מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
25.08.2012

רוחות הדמוקרטיה מנשבות במצרים

בסדרה של חוקים ותיקונים לחוק שהעביר נשיא מצרים החדש, מחמד מורסי, הוא עושה בית ספר לדמוקרטיה לליברלים ולאחרים שהזהירו מפני שלטון האחים המוסלמים

נשיא מצרים הטרי, מוחמד מורסי, הפתיע שוב כאשר ביטל אתמול (23.8.12) את סעיף מס' 179 של חוק הצנזורה על העיתונות, המאפשר לעצור עיתונאים בגין פרסומים הפוגעים ברשויות. ביטול חוק זה בא בעקבות מעצרם של שני עיתונאים בכירים הנמנים על הזרם ה'ליברלי': תופיק עקאשה, הבעלים של הטלוויזיה אלפראעין, ואסלאם עפיפי, העורך של העיתון אלדסתור. שני העיתונאים הואשמו בהפצת שקרים אודות מוסד הנשיאות החדש, ואף במקרה של עקאשה הוא מואשם באיום ישיר ובהסתה לרצח של הנשיא מורסי. תיקון החוק אפשר את שחרורם המיידי של שני העיתונאים.

למעשה ההחלטה על ביטול החוק היא המשך לשורה של החלטות אשר קיבל הנשיא מורסי מאז עלייתו לשלטון לפני כחודשיים, שמלמדות על מגמה ברורה של דמוקרטיזציה של מערכות המנהל והשלטון במצרים. למשל, ביטול "ההצהרה החוקתית המשלימה" שמקנה למועצה הצבאית השפעה על ניהול ענייני המדינה לצד הנשיא הנבחר, היווה צעד חשוב להחזרת השלטון לידי העם ובעיקר נציגיו הנבחרים. תיקון זה הושלם עם פירוקה של המועצה הצבאית והחזרתה לתפקידה המרכזי- הוא ההגנה על גבולות המולדת כפי שנהוג במשטרים דמוקרטיים למיניהם - תוך הפקדת העיסוק הפוליטי בידיהם של נבחרי העם. יתרה מזו, באמצעות החלטות אלה ביקש מורסי ליצור היררכיה שלטונית דמוקרטית שבמסגרתה הצבא יבין שהוא נתון למרות ההנהגה האזרחית. בכך הרחיק מורסי את הסכנה של משטר צבאי אנטי-דמוקרטי, וביסס את השלטון אזרחי, אולי לראשונה בהיסטוריה המודרנית של מצריים.

החלטה נוספת שקיבל קשורה לתחום הפרדת הרשויות ובעיקר עצמאותה של מערכת המשפט. הדבר התבטא בנטילת סמכות הפיקוח על מערכת המשפט מידיו של שר המשפטים והעברתה לידי מועצת המשפט העליונה. צעד זה הוא משמעותי ביותר לעצמאות מערכת המשפט והפרדתה מהרשות המבצעת, מצב שלא היה נהוג בתקופתו של מובארק. זאת ועוד, מגמות דמוקרטיות ניכרו בהחלטות אחרות של מורסי לרבות ההרכב הפלורליסטי של הממשלה וצוות הנשיאות. בשני מוסדות אלה דאג מורסי לייצוג של החברה המצרית על גווניה: חילונים, אסלאמיסטים, נשים, קופטים, סלפים, עצמאיים, ועוד. חשוב לציין שהייצוג של תנועת האחים המוסלמים בשני מוסדות האלה הוא קטן ביחס להישגיהם האלקטורלים בבחירות האחרונות של מועצת העם. למשל, מספר השרים הנמנים על תנועת החירות והצדק (המפלגה המקורבת לתנועת האחים המוסלמים) היא פחות משליש למרות הרוב המוחץ שלהם בפרלמנט. זאת ועוד, שרים אלה לא זכו במשרדי מפתח כגון הפנים, החוץ או האוצר אלא במשרדים ממשלתיים פחות מרכזיים.

בתחום חיזוק החירויות הכלליות ניכרת הצהרתו האחרונה של מוסד הנשיאות בדבר הזכות להפגין, אם כי במסגרת החוק. הצהרה זו באה בעקבות הביקורת שהושמעה נגד ההפגנה המתוכננת ל 24.8, שמתקיימת בכיכר עבאסיה בעת כתיבת שורות אלה, על ידי מתנגדיו של מורסי בדרישה לפרק את תנועת האחים המוסלמים ולהדיח את מורסי מכס הנשיאות. מורסי חזר והדגיש את הזכות להפגין כחלק מההישגים החשובים של מהפכת ינואר. אכן, הפגנות ומשמרות מחאה ליד שערי ארמון הנשיאות הם חלק אינטגרלי מההוויה המצרית לאחר המהפכה. במסגרת השקיפות וחיזוק הקשר עם הציבור, ביטל מורסי טקסים נשיאותיים אשר הכבידו על הקופה הציבורית, הוא מקפיד להתפלל באותו מסגד טרם עלייתו לכס הנשיאות, ומעל לכל, הוא ייסד משרד השייך למוסד הנשיאות, שתפקידו לקבל תלונות וקובלנות של הציבור הרחב.

נדמה כי צעדים אלה, בתוך פרק הזמן הקצר מאז עליית האחים לשלטון, מהווים אינדיקציה מעודדת וחיובית בכיוון דמוקרטיזציה של מצרים. צעדים אלה הם מפתיעים רבים, בעיקר מצרים שחששו משלטון אסלאמיסטי של תנועת האחים. אלה, לרבות דמויות שהשתייכו לשלטון הקודם, ניבאו שחורות והזהירו לעיתים קרובות מעצם עלייתם של האחים המוסלמים לשלטון. עתה, ואם לשפוט את הדברים על פי התנהלותם של האחים המוסלמים בשלטון עד הלום, נראה כי תחזיות אלה הן מופרכות וחסרות בסיס. לעת עתה, ובהשוואה לעידנו של מובארק, ברי הוא כי מאז  עליית האחים המוסלמים לשלטון הם עושים בית ספר לדמוקרטיה לליברלים ולשאר הזרמים הפוליטיים במצרים.

מאמרים נוספים