מאמרים


תגיות
מאמר
17.10.2012

רעידת אדמה בתנועה האסלאמית?

התנועה האסלאמית עומדת כעת בצומת דרכים וצריכה להכריע אם תשתתף בבחירות הקרובות

ההכרזה על הקדמת הבחירות לכנסת ה-19 לא הכתה את המערכת הפוליטית בתדהמה. רוב העוסקים במלאכה ציפו לה בשלב זה או אחר של השנה ואפילו הצטרפותם של שחקנים חדשים-ישנים למשחק (אהוד אולמרט, אריה דרעי) לא תהיה בגדר הפתעה מוחלטת. התפתחות מפתיעה עלולה להירשם דווקא במקום אחר, בתנועה האסלאמית; יתכן כי לראשונה מאז 1996 תימנע התנועה האסלאמית מלקחת חלק בבחירות לכנסת. לכאורה, אפשר "לנשום לרווחה", שכן אין "סכנה אסלאמית" בבית המחוקקים הישראלי. אולם דווקא היעדרה של האחרונה מהמשחק הפוליטי הישראלי אמור להטריד את מנוחתנו.

בראשית שנות ה-70' של המאה העשרים נוסדה בישראל התנועה האסלאמית. במשך שנים פעלה התנועה כתנועת "אחים מוסלמים" קלאסית, קרי התמקדה בפעילות רוחנית-חינוכית של הכשרת הלבבות או כפי שמקובל לכנות זאת "דעוה". בשנת 1989 עשתה התנועה צעד נועז כשהחליטה להתמודד רשמית בבחירות לרשויות המקומיות ואף זכתה להישגים נאים. הבולט שבהם היה בחירתו של בחור צעיר בשנות השלושים לחייו בשם ראא'ד צלאח לתפקיד ראש עיריית אם אל-פחם, מהלך ששם קץ לשליטתה רבת השנים של המפלגה הקומוניסטית בעיר. בשנת 1996, על רקע תהליך אוסלו והפיוס בין ישראל לפלסטינים, התיר השיח' עבדאללה נמר דרויש, ממייסדי התנועה וממנהיגיה, לאנשי התנועה להתמודד באופן רשמי על מקום בכנסת ברשימה אסלאמית מובהקת. החלטתו של דרויש עוררה סערה בשורות התנועה ובאותה שנה חל בה פיצול לשני פלגים; הדרומי, שמרכזו ביישובו של דרויש, כפר קאסם, והצפוני, שמרכזו בעיר אם אל-פחם, עירו של ראא'ד צלאח. גם אם הפילוג התמקד סביב אישיותם של השניים, דרויש וצלאח, מדובר היה בקרע אידיאולוגי אמיתי על רקע שתי מגמות מנוגדות - הקו שהוביל דרויש תמך בהשתלבות אזרחית-לאומית בחברה הישראלית, בעוד הקו שהוביל צלאח היה בדלני.

לאורך השנים דבקו אנשי הפלג הדרומי בעמדות פרגמאטיות מתונות; מחליפו של דרויש בהנהגת הפלג, השיח' אבראהים צרצור, אף מכהן משנת 2006 כחבר כנסת ומוכר כבעל עמדות מדיניות מתונות (צרצור תמך ביוזמת השלום הערבית). אולם בשנת 2010 החל להסתמן שינוי. באותה שנה שלטונו בן 12 השנה של צרצור בתנועה ובבחירות שהתקיימו להנהגתה זכה השיח' חמאד אבו דעאבס. בכך, לראשונה עבר שרביט ההנהגה לאנשים מחוץ לכפר קאסם (השיח' אבו דעאבס הוא בדואי תושב רהט). אך לא היה מדובר רק בשינוי גיאוגרפי-חברתי-תרבותי; השיח' אבו דעאבס פעל לאיחוי הקרע בין שני חלקי התנועה.

תמיכה וחיזוק לעמדת השיח' נראו על רקע "האביב הערבי"; במהלך שנת 2011 ובהשפעת האירועים שסחפו את העולמות הערבי והאסלאמי החלו להופיע ברשתות החברתיות יוזמות מהשטח שקראו לאיחוד בין שני חלקי התנועה. מנהיגי שני הפלגים, צלאח ואבו דעאבס, נתנו לכך ביטוי בנאומיהם בעצרת "אל-אקצא בסכנה", היהלום שבכתר פעולותיו של הפלג הצפוני, כשקראו כל אחד לאיחוד בין הפלגים. בנאומו באותה עצרת הפליג אבו דעאבס בשבחו של השיח' ראא'ד, נושא דגל ההגנה על מסגד אל-אקצא, וכינה אותו "אחי, אהובי, שותפי". זמן קצר לאחר מכן הוא אף פרסם מאמר ובו קבע כי החברה המוסלמית בישראל נמצאת במצב קשה ונתונה להתקפות מבית ומחוץ. לפיכך, הוא פסק, בעת הזאת אין עוד מקום לפילוג ועוד לפני סוף השנה האזרחית שני פלגי התנועה יתאחדו הלכה למעשה (עמדה שהוא הציג כבר בנאומו בעצרת "אל-אקצא בסכנה"). בריאיון לתחנת הרדיו הנצרתית "א-שמס" הוא הודה חד-משמעית כי אם עליו לבחור בין התמודדות בבחירות לכנסת לבין אחדות השורות בתנועה הוא בוחר באחרונה.

אין להקל ראש בדבריו; אלה אמירות קשות ומטרידות, שמעניקות רוח גבית לשיח' ראא'ד צלאח ולכוחות הבדלניים בחברה הערבית. זוהי הודאה בכישלון הפלג הדרומי, הפרגמטיזם האסלאמי המקומי ורעיונות ההשתלבות בחברה הישראלית שמוביל השיח' עבדאללה נמר דרויש מזה שנים. אם אכן הפלג הדרומי יחליט שלא להתמודד בבחירות הקרובות לכנסת ברור כבר עכשיו מי מסתמן כאחד המנצחים הגדולים בבחירות, עוד לפני שהן התקיימו.

מאמרים נוספים