המזרח התיכון ומעבר לו

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
19.07.2016

פוסט פוטש בטורקיה

הדימוי של צבא חילוני בעל דומיננטיות בפוליטיקה הטורקית הוא מזמן נחלת העבר. לכן, הפרשנות המסורתית שלפיה קצינים כמאליסטים מצליחים לתכנן בסתר הפיכה אנטי-דתית אינה סבירה, ותיאוריות הקונספירציה על ביום הפיכה אינן כה מופרכות. גם אם ברור שהפיכה צבאית הייתה ממיטה אסון על טורקיה, קשה לקבוע שסיכולה מגן על הדמוקרטיה, משום שארדואן הוא הגורם הפוגעני ביותר כלפי הדמוקרטיה וזכויות האזרח בטורקיה

אירועי ליל ה-15 ביולי בטורקיה מצטרפים לשורה של אירועים מטלטלים שהתרחשו במדינה בשנים האחרונות ומוסיפים חוליה לשרשרת של התערבויות צבאיות בפוליטיקה הטורקית המודרנית. כעת, לאחר שנורתה הירייה האחרונה בניסיון הנפל לבצע הפיכה צבאית כנגד שלטונו של ארדואן, אפשר לנסות לעשות סדר בשטף הדיווחים והפרשנויות, ולמקם את האירוע, על אף הערפל הרב שעדיין אופף אותו, בהקשריו הפוליטיים המיידיים ובהקשר הרחב יותר של יחסי צבא, חברה ופוליטיקה בטורקיה.

החל בשעות הערב של יום שישי האחרון ועד אמצע בוקר שבת התרחשו מספר אירועים בשתי הערים החשובות בטורקיה, אנקרה ואיסטנבול, ובמרחב האווירי שמעל מרמריס בדרום מערב המדינה. האירועים כללו, בין היתר, את חסימת גשרי הבוספורוס באיסטנבול, השתלטות על אולפני TRT (רשות השידור הציבורית) ועל מספר נמלי תעופה, פלישה למפקדות המטה הכללי של הצבא במרכז אנקרה וחטיפת הרמטכ"ל, הפצצת הפרלמנט ומפקדות המשטרה באנקרה, וירי מן האוויר על אחוזת הנופש שבה שהה קודם לכן הנשיא ארדואן. בהפצצות ובעימותים שפרצו בין יחידות הצבא המורדות לבין המשטרה וכוחות הביטחון הנאמנים לשלטון נהרגו כ-190 בני אדם ונפצעו כ-1400. 

ניסיון ההפיכה קיבל משנה תוקף כאשר שדרנית ה-TRT הקריאה הודעה מטעם "מועצת שלום המולדת", הגוף שלקח על עצמו אחריות להפיכה, על השתלטותה של המועצה על המדינה. הודעות סותרות בתקשורת מצד בכירים בממשל הטורקי, ועלייתו של ארדואן לשידור ברשת CNN-TURK באמצעות מכשיר טלפון סלולרי בקריאה לציבור לצאת לרחובות, היוו נקודת מפנה בהתרחשויות; תוך מספר שעות השתלטה המשטרה על מוקדי ההתרחשות, הרמטכ"ל חולץ ותועדו מקרי לינץ' בחיילים מכוחות הצבא המורדים. כבר ביום שבת נמסרו אלפי שמות של קציני צבא ואנשי מערכת המשפט שנלקחו לחקירה. ראשי המדינה מיהרו להודיע כי ניסיון ההפיכה בוצע על ידי נאמני איש הדת פתהוללה גוּלֶן.

ארדואן קורא לציבור בפייס-טיים לצאת לרחובות (צילום מסך)

בעוד פרשנים בעולם תמימי דעים לגבי כישלון ניסיון ההפיכה, רשתות התקשורת, וכן פוליטיקאים ומשקיפים אחרים, חלוקים ביחס לזהות המבצעים ולמוטיבציה שלהם. כאמור, ראשי מפלגת השלטון AKP ומספר רב של אמצעי תקשורת המקושרים אליהם טוענים עוד מליל שישי כי אנשיו של פתהוללה גוּלֶן עמדו מאחורי האירועים. מספר פרשני טורקיה ומזרח-תיכון בישראל טוענים שהיה זה ניסיון נואש אחרון של שרידי הצבא הישן הנאמן לערכים הכמאליסטיים (כלומר, אלה הכרוכים במורשתו – אמיתית או מדומיינת – של מוסטפא כמאל אתאטורק, מייסד הרפובליקה) להציל את המדינה מידי המשטר האסלאמיסטי בהנהגתו של ארדואן.

לעומת זאת, אחרים, הן בטורקיה הן מחוצה לה, טענו החל בשעות הראשונות של האירוע כי מדובר בהצגה שבוימה על ידי ארדואן ואנשיו כאמתלה לביצוע טיהורים נוספים בשורות הצבא, מערכת המשפט והמשטרה, וכדי לחזק את מעמדו, שנפגע בשנים האחרונות בעיקר בשל ניהול מדיניות חוץ כושלת

 

האם נאמניו של פתהוללה גוּלֶן עמדו מאחורי ניסיון ההפיכה?

פתהוללה גולן, מטיף טורקי סוני שחי בפנסילבניה החל ב-1999 ומציג עצמו כאיש דת מתון המקדם סובלנות בין-דתית, חולש על אימפריה הכוללת עסקים רבים ומשגשגים, בנקים, ערוצי תקשורת ומוסדות חינוך בכל רחבי העולם. בעבר רדף הממסד החילוני בטורקיה אחר גולן בחשד כי ביקש להשתלט על המדינה באמצעות החדרת נאמניו למנגנוני המשטרה ומערכת המשפט. גולן, שהפרופיל של מרבית חסידיו זהה לתשתית האנושית של מפלגת הצדק והפיתוח, הפך באופן טבעי לבעל ברית של ארדואן.

בעבר נהגו אנשיו של גולן לגייס צעירים לחברות בתנועתו דרך מעונות באוניברסיטאות וקורסי הכנה לפסיכומטרי, שהיו הטובים מסוגם בטורקיה. ב-2013, במהלך משא ומתן שניהלה ממשלת טורקיה עם מנהיג PKK הכלוא, עבדוללה אוג'לאן, התגלע סכסוך בין ארדואן לבין גולן, שהתנגד למשא ומתן, והממשלה הכריזה על סגירת המכינות הפרטיות לפסיכומטרי. בסוף אותה שנה נחשפה פרשת שחיתות גדולה, שכללה שרים בממשלה ואת ארדואן עצמו. ארדואן האשים את גולן בחשיפה ומאז מאשים אותו בכל הזדמנות באותן האשמות שהפנו כלפיו המנהיגים החילונים. יתרה מכך, קהילתו של גולן הוגדרה בטורקיה ארגון טרור. ארדואן בהחלט יודע על מה הוא מדבר, שכן טרם פרוץ הסכסוך ביניהם הוא סייע לגולן להכניס את אנשיו לממסדים ה"חילוניים" – המשטרה, מערכת המשפט ואפילו הצבא.

פתהוללה גולן (צילום מסך)

שלשום פרסם העיתונאי אהמת שיק (שבעבר נכלא בגין פרסום ספר שעסק בגולן ובתנועתו) מידע שלפיו המודיעין הצבאי וסוכנות הביון הכללי ידעו על תכנון ההפיכה האחרונה, וכי רשימות הקצינים – אלה שעכשיו מובלים לחקירות בהמוניהם – היו כבר בידי המשטרה. זו הסיבה לכך שארדואן היה במטוסו באוויר כאשר החל נסיון ההפיכה, ולא, למשל, במלון המופצץ. שיק טען כי הקצינים מיהרו לנסות להוציא את תכניתם לפועל בשל סבב הפיטורין באוגוסט הקרוב (נוהל שנתי קבוע בצבא טורקיה). כל הקצינים, על פי טענתו, הם אמנם אנשי גולן, כפי שטוענים אנשי ארדואן.

סביר להניח כי בקרב הקצונה הבכירה בצבא טורקיה קיימים גורמים שאינם מרוצים משלטון ארדואן. הדבר נכון הן לקצינים נאמני גולן הן לקצינים מהממסד הותיק בצבא, הנחרדים מהשינוי העמוק שעובר על המדינה. מספר פרשנים בטורקיה טוענים כי הפיכה צבאית אינה מבצע ב"רוחו" של גולן. הם צודקים בכך שעד כה לא הוכח שאנשי גולן ארגנו הפיכה צבאית, ולעומת זאת ידוע שהם עסקו בעבר ב"תפירת תיק" של תכנון הפיכה לקצינים המזוהים עם הממסד החילוני.

תהא זהות הקצינים אשר תהא, קשה להניח כי התארגנות שכללה מפקדי ארמיות וקצינים בכירים אחרים הייתה יכולה להיעלם מעיניהם של נאמני ארדואן במציאות שבה הצבא כפוף לממשלה באופן כה הדוק כמו בשנים האחרונות. אם המידע שהעיתונאי שיק פרסם יאומת, משמעות הדבר היא שצמרת המדינה ידעה על ההתארגנות מראש, ולא מן הנמנע כי היא אפשרה לאירועים להתפתח כדי לחסל את אנשי גולן בצמרת הצבא. 

 

ניסיון נואש של קצינים כמאליסטים?

צבא טורקיה נחשב, הן בעיני עצמו הן בעיני משקיפים בטורקיה ובעולם, למגן החילוניות במדינה עוד מזמנו של אתאטורק. פרשנים נוטים להשתמש בניסוחים של הצבא עצמו ולטעון כי הצבא מתערב בפוליטיקה הטורקית כל אימת שהוא חש סכנה לערכים הדמוקרטיים והחילוניים של המדינה. בפועל התערב הצבא מספר פעמים באופן גלוי: ב-1960 תפס את השלטון, הדיח את המנהיגים הפוליטיים והוציא שלושה מהם להורג, ב-1971 הזהיר את הממשלה באופן פומבי לאחר גל אלימות חסר תקדים, ב-1980 תפס פעם נוספת את השלטון, פיזר את המערכת הפוליטית ורדף (בעיקר) אנשי שמאל, ב-1997 הציב אולטימטום בפני הממשלה ולמעשה הדיח אותה וב-2007 הזהיר את מפלגת השלטון מפני הצבת מועמד לנשיאות.

מי שפתחו בהפיכה של 1960 היו קולונלים, תופעה רווחת בעולם השלישי באותה תקופה. רק אחר כך התערב הפיקוד הבכיר במטרה לאכוף את ההיררכיה הצבאית ולמנוע אנרכיה. בשנת 1962 ובשנת 1963 היו נסיונות הפיכה נוספים משורות הצבא, שדוכאו. ההפיכה הראשונה הייתה נגד ממשלה שהפכה אוטוקרטית והשתמשה (כיריבתה) בדת לשם גיוס בוחרים, אבל ההקשר הרחב יותר שלה היה ניסיון של הממשלה לתור אחרי עזרה רוסית במציאות של המלחמה הקרה. בעשורים הבאים התערב הצבא כשהדומיננטיות שלו התערערה או כשרצה לכפות שינויים מבניים. ב-1980 עשה זאת לאחר תקופת אלימות חמורה, אך למעשה עיצב את התנאים להנהגת ניאו-ליברליזם בטורקיה.

אין ספק שהאתוס של הצבא בטורקיה, שעליו הוא מחנך את קציניו ובאמצעותו הוא משווק את עצמו כלפי חוץ, הוא של שומר החילוניות והדמוקרטיה. אולם פליאתם של משקיפים מבחוץ לנוכח התנגדותם של ראשי מפלגות האופוזיציה בטורקיה לניסיון ההפיכה האחרון מלמדת בעיקר על חוסר היכרותם (המבורך) עם חיים תחת שלטון צבאי. הפיכת 1980 היא מאורע טראומטי ומכונן בחברה הטורקית; השלטון הצבאי השליט סדר במדינה שסועה ומדממת תוך שפיכת דם רב ורדיפת רבים מהליברלים ואנשי השמאל. אלה הפכו ברבות הימים למעצבי דעת קהל בטורקיה ושללו התערבות צבאית גם במחיר של פוליטיקה שמרנית. מאז הציב הצבא את אתאטורק ומורשתו כסמל חברתי מאחד, הגדיר קומוניסטים כאויבי המדינה והדיר קצינים דתיים מדי משורותיו.

שנת 2007 היתה קו פרשת מים ביחסי הצבא עם הפוליטיקה. הצבא נחל תבוסה ניצחת בניסיון לקבוע את זהות הנשיא, ועבדוללה גול, ממקימי AKP, נבחר לנשיאות. במקביל נפתחו נגד המחנה החילוני-כמאליסטי בצבא ומחוצה לו תיקים שזכו לכינויים "ארגנקון" ו"באליוז". למרות שכתבי התביעה הכילו סתירות רבות ומביכות, התביעה מיררה את חייהם של רבים. בכך סימן ארדואן לקציני הצבא המכהנים שסופה של התנגדות לשלטון רע ומר. רבים בטורקיה מייחסים את התמשכות החקירות בתיקים הללו לנאמניו של גולן במשטרה ובמערכת המשפט. אין פלא, אם כך, שהחקירה נגנזה אחרי הסכסוך בין ארדואן לבין גולן.

במילים אחרות, הן החסות הצבאית על הממשלה בטורקיה הן קיומו של הצבא כמוסד כמאליסטי אקסקלוסיבי הם נחלת העבר בטורקיה. לכן הפרשנות המסורתית שלפיה קצינים כמאליסטים מצליחים לתכנן הפיכה אנטי-דתית ולהעלים זאת מעיני שלטונו של ארדואן אינה סבירה.

 

אז אולי קונספירציה של ארדואן?

טורקיה היא גן עדן לתיאוריות קונספירציה, כמו גם לקונספירציות שטרם זכו לתיאוריות, וזאת משום שחלק בלתי זניח מהתיאוריות הללו הוכחו בעבר כנכונות. בנושא חשיפת קונספירציות הגדיל לעשות ארדואן עצמו, שייחס את חקירות "ארגנקון" ו"באליוז" לאנשי גולן והביא לסגירת התיקים.

השערות ברוח זו עלו כבר בליל שישי. ארדואן עצמו הצהיר את מה שכל אזרח בטורקיה הבין: "ניסיון ההפיכה הזה הוא מתנה משמיים". אכן, נראה שהאירועים התפתחו באופן נוח מאוד עבורו – המורדים לא הצליחו לתפוס את מנהיגי המדינה; הרשתות החברתיות, שארדואן נהנה לשתקן מפעם לפעם, היו זמינות ונוצלו הפעם לטובתו; והתקשורת הרגילה שירתה בעיקר את השלטון ורק באופן סמלי ורגעי את המורדים. תוצאות האירוע כה מועילות לארדואן, עד שקשה להשתחרר מהתחושה שמדובר בביום.

רמז נוסף לקונספירציה עשוי להימצא בשם הגוף אשר ניסה לתפוס את השלטון, "מועצת שלום המולדת" (Yurtta Sulh Konseyi). כפי שכל ילד בגיל בית ספר בטורקיה יודע, הביטוי "yurtta sulh" הוא חלק ממשפט שבו הגדיר אתאטורק את תמצית מדיניות החוץ של טורקיה: "yurtta sulh, cihanda sulh" (שלום במולדת, שלום בעולם). אזרחי טורקיה מתבקשים להאמין שקבוצת הקצינים בחרה בשם שהוא בדיוק חלומו הרטוב של הקופירייטר של ארדואן. שלשום אף פרסם "פואת אבני" (כינוי טוויטר של דמות אלמונית אך אמינה המעורה בענייני מעגלו הקרוב של ארדואן) מידע שממנו אפשר להסיק שאירועי סוף השבוע אכן בוימו. 

 

בשלב זה קשה לקבוע מה ארע מאחורי הקלעים של ניסיון ההפיכה הכושל. סביר להניח כי חלקים מהעיתונות הטורקית ינסו, כמיטב יכולתם המוגבלת במדינה, לחשוף את האמת, ולתקשורת יזרום מידע רב שחלקו מוטה ובלתי אמין. הכרונולוגיה של האירוע מלמדת כי ארדואן לא הופתע ממנו, בין אם תכנן אותו ובין אם קיבל עליו מידע מוקדם.

כך או אחרת אפשר לקבוע כבר עתה כי ארדואן הוא המנצח הגדול של נסיון ההפיכה. עתה הוא ינסה להגשים את משאלותיו הגדולות: שינוי החוקה והמשטר לנשיאותי (גם להלכה) ופגיעה אנושה באנשי גולן. גם אם ברור שהפיכה צבאית הייתה ממיטה אסון על טורקיה, קשה לקבוע שסיכולה מגן על המשטר הדמוקרטי, משום שארדואן הוא הגורם הפוגעני ביותר כלפי הדמוקרטיה וזכויות האזרח בטורקיה.


דן סגל כותב את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת בן גוריון שבנגב על תרבות הדפוס בראשית הרפובליקה הטורקית (1920—1940)

מאמרים נוספים