מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
21.06.2015

רצועת בטחון ישראלית לדרוזים בסוריה רק תסבך את מצבם

רבים בישראל מפרשים את קריאות הסיוע של הדרוזים בסוריה כראייה לכך שהקהילה נמצאת בסכנה קיומית. עם זאת, הדרוזים מבקשים בעיקר להמשיך ולהימנע מבחירה בין שתי החלופות הקשות העומדות בפניהם: צבא אסד והמורדים. כל סיוע אפקטיבי מישראל לדרוזים חייב להיות חשאי, ורצועת בטחון בצד הסורי של הגולן לא תמלא תנאי זה.

לאחר יותר מארבע שנים הגיעה מלחמת האזרחים בסוריה להר הדרוזים, אזור שבו חיים כחצי מיליון מבני הקהילה. הר הדרוזים, הנמצא במחוז סוידאא שבדרום סוריה, כמעט ולא הושפע מהמלחמה עד כה, וכעת תושביו חרדים לגורלם. ישראלים רבים, במיוחד בני הקהילה הדרוזית, חשים את החרדה גם הם ומזהירים כי הדרוזים בסוריה עומדים בפני כליה. בעקבות הלחץ של קצינים בצה"ל ושל מנהיגים דרוזים בישראל שוקלת המדינה סוגים שונים של מעורבות בסוריה, במטרה להבטיח את ביטחונה של העדה. במאמר זה אנסה לבחון האם החששות מהשמדת הדרוזים מוצדקים, ואיזה סיוע העדה הייתה רוצה מישראל.

 

חוסר ביטחון גובר

מספר אירועים ערערו את בטחונה של העדה הדרוזית בסוריה בשבועיים האחרונים. ראשית, כוחות דאע"ש התקרבו למחוז סוידאא מהמדבר הסורי שממזרח. שנית, מורדים סורים חילונים, אשר לוחמים לעתים בשיתוף פעולה עם ג'בהת א-נוסרה, זרוע אל-קאעדה בסוריה, פתחו במתקפה מכיוון מערב על שדה תעופה צבאי בסוידאא. שלישית, כוח של ג'בהת א-נוסרה טבח באזרחים דרוזים בצפון-מערב סוריה. רביעית, משטר אסד משך חלק מכוחותיו ואת אמצעי הלחימה הכבדים מהמחוז. לבסוף, קואליציית מורדים חדשה בשם "צבא החרמון" הכוללת חילונים, אסלאמיסטים אך גם את ג'בהת א-נוסרה פתחה במתקפה על המעוזים האחרונים של משטר אסד במחוז קוניטרה (הגובל ברמת הגולן), ובכלל זאת על העיירה הדרוזית חדר.

אירועי השבועות האחרונים אילצו את הדרוזים בסוריה להתמודד עם העמדות שנקטו עד כה ביחס להתקוממות במדינה. חלק מהצעירים הדרוזים התגייסו לצבא ובהמשך למיליציות של המשטר, אך אחרים הפגינו נגד המשטר, וצעירים משכילים מהמשפחות הדרוזיות החשובות שלמדו בדמשק היו מרכזיים בארגון הפגנות בתחילת ההתקוממות. המנהיגים הרשמיים את הקהילה מונו על ידי משטר אסד ולכן תומכים בו, אך שיח'ים אחרים, בהנהגת וחיד אל-בלעוס (אבו פהד), מביעים התנגדות למשטר.

 


צעירים דרוזים בסוידאא מפגינים נגד המשטר ב-2012

 

עם הסלמתה של מלחמת האזרחים בסוריה והמחסור בכוח האדם בצבא הסורי הגביר המשטר את מאמציו לגייס צעירים לשירות סדיר או למילואים. העדה הדרוזית היא ככל הנראה המיעוט עם מספר הנפקדים והעריקים הגדול ביותר – כ-27,000 צעירים דרוזים מסוידאא מבוקשים לשירות צבאי. במספר מקרים הדרוזים תקפו כוחות של המשטר שתרו אחר עריקים, ופעם אחת אף שחררו מאות נפקדים שהוחזקו במעצר. הדרוזים הבהירו שוב ושוב כי אינם מוכנים לשרת מחוץ לגבולות המחוז – כלומר, להיהרג על הגנת אסד במקום על הגנת קהילתם. נראה כי המשטר העניק להם התחייבות כי ישרתו בהר הדרוזים בלבד, אולם הוא מפר אותה בעקביות לאחר שהם מתייצבים לשירות.

מעבר לכך, המשטר מתקשה לגייס את בני הקהילה למיליציות שלו, וגם אלה שמתגייסים עושים זאת כדי להיות חמושים ולהגן על קהילתם ביעילות, ומסרבים להילחם מחוץ למחוז. בתגובה לכל זאת איים המשטר על מנהיגי העדה הדרוזית כי יפסיקו להגן על הקהילה, ואף משך את ציוד הלחימה הכבד ממחוז סוידאא כאולטימטום ישיר עליה. כאשר מיליציות דרוזיות נלחמו בדאע"ש מזרחית להר הדרוזים, המשטר נמנע מלסייע להן וחיילי צבא סוריה סירבו להשתתף בלחימה בעצמם. המשטר נהג באופן דומה ביחס לבני המיעוט האסמאעילי המרוכז במחוז חמאה, לאחר שאלה נפקדו מהשירות הצבאי. עם זאת, הדרוזים אינם חסרי תועלת מבחינת משטר אסד. העובדה שהם מוכנים להילחם בתוך המחוז שלהם מאפשרת לצבא הסורי להפגיז אזורים סוניים בפאתי דמשק ובדרעא מתוך הר הדרוזים, ולהניח לאחרונים לטפל במורדים שינסו להגיב.

מן הצד השני, הדרוזים נתונים בלחץ של המורדים להתנער באופן רשמי ממשטר אסד ולאפשר להם להיכנס למחוז ולסלק את הצבא הסורי בכוח הזרוע. עד כה, הדרוזים סירבו לעשות זאת. כך הסביר זאת לי פעיל סורי דרוזי בולט: "המשטר הוא המקור היחיד של הנשק שלנו ועוצמתנו. אם נכריז עליו מלחמה ונסלק אותו, הנשק שלנו ייגמר תוך שעתיים של לחימה והדרוזים לעולם לא יקבלו סיוע מקטר, סעודיה או תורכיה [כפי שמקבלים מורדים סונים]. אנחנו גם לא יכולים לאפשר לקיצונים להיכנס לעיירות דרוזיות ולסלק את המשטר, כי התוצאה תהיה כיבוש של סוידאא על-ידי הקיצונים". הוא הזכיר את העימות בין כוח של ג'בהת א-נוסרה לתושבים דרוזים באידליב, שגבת את חייהם של 23 דרוזים: "באידליב השתלטה ג'בהת א-נוסרה על 30 כפרים דרוזים והכריחה אותם להמיר את דתם לאסלאם סוני. למרות זאת הם נורו למוות, וכל מה שהיה להם כדי להגן על עצמם זה כמה מעדרים ורובי ציד".

בתקופה האחרונה התעצם הלחץ על הדרוזים להפסיק לשתף פעולה עם המשטר. מורדים השתלטו על בסיס של חטיבת השריון 52 של צבא סוריה ומשם המשיכו לשדה תעופה סמוך שנמצא בגבול המזרחי של מחוז סוידאא. לוחמי מיליציות דרוזים סייעו לצבא הסורי להדוף את המתקפה הראשונית, ובתגובה הכריז צבא סוריה החופשי כי הוא משעה את המתקפה במטרה לנהל משא ומתן עם מנהיגים מהקהילה הדרוזית ולהרגיעם בהבטחה כי הר הדרוזים לא יותקף. בפועל, נראה כי המתקפה הופסקה בשל דרישה של ארה"ב, ירדן וסעודיה, הפטרוניות של צבא סוריה החופשי בדרום סוריה.

 

23 קבוצות שונות המאוגדות תחת צבא סוריה החופשי מבהירות לדרוזים כי לא יתקפו אותם אלא אם הדרוזים יתקפו ראשונים

 

אור בצל

למרות כל המתואר לעיל, התנהלותה של העדה הדרוזית מאז תחילת ההתקוממות בסוריה מעניקה לה מרווח נשימה וביטחון מסוימים. ראשית, לדרוזים ישנה הנהגה אלטרנטיבית שאינה נאמנה למשטר אסד אלא לאינטרסים של העדה, והיא יכולה לנהל משא ומתן עם המורדים. שנית, מימיה הראשונים של ההתקוממות בסוריה אזרחים ופעילים בדרעא ובהר הדרוזים סייעו זה לזה ושיתפו פעולה ביניהם, למרות מתיחות ביחסים ואף מקרים של חטיפות הדדיות למטרות כופר. שלישית, רבים באופוזיציה מבינים כי הקהילה הדרוזית אינה נאמנה באופן מוחלט למשטר, בשל תופעת הנפקדות הנרחבת משורות הצבא והשתתפותם של דרוזים במחאה הלא-אלימה בראשית ימיה.

מעבר לכך, הדומיננטיות של צבא סוריה החופשי בדרום סוריה נוחה לדרוזים, ושני הצדדים מאוחדים בהתנגדות לדאע"ש. נוכחותו של הארגון, שבוודאי היה מאסלם את הדרוזים בכפייה או שוחט אותם, מינימלית למדי בדרום, ומורדים הכריזו מלחמת חורמה על שורה של ארגונים שהשתמשו ברטוריקה דומה לזו של דאע"ש. לוחמי צבא סוריה החופשי הם אלה שסילקו את דאע"ש מצפון מחוז סוידאא לאחרונה, ודובר צבא סוריה החופשי התחייב השבוע להגן על הדרוזים מפני דאע"ש ולהרחיק את ג'בהת א-נוסרה מאזור סוידאא. עד כה, החזית אכן לא השתתפה בקרבות סמוך להר הדרוזים.

צבא סוריה החופשי מאגד שלל מיליציות קטנות שכולן אימצו עקרונות אנטי-כיתתיים ופרו-דמוקרטים. המשכורות וחלק מאמצעי הלחימה של חייליו מגיעים מסעודיה, ירדן וארה"ב, שאינן מוכנות להעלים עין מפגיעה במיעוטים כפי שעושות תורכיה וקטר (האחראיות לחימוש של קבוצות סלפיות דוגמת אחראר אל-שאם). כאשר צבא סוריה החופשי שלט בכפרים הדרוזים שבמחוז אידליב, לא אונה לתושביהם כל רע. מורדים חילונים ואסלאמיסטים הפסיקו את העימותים שהובילו למותם של 23 דרוזים באידליב וגינו את ג'בהת א-נוסרה לאחר המעשה. יתר על כן, החזית, ארגון שבמהותו אינו סובלני לקבוצות לא-סוניות, היא אמנם חזקה בדרום סוריה, אך לאחרונה היא נוקטת מתינות כדי לזכות בתמיכתם של הסורים הסונים, שרובם מתנגדים לקיצונות של אל-קאעדה. זהו הרקע להודעת ההתנצלות שלה על התקרית באידליב ולהבטחתה להעמיד לדין את האחראים להרג הדרוזים.

קרבות במחוז סוידאא בחודש מרס (צילום מסך: יוטיוב)

מובן כי אין בכל זה כדי להרגיע את חששותיהם את הדרוזים מהמורדים. כפי שתיאר לי זאת פעיל סורי, בן לאחת מהמשפחות המובילות בקרב הדרוזים: "אנחנו לא יכולים לבטוח באף אחד עכשיו. אנחנו חייבים להגן על עצמנו מכולם. המורדים ייצאו נגדנו במוקדם או במאוחר כי גם הם לא בוטחים בנו". חוסר האמון הזה נובע ממתחים היסטוריים בין יושבי החוראן (דרעא) הסונים לתושבי הר הדרוזים, אשר התעצמו קודם לפרוץ ההתקוממות הסורית בעקבות מחלוקות על שטחי מרעה.

משיחות עם פעילים סורים דרוזים עולה כי הדרוזים בסוריה היו מעוניינים לשמור על נייטרליות, אך אינם יכולים לעשות זאת מחשש כפול מהמשטר ומהמורדים. דרוזים רבים בסוריה מעוניינים בסיוע צבאי חשאי ועקיף מישראל, ואיתותים ברוח זו נשלחו לישראל משלל גורמים בעדה בסוריה. הפעילים עימם שוחחתי הדגישו כי אם הסיוע ייחשף הם יסתכנו הרבה יותר משתסכן אותם חבירה למשטר או למורדים. לכן, ההצעות שעלו בישראל על הקמת רצועת בטחון ישראלית עבור הדרוזים בצד הסורי של רמת הגולן אינן מה שהקהילה צריכה, לדברי הפעילים.

 

סיכום

רבים בישראל מפרשים את קריאות הסיוע של הדרוזים בסוריה כראייה לכך שהקהילה נמצאת בסכנה קיומית. עם זאת, הדרוזים מבקשים בעיקר להמשיך ולהימנע מבחירה בין החלופות הקשות העומדות בפניהם: התגייסות מלאה לצד משטר אסד תבטיח להם הגנה ואמצעי לחימה, אך גם תוליך את בניהם לשדות הקטל שבהם מעורב הצבא ברחבי המדינה. מנגד, חבירה למורדים בדרום סוריה תסכן את הדרוזים לא פחות, הן משום שהיא תחשוף את הר הדרוזים להפצצות חסרות רחמים של צבא אסד הן משום שהמורדים לא יכולים להבטיח שלטון מרכזי שיספק יציבות והגנה לכל בני העדה.

מאמרים נוספים