המזרח התיכון ומעבר לו

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
26.01.2012

נבילה מוניב: נשים מובילות שינוי במרוקו האסלאמיסטית?

על בחירתה ההיסטורית של נבילה מוניב, פעילה ולוחמת למען זכויות הנשים במרוקו, למזכ"ל המפלגה הסוציאליסטית המרוקנית. האם היא תחולל שינוי תחת ממשלה אסלאמיסטית שכבר פגעה בייצוג נשים בשורותיה?

באמצע חודש ינואר נבחרה נבילה מוניב למזכ"ל המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת במרוקו. בדף הפייסבוק שלה כתבה: "בחירתי, שהתאפשרה הודות לכם ולכן, היא הישג חשוב לכל הנשים המרוקניות בחתירתן לשוויון, דמוקרטיה וקידמה". זהו אירוע בעל משמעות היסטורית במדינה: בפעם הראשונה נבחרה אישה לעמוד בראש אחת מהמפלגות הפוליטיות החשובות. מוניב, ד"ר לביולוגיה ומרצה באוניברסיטה של קזבלנקה, היא חברת הלשכה המדינית של המפלגה ופעילה ידועה למען זכויות נשים. בין מברכיה היו ראש הממשלה הנבחר, עבד-אלאילה בנקיראן, ובסימה אל-חקאוי, האישה היחידה המכהנת כשרה בממשלת מרוקו החדשה. מוניב ואל-חקאוי מצטרפות למנהיגה פוליטית אחרת, אופוזיציונרית ותיקה במרוקו – נדיה יאסין, המובילה מזה כעשור את התנועה האסלאמיסטית "אל-עַדְל ואל-אִחְסַאן".

רבים במרוקו מאמינים כי הבחירה במוניב מהווה מעין תיקון לעוול שנגרם לנשים המרוקניות עם מינויה של הממשלה החדשה לפני כחודש: שנים של מאבק עיקש והישגים שנקטפו באיטיות ולאורך שנים, ביניהם שבע נשים שכיהנו בממשלה הקודמת, הסתיימו בממשלה שבה מכהנת רק אישה אחת. בראיון ליומון "אל-קודס אל-ערבי" היוצא לאור בלונדון אמרה מוניב כי בחירתה היא בבחינת "מסר של השבת כבודה של האישה המרוקנית", ניצחון לכלל הנשים "שהושג בדם החללים וההקרבה העצומה מצד חברות וחברים", גם כאלה שמחוץ למרוקו. היא ייחסה משקל גדול לשאיפות לדמוקרטיזציה של המדינה, וכיאה למנהיגה של מפלגה חדשה יחסית (2006) שאיחדה שלוש תנועות קטנות, היא מייחלת להקמת גוש סוציאליסטי גדול שיבטא את "מהפכת הצעירים" ויחולל שינוי שיהפוך את מרוקו למלוכה חוקתית. זו, בעיניה, החלופה הראויה למשטר הריאקציוני המסתמן במרוקו, אשר תביא לשיפור המיוחל במעמד הנשים.

יש שיאמרו שבחירתה של מוניב אינה בעלת משקל ממשי. המפלגה בראשה היא עומדת החרימה את משאל העם על החוקה החדשה ביולי 2011 ואת הבחירות הכלליות שנערכו בנובמבר בטענה כי אין בכל אלה שינוי של ממש. המפלגה תומכת בתנועת ה"20 בפברואר" ושותפה לביקורתה הקשה של האחרונה כלפי השלטון הנוכחי. דעותיה של מוניב שונות לעתים מאלה של ארגוני הנשים הגדולים במרוקו, ואלה ביקרו לעיתים קרובות את מהלכיה והתבטאויותיה. במשך שנים, למשל, היא טענה כי מאבקן של הנשים אינו צריך להיות ייחודי אלא חלק מהמאבק הכולל להשגת דמוקרטיה. הדיכוי, לשיטתה, אינו נחלתן של נשים בלבד אלא הופנה כלפי כל הכוחות הפרוגרסיביים במרוקו.

למרות זאת, מוניב ידועה כפעילה למען זכויות נשים וקידומן בחברה ובפוליטיקה המרוקנית. בכנס בו השתתפה בגרמניה ב-2008 אמרה כי האישה המרוקנית כלואה בשני בתי כלא מקבילים: המסורתי-אסלאמי, המפרש בצורה שגויה את כתבי הקודש, והמערבי, המציג עצמו כמשחרר את העמים הנחשלים אך בפועל אינו מסייע להם. אם מוסיפים לכך את המשטרים המדכאים את אזרחיהם ואזרחיותיהם בעולם הערבי והמוסלמי, הרי שהדיכוי של נשים רב לאין ערוך מזה של הגברים. גם כיום, ב-2012, נשים במרוקו אינן מקבלות את מלוא זכויותיהן בתחומי הבריאות, החינוך וחיים בכבוד. בראיון המוזכר ל"אל-קודס אל-ערבי" היא ציינה כדוגמא את אחת הבעיות המדוברות והבוערות כיום במרוקו: הילדים הננטשים ברחובות על ידי אמהות צעירות, לעתים נערות, שלרוב הופכות בעצמן לדיירות-רחוב.

 

באותה הזדמנות הביעה מוניב תקווה שבחירתה תעניק דחיפה לנשים אחרות, גם לצעירות, להצטרף לפעילות פוליטית על מנת לבנות מדינה טובה יותר. "אנו חייבות להגיע, ובהקדם האפשרי, למשטר פוליטי שיאפשר לנו להציב אופציות דמוקרטיות במישורים הפוליטי, החברתי, הכלכלי והתרבותי, כדי שלא נראה עוד הדרת נשים וכדי שנשים קץ לעוני ולכל צורות האלימות עימן אנו מתמודדים מדי יום. אין מנוס מהמשך המאבק למען הקמת דמוקרטיה מלאה, אזרחות מלאה ומשטר שיאפשר לנו להשיג עושר ואחר כך לחלק אותו לכל בני ובנות העם הזה".

מאמרים נוספים