מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
17.11.2012

פנטזיית ה"נוק אאוט" תוביל לתבוסה

ראוי שממשלות ישראל יכירו לא רק בכוח הצבאי של ישראל אלא גם במגבלותיו. שכן, הדרך היחידה להפסיק את מטר הטילים הוא בהסכם שלום עם הפלסטינים. ללא הסכם, ממשלות ישראל מפקירות את אזרחיה

יום שישי בערב. ה"פג'ר" הגיע לתל אביב אתמול אחר הצהריים, ובטלוויזיה מנסים ליצור רושם שהעיר ללא הפסקה עדיין לא מפסיקה, "התשיעייה" מכונסת והצופים מחכים לשמוע רמזים על המשך הדרך. כתבי הטלוויזיה מראיינים בלי הרף, ומרבית הדוברים רוצים שנחסל את הירי מעזה אחת ולתמיד. רוצים "נוק-אאוט". אבל האמת היא שהרעיון של "נוק אאוט" מול החמאס אינו אלא פנטזיה והניסיון להגשים אותה יעלה לנו ביוקר. הקרב עם החמאס ייקבע בנקודות ולא במכה אחת. ולכן כדאי שנבדוק מה הושג עד כה.

השגנו המון. למעשה, כל המוסיף גורע.

ב-72 השעות האחרונות ישראל הוכיחה שביכולתה לפגוע קשות בכוחות החמאס ואילו הם אינם מסוגלים לשגר טילים בירי מדויק לישראל. ההישג של ישראל מלמד שיכולותיה המודיעיניות מאפשרות לה לאתר ולפגוע בהרבה מאוד מן המטרות שהעמידה לעצמה - לחסל חלק ניכר ממאגר טילי הפג'ר ולפגוע במפקדים בכירים של החמאס.

אולם ההישג המכריע, "שובר השוויון", הוא כמובן הטכנולוגיה הישראלית המאפשרת ליירט טילים. כרגע היא מגולמת ב"כיפת ברזל", אך ברור כי היא עתידה להשתפר. במילים אחרות, ישראל הולכת וסוגרת את "חלון ההזדמנויות" של החמאס לפגוע בעורף באמצעות טילים. ירי טילים הוא מנוף הלחץ הצבאי העיקרי של החמאס. בהיעדרו, האופציה הצבאית הנוכחית של החמאס מתמוטטת כמעט לחלוטין.

"עמוד ענן" נוהל עד כה ביעילות דיפלומטית מרשימה. מדינות מקורבות לישראל, כגון  ארצות הברית ובריטניה, מצהירות – לעת עתה – שהן תומכות בזכותה של ישראל להגן על עצמה. מדינות העוינות את ישראל, כגון טורקיה ומצרים, מצהירות הצהרות בוטות כנגד ישראל אך לא עושות הרבה מעבר להצהרות. ניתן להבין שאין זו מצרים של ימי מבארכ, כפי שאמר אבו מרזוק, אולם ניתן גם להבין שכל עוד ישראל אינה פולשת לתוך עזה וכל עוד מספר האזרחים שנפגע נמוך, מצרים לא תצא מגדרה עבור החמאס. לכן, ישראל נמצאת במצב דיפלומטי נוח המאפשר לה להמשיך את המהלך הצבאי שבו היא פוגעת ובקושי נפגעת.

כעת אנחנו מצויים במלחמת התשה שאולי תימשך כמה שבועות אולם בסופה ישראל תנצח בנקודות. זה לא "נוק-אאוט", אבל זה חלק מתהליך שבו ישראל ממחישה לחמאס שהאופציה הצבאית שלהם הולכת ומתדלדלת.  

אם ישראל תחליט להיכנס לעזה, ואם בסוף המהלך הקרקעי יהיו לצה"ל הרוגים ובצד הפלסטיני ייהרגו הרבה מאד אזרחים, המאזן של "עמוד ענן" יהיה שונה בתכלית. החמאס יזקוף את ראשו וישכנע את עצמו ואת אוכלוסיית עזה שהוא מסוגל להתמודד עם צה"ל בשדה הקרב, ובמקביל לכך הוא יביס את ישראל בזירה הדיפלומטית. שכן, גם המדינות  התומכות לעת עתה בישראל אך מתנגדות למהלך קרקעי תיאלצנה את ישראל להפסיק אותו לפני שצה"ל ישיג את מרבית מטרותיו. המשטרים במצרים ובירדן יעמדו מול אתגרים פנימיים קשים אשר עלולים להוביל לניתוק קשריהם עם ישראל. בפעם הבאה שנרצה שיתוף פעולה נגד ג'האדיסטים בסיני או החלפת מידע מודיעיני עם ירדן, נעמוד מול שוקת שבורה. במצב כזה  החמאס יטען, ואוהדיו יאמינו, שהוא ניצח במערכה.

שר החוץ, אביגדור ליברמן ציין שממשלת ישראל אמנם שוקלת מהלך קרקעי אך ההחלטה על הפלת חמאס תתקבל על ידי ממשלה אחרת. קרוב לוודאי שהדברים נאמרו כדי להציל את הכבוד האבוד של ממשלה שדיברה על הפלת שלטון החמאס אבל ברגע המבחן הייתה נבונה דיה כדי לא להתייחס ברצינות להתלהמות שלה-עצמה. למעשה, דבר לא ישתנה בעתיד. גם בשנים הקרובות לישראל לא תהיה לגיטימציה בינלאומית להיכנס לעזה, והמחיר הכרוך במהלך מעין זה ללא תמיכה בינלאומית יהיה כבד מנשוא גם לממשלה הבאה.

ראוי אפוא שממשלות ישראל יכירו לא רק בכוח הצבאי שבידיה אלא גם במגבלותיו, ויבינו שהדרך היחידה להפסיק את מטר הטילים הוא הסכם שלום עם הפלסטינים שיכלול גם את חמאס. אולי לא ניתן להגיע להסכם כזה בזמן הקרוב, אבל חייבים להגיע לשולחן הדיונים מיד.

 

ללא מאמץ כן להידבר עם הפלסטינים, הפוליטיקאים מפקירים את אזרחי המדינה.

מאמרים נוספים