב, אמירתם-התראתם של הסטודנטים מהג'יהאד האסלאמי לנוסיבה, במכתב התגובה שלהם לאיגרתו: גם אם נניף את דגל ישראל באוניברסיטה, הזכירו, ממשלת נתניהו לא תתרצה, משום שעבורה פלסטיני "מתון" ופלסטיני "קיצוני" חד הוא. לכן, נשיא אוניברסיטה יקר, חתמו בתגובתם, מוטב שתפסיק להחניף ליהודים ולמערב. מש"ל – מה שהיה להוכיח – באדיבות ממשלת ישראל ואוניברסיטת ברנדייס.

נכון, היה מועל יד. אבל גם למועל יד יכול להיות הקשר, ובמקרה זה הוא כנראה הוצא מהקשרו. טום גרוס, ממשלת ישראל ואוניברסיטת ברנדייס היו יכולים להסתפק בגינוי – מוצדק בהחלט – לפעילות הבוטה של תאים המייצגים ארגוני טרור באוניברסיטה פלסטינית בירושלים. תחת זאת הם בחרו לנפח את האירוע כדי לזכות בנקודות זולות במלחמת תעמולה. בדרך הם פגעו באיש ציבור פלסטיני אמיץ, שלא זו בלבד שפועל נגד תא הג'יהאד האסלאמי באוניברסיטה (לטענת אנשי התא עצמם), אלא אף עשה מעשה יוצא דופן, והוכיח בפומבי את האסלאמיסטים על השימוש בסמלים אנטישמיים המבזים את שואת היהודים.

ומילה אחרונה לטום גרוס: האם היית בודק ומפרסם, בכזו אדיקות עיתונאית ראויה לציון, גם את דברי הבלע והשטנה המתרחשים בישראל או נאמרים בה נגד ערבים ונגד פלסטינים? את הגזענות הפושה בציונות הדתית? את אזרחי מדינת ישראל היהודים, חלקם חיילים בצבא, המאחלים לרצח, אונס, שריפה והשמדה של ערבים וערביות, שמאלנים ושמאלניות? את חוסר האונים של ממשלת ישראל במאבק בתופעות הללו, ואת הפעמים שבהם נראה כי היא משלימה עם גזענות נגד ערבים או נתפסת כתומכת בה? אם לא, עשה טובה וחפש לך קרדום אחר לחפור בו. הארץ הזו מלאה גזענות, יהודית וערבית, וראשית תרופתה היא הכרה בכך שהיא הדדית. נקודה עלובה נוספת במלחמת תעמולה נצחית לא תועיל לא לנו ולא לפלסטינים, ותהיה לחלוטין "לא נעימה ולא מועילה לקידום השלום".

מאמרים נוספים