מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
07.08.2011

על ראש הגנב בוער הכובע

"אדוני ראש הממשלה, אני לא כאן עם אג'נדה פוליטית, אבל מה לא אמרת עלינו. שאנחנו הזויים, אנרכיסטים, קיצוניים", קרא יו"ר התאחדות הסטודנטים איציק שמולי בהפגנה שנערכה במוצאי שבת, ה-6 באוגוסט 2011. ייתכן שלשמולי אין "אג'נדה פוליטית", אבל למחאת האוהלים ולהפגנות המתלוות אליה יהיו תוצאות פוליטיות.

מאז שהחלה המחאה נתניהו ואנשיו תוקפים, לועגים ומנסים למזער את השפעותיה. במוצאי שבת, כאשר דווח כי בהפגנה נכחו למעלה מ-300,000 מפגינים, הזדרזו מקורבי נתניהו להאשים את התקשורת שניפחה את המספרים. כבר לפני כמה ימים  טען העיתון "מקור ראשון" שהמחאה נשלטת בידי "גורמי שמאל קיצוניים". בערוץ שבע הופיע מאמר דעה בכותרת "צחנת רוטשילד", וכותרתו של מאמר נוסף הייתה "רוצה לגור בתל אביב? תשלם".

נתניהו והימין מבינים את מה ששמולי לא מבין, או לא מוכן לומר בקול רם. ברור לכולנו שחלוקת משאבים פירושה פוליטיקה. כאשר ממשלות ישראל לדורותיהן השקיעו מאות מיליארדי  שקלים (!!!) בהתנחלויות ובמתנחלים,  הדבר נעשה על חשבון השקעות באזורים אחרים ובקבוצות אוכלוסייה אחרות. אם אנחנו שומעים, בטקס החוזר על עצמו מדי שנה, שאין לאוצר כסף עבור בריאות, חינוך ושירותים סוציאליים, הרי זה משום שהכסף הועבר למגזרים אחרים. מגזרים שיש להם לובי פוליטי שיודע לדרוש וללחוץ. זהו הצד האפל של השיטה הפוליטית המכונה "דמוקרטיה".

כל עוד מעמד הביניים סחב בנטל, שתק, נסע לנוח בחו"ל ורובו אף הצביע למפלגות שהמשיכו להזרים את הכסף להתנחלויות (קרי, מפלגות העבודה, קדימה והליכוד), הפוליטיקה הישראלית התנהלה על פי דפוסים מוכרים. אבל בשבועות האחרונים התברר שהמעמד הזה אינו מוכן להמשיך כך וכי הוא אינו שותק. בפעם הראשונה נראה שהציבור שנשא על כתפיו את הכלכלה הישראלית עומד לשבור את הכלים. לא ברור מה תהיה השפעת המחאה: התפוגגותה כאשר ישראל תעמוד מול הפלסטינים שידרשו הכרה באו"ם בספטמבר הקרוב, או אולי הקמת מסגרות פוליטיות חדשות. וייתכן שההשפעה הפוליטית תהיה שינוי בדפוסי ההצבעה של כמה עשרות אלפי מצביעים שיעבירו מנדטים מגוש הימין לגוש השמאל. מכך הימין חושש, ולכן הוא מתייצב נגד המחאה ומכפיש את מנהיגיה.

נתניהו והימין, המגמגמים מול המחאה וההפגנות, מבינים שעל הנמר הזה קשה לרכוב. קשה לשלוט בו ובדרישותיו. התביעות של המפגינים הן אסטרונומיות: חוק חינוך מגיל 3 חודשים חינם; מימון לימודים באוניברסיטאות; העלאת משכורות עובדי מדינה כגון מורים, רופאים ושוטרים שאסור להם להפגין ולכן ממשלות ישראל לא רואות אותם ממטר. אבל הדרישות האסטרונומיות הללו אינן מופרכות. שהרי אלו הסכומים שהועברו לקבוצות הכוח בישראל - קבוצות שיש להן ייצוג פוליטי או השפעה פוליטית ישירה: מתנחלים, חרדים, בנקים ובעלי הון.

אפשר לשנות את סדר העדיפויות הזה. אפשר לחתוך בכספים העוברים למגזרים המסובסדים ולהעבירו לעובדי המדינה המחנכים את ילדינו, מטפלים בנו כאשר אנחנו חולים ומונעים פשיעה ברחובות. אבל כדי להתמודד עם חלוקה תקציבית שכזו צריך להתמודד עם הלובי של המתנחלים בכנסת ועם המפלגות הדתיות. כלומר, צריך ללכלך את הידיים בפוליטיקה.

צר לי, מר שמולי. כאשר הימין משמיץ אותך ואת חבריך המוחים, כאשר קרני אלדד כותבת עליכם כי "הגל המבאיש של המחאה 'החברתית' מוציא שם רע למחאה",הם מפגינים הבנה יותר עמוקה ממך. היא ומנהיגי הימין מבינים שהמחאה הינה פוליטית במובהק, וכי אש המחאה יכולה בקלות להגיע לשדותיהם. בעוד אתם נאבקים על הבית שאתם חולמים עליו, הם נאבקים על הבית שהם חיים בו. מתנהל פה מאבק על סכומי עתק, והמתנחלים, שנהנו ונהנים מהשקעות פנומנליות, אינם רוצים שייקחו להם אותן. אתה יכול לחשוב על משהו יותר פוליטי מזה?

מאמרים נוספים