מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
05.03.2013

עורלת הלב

ברית המילה שהיא הדרך המקובלת להצטרף לעם היהודי מסמלת גם את הסרת המעטה הנוקשה מהלב והיפתחותו. בפעולותיהם האכזריות מראים לנו רבים מן המתנחלים שהתהליך הסימבולי שעברו נותר חיצוני וחסר משמעות

בשביל מה כל העניין הזה, חשבתי לתומי השבוע בברית המשפחתית. למה לחתוך? די ברור שבמקורו זהו טקס פגאני מצרי-פרעוני שאיכשהו התגלגל ליהדות ועבור רובנו ברית המילה היא עניין חברתי-פוליטי – כרטיס כניסה לחברה היהודית ותו לא. אינני מכיר רבים שמשקיעים מחשבה במשמעותו הרוחנית של הטקס הזה.

האמת היא שגם הפרשנויות של חכמי ישראל  לא משכנעות במיוחד. רבי עקיבא סבור שהעורלה היא סתם חלק מיותר בגוף וריבונו של עולם העניק לבני ישראל את הזכות המיוחדת להשלים את תהליך הבריאה על ידי הסרתו. הרמב"ם מסביר שהמילה נועדה להחליש את התאווה וסערת הרגשות המינית ולפַנות את האדם (הגבר כמובן) ללימוד ולחיי הרוח; ואילו הרב קוק רואה בהסרת העורלה פתיחת גופו ורוחו של האדם לאהבה. ההסברים המעניינים יותר נובעים דווקא מהפסוק "ומַלְתם את עורלת לבבכם ועורפכם לא תקשו עוד". הסרת העורלה כאן היא מטאפורה להסרת המחסום המפריד בין האדם לבין הרוח האלוהית, ומכיוון שהפסוק מדבר על מילת הלב המכוסה עורלה, ייתכן שכוונתו בעיקר להסרת הקשיחות והאטימות מול הסבל האנושי.

לא נעים להודות אבל מי שהבין זאת טוב מכולם, והוביל את הטיעון המקראי עד הקצה הלוגי שלו היה שאול התרסי, תלמידו של ישו הידוע גם בשם השליח פאולוס, מייסד הנצרות. באיגרתו אל הרוֹמים כתב "המילה תועיל אם תשמור את התורה, אבל אם עובר אתה את התורה מילתך תהיה לך לעורלה.... לא המציין למראה עיניים הוא היהודי ולא האות הנראה בבשר הוא המילה, כי אם תוכו של אדם הוא יהודי ומילה היא בלב כפי הרוח ולא כפי הכתב" (רומים ב', כ"ה-כ"ט). כלומר, לא ההקפדה על הסימנים החיצוניים – ברית מילה, כיפה, ציצית וזקן – הופכת אדם למאמין ולצדיק, אלא טוהר הלב.

בין המתנחלים ואנשי הימין יש יהודים דתיים רבים המקפידים על קלה כחמורה וכמובן על מצוות המילה. חלקם מהדר עד כדי כך שהם עצמם מלים את בניהם. אולם מעשיהם – תקיפה אלימה ובהמית של נשים וגברים חפים מפשע, התנכלות אכזרית לפלאחים המתקשים להתפרנס, שריפת עצי זית ועקירת שתילים, חילול מקומות קדושים, גזילת קרקע פרטית – מעוותת את המצוות ועושה את התורה פלסתר, אפילו אם מתעלמים מן העבירות הגדולות של נטילת החירות מעם שלם, דבר הפוגע ישירות באתוס המכונן שלנו, ושל אי מתן מקלט לפליטים נרדפים בשם יוהרה מטומטמת של טוהר גזעי.

מה הטעם בשמירת טוהר העם אם זה פרצופו? מדוע לטרוח למול את בניו ולהגן עליו מפני התבוללות אם הפנים שהוא מציג לעולם הם פני עוולה ורשע? הלָכוֹף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע? כך מצדיקים האירועים את דבריו של שאול התרסי. מילת הבשר חסרת ערך אם הלב הערל אינו נימול אלא להפך: השנים הארוכות של הכיבוש מכסות אותו בעורלה חדשה, אטומה וקשה יותר. השליטה באדמה הופכת לחזות הכל, יתום ואלמנה נגזלים בשם הזכות הערטילאית הזאת, ועורלת הרוח מבטלת את הברית שבבשר.

מאמרים נוספים