המזרח התיכון ומעבר לו

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
26.07.2015

סיוע צבאי לירדן: תודה לישראל, והסו הבוגדים!

גם כאשר הסיוע שמספקת ישראל נתפס כסיוע לאזרחים ערבים ולבטחונם, ולא לשימורה של אליטה שלטונית אוטוקרטית, מבוכה ובושה מציפות, באופן טבעי, את השיח הציבורי הערבי. אולם, בניגוד לעבר, לצד המחלוקת הפנימית שזורעת החשיפה הזו צצים קולות חדשים בשיח הציבורי הרואים בישראל ידידה של אמת בשעת מצוקה

מהפכות ה"אביב הערבי" מיתנו, במידה מסויימת, את השיח הציבורי הערבי נגד "נורמליזציה" עם ישראל, משלוש סיבות עיקריות. ראשית, משום שהוכח שהאחים המוסלמים אינם ממהרים לבטל את הסכמי השלום עם ישראל כאשר הם עולים לשלטון. במילים אחרות, מה שהאחים ראו מ"שם" הם כבר לא רואים מ"כאן", ואם כך נהגו המתנגדים הקולניים ביותר לישראל, מה יאמרו אזובי הקיר. שנית, במחזות האימה ותרחישי הבלהה המציפים את אזרחי מדינות ערב לנוכח המתרחש במרחב, ישראל יכולה להיות דווקא עוגן של יציבות, בעיקר למשטרים האוטוריטריים אולם מדי פעם גם למדינות ולאזרחיהן. כך, לצד סיוע ושיתוף פעולה צבאי-בטחוני התחדשו גם שיתופי פעולה בתחומי המים והאנרגיה, ולפרקים גם ניתן סיוע הומניטרי. שלישית, רבים מאזרחי מדינות ערב צופים במלחמות האזרחים הנוראות ובזוועות שזורעות עשרות המיליציות החמושות הפועלות במדינות השונות, בראשן כמובן חמושי "המדינה האסלאמית", משווים למלחמותיה של ישראל בפלסטינים ומסיקים כי "ישראל רחוּמה יותר מהערבים", כפי שכותבים פובליציסטים ערבים מובילים שוב ושוב, בנימה של כאב.

The girls are still screaming, but the excitement was gone, אמר מלקולם מקדואל בסרט דוקומנטרי מפורסם על הביטלס, בהתייחסו לפופולריות של הלהקה לאחר הצהרתו של לנון כי הביטלס גדולים מישו. דומה כי זה מה שמשדרת דעת הקהל הערבית ביחסה לגילויים "מרעישים" חדשים על שיתוף הפעולה הישראלי-ערבי. דווקא משום כך, הטפחיים שחושף השיח הציבורי הערבי בנושא הם מרתקים הרבה יותר מבעבר.

בסוף השבוע האחרון פרסמה סוכנות רויטרס כי ישראל העבירה לירדן שישה עשר מסוקי קוברה משומשים לצורך אבטחת גבולותיה בצפון ובמזרח מפני איום המדינה האסלאמית (דאע"ש). הגנרל האמריקאי עלום-השם שדיבר עם רויטרס סיפר כי המסוקים, אשר נמסרו חינם לירדנים, שופצו קודם לכן על ידי ארצות הברית.

מסוק ירדני במשימת חילוץ בדרום הממלכה (תמונה: אתר חיל האוויר הירדני)

השיח הציבורי בירדן, בעיתונות המודפסת והאלקטרונית (לרבות זו של האופוזיציה) וברשתות החברתיות, לא יצא מגדרו. אולם שרשור של גולשי פייסבוק ביומון הנפוץ אל-ע'ד חשף את זירת ההתכתשות האמיתית: זו שבין עבר-ירדנים לבין ירדנים ממוצא פלסטיני. הפעם, הסיוע הצבאי מישראל נתפס כמועיל לאזרחיה של ירדן ולבטחונם מפני סכנות איומות המתרגשות עליהם מהגבולות המעורערים בצפון ובמזרח. משמע, אין כאן "בגידה" בצד "שלנו" – רוב אזרחי הממלכה, בוודאי מאז פרשת הטייס מועאז אל-כסאסבה שהוצת בעודו חי, מזהים את דאע"ש כשוחרי רע – אלא, לכל היותר, בושה על כך שישראל היא זו שמסייעת. בנסיבות אלה, בוגדנות הופכת להיות האשמה שעבר-ירדנים מטיחים בפלסטינים ולהיפך, בבחינת אינני בוגד אבל אתה בוגד גדול יותר.

לכל מי שמצוי בשיח הציבורי הירדני היה ברור כי הגולש שהגיב על הידיעה במילים "מי שכועס על ירדן מוזמן לשאול את הפלסטינים מדוע הם בונים התנחלויות על אדמת פלסטין הקדושה" הוא עבר-ירדני שקורא ירדנים ממוצא פלסטיני לדו-קרב. הקריאה נענתה, ואחת הגולשות הגיבה בטענה כי הפלסטינים בשטחים בונים את ההתנחלויות עבור היהודים משום שהם סמוכים ובטוחים שפלסטין תחזור אליהם. הפלסטינים, הסבירה, בונים למעשה עבור עצמם ולא עבור היהודים. תגובתה הציתה פרץ של צחוק ושרשור ארכני בין גולשות וגולשים שתפסו צד ברור. קבוצה אחת של מגיבים האשימה את הירדנים בבוגדנות, ותהתה האם המסוקים הפכו "משומשים" לאחר שקטלו עזתים חפים מפשע בקיץ האחרון.

מן העבר השני, לעומת זאת, לא ניכרו התנצלויות. לא מעט גולשים הזכירו כי ישראל משרתת, בסופו של דבר, את האינטרסים שלה (והיו שהציעו לבדוק את תקינותם של המסוקים או אם הוטמנו בהם מכשירי האזנה), אבל עמדו איתן על מכונם: ישראל, התעקשו, דואגת לירדן הרבה יותר מזולתה. תודה לכם, חברים, כתבו כמה גולשים כשהם פונים לישראל; אתם טובים יותר מבשאר, טובים יותר מאיראן, טובים יותר מדאע"ש ואף טובים יותר מ"אחינו" העשירים במדינות המפרץ.

מסוק קוברה ישראלי (תמונה: אורן רוזן, CC BY-SA 3.0)

מסוק קוברה ישראלי (תמונה: אורן רוזן, CC BY-SA 3.0)

 

ראש קונספירטיבי משופשף היה מתייחס לכל התגובות הללו בסלחנות: מתנגדי העסקה הם כמובן "אותנטיים" ומגניה הם "אנשי מוח'אבראת". אולם החשיבה הזו מחמיצה את ההתרחשויות מתחת לפני השטח שתוארו לעיל. הנסיבות השתנו, ואם אזרחי ירדן עומדים בסכנה וישראל מסייעת לצבאה, הרי שהיא, בפשטות, ידידה. הכנות הזו מאפשרת לגולשות ולגולשים לשבור את שורת המקהלה מהעבר. כך, אחת טענה כי "מי שעובד עם היהודים הוא מבסוט ומרוצה", לרבות מבחינת הזכויות הסוציאליות שהוא מקבל, ושני נשבע כי "אנשים שחיים בירדן יוצאים כדי לעבוד אצל היהודים ואומרים כי היהודים מתייחסים אליהם טוב יותר מהערבים". מכאן עברו גולשות וגולשים להתווכח מי יותר בוגד, מושחת וכפוי טובה: הירדנים שמקבלים מסוקים מישראל, או הפלסטינים שעובדים אצל היהודים בשטחים, עובדים עם מנגנוני הבטחון הישראלים כיחידים (סוכנים) וכגופים רשמיים (הרשות הפלסטינית ומנגנוניה), זוכים למחסה והגנה של ירדן כפליטים, ולבסוף חובטים בה כאשר היא מסתייעת בישראל כדי להגן על אזרחיה – בין היתר אלה ממוצא פלסטיני. מדוע אסור עלינו מה שמותר לכם ולכל הערבים האחרים? רעמו גולשים עבר-ירדנים.

לסיכום, גם כאשר הסיוע שמספקת ישראל נתפס כסיוע לאזרחים ערבים ולבטחונם, ולא לשימורה של אליטה שלטונית אוטוקרטית על חשבון רווחתם של אזרחיה ורצונם החופשי, מבוכה ובושה מציפות את השיח הציבורי. האם אין כך הדבר בכל אירוע אנושי של מתן בסתר שהופך לגלוי? אולם, בניגוד לעבר, לצד המחלוקת הפנימית שזורעת החשיפה הזו צצים קולות חדשים בשיח הציבורי הרואים בישראל ידידה של אמת בשעת מצוקה.

מאמרים נוספים