מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
28.09.2012

שגריר חדש, בעיות ישנות

אין לתלות תקוות רבות במינויו של השגריר הירדני החדש בישראל. הבעיות ביחסי שתי המדינות גדולות מכדי שתיפתרנה בזכות שגריריהן החלשים יחסית, ובפרט כאשר הצמרת הירדנית נסחפת להתבטאויות יוצאות דופן כלפי ישראל.
אתמול הודיעה ממשלת ירדן רשמית על מינויו של וליד עבידאת לשגריר החמישי של ירדן בישראל. וליד הוא בנו של ח'אלד עבידאת, שהיה שגריר במדינות שונות וכיהן כמנכ"ל משרד החוץ הירדני. ייחוס זה כבר הקנה לשגריר המיועד מקום של כבוד ברשימת הנפוטיזם והמשרות ה"תורשתיות" בפוליטיקה הירדנית.

ממשלת ירדן תיבלה את המינוי בשקר לבן קטן אך משמעותי, בהודיעה כי שגרירה האחרון, עלי אל-עאיד, הוחזר מישראל בינואר 2009 בעקבות "התוקפנות נגד עזה". אל-עאיד אכן הושב אז להתייעצויות, כאשר ירדן הובילה קו תקיף, בהשוואה למצרים ולסעודיה, נגד מבצע "עופרת יצוקה". ראש ממשלת ירדן הצהיר אז בפני הפרלמנט כי "הממשלה שומרת על כל האופציות לעיון מחודש ביחסיה עם כל גורם שהוא, לרבות ישראל", ואל-עאיד, אשר ביום פתיחת המבצע שהה בכנס שגרירים בעמאן, קיבל הוראה להישאר בממלכה. אולם הוא שב לתל אביב בתום חודש של "חופשה" בלתי מוצהרת, ולתקשורת המקומית הודלפה אז הידיעה כי זו הייתה "הדרך היחידה להשיג מישראל אישור להכנסת בית החולים הארעי לעזה" ולקידומה של ירדן לראש תור המדינות המסייעות לאוכלוסיית הרצועה. אל-עאיד נותר בתפקידו עד יולי 2010, עת מונה לשר ההסברה ושב לעמאן. מאז תפקדה השגרירות הירדנית בתל אביב בדרג של ממלא מקום.

שמו של עבידאת, שבדצמבר 2009 מונה לראש המחלקה המשפטית במשרד החוץ הירדני, הועלה כאחד המועמדים הבולטים לתפקיד השגריר זמן קצר לאחר מינויו של אל-עאיד לשר, אולם ממשלת ירדן התמהמהה בקבלת ההחלטה. שמות אחרים עלו ונפלו: משפטן ודיפלומט אחר שיועד לתפקיד מונה לבסוף לראש לשכת משרד החוץ, ועל פי השמועה הוא היה מצוי תחת לחץ כבד לדחות את המינוי, שכן אביו, דיפלומט ותיק בעצמו, הוא איש אופוזיציה בולט מן השמאל. אחריו עלה שמו של קצין צבא בכיר בדימוס, שהממשלה הייתה אמורה לאשר את מינויו לשגריר בתל אביב בקיץ 2010. גם מינוי זה לא יצא את הפועל.

עם פרוץ ה"אביב הערבי" היה ברור כי שאלת מינויו של שגריר ירדני חדש בישראל נכנסה להקפאה עמוקה. במרס האחרון נפוצו שמועות כי התפקיד הוצע לאימן א-סַּפַדִי, שהיה יועצו הקרוב של המלך, אולם א-ספדי הכחיש זאת וטען כי אם יוצע לו המינוי ידחה אותו על הסף. ישראל הפעילה לחצים על ירדן, ואף רמזה כי תפגין "פחות נכונות" לפעול בקונגרס האמריקאי לטובת סיוע לממלכה. אולם השגרירות האמריקאית בעמאן הזדרזה להכחיש כי ירדן תיענש לולא תמנה שגריר בתל אביב, וירדן הדגישה שוב ושוב כי אינה יכולה למנות שגריר כאשר ישראל, סרבנית השלום, פוגעת בחסות הירדנית על המקומות הקדושים בירושלים דרך שגרה. חליפת המסרים העגומה הזו הגיעה עתה אל סיומה עם מינויו של עבידאת לתפקיד.

מניעיה של ירדן להשיב את שגרירהּ לישראל קלים לזיהוי. ראשית, צמרת המשטר משוכנעת כי היא שרדה את שיא הסערה של ה"אביב הערבי" וחשה בטוחה יותר מול האופוזיציה. אולם חשובה מכך העובדה כי מצרים, תחת נשיא אסלאמיסט, הודיעה בראשית החודש אף היא על השבת שגרירהּ לתל אביב. התפתחות זו שומטת את הקרקע מתחת החשש הירדני הקמאי להצטייר כבעלת בריתה היחידה של ישראל במזרח התיכון הערבי, ומאפשרת לה סולם מכובד לרדת מהעץ. סביר להניח כי ירדן מבינה עוד שאם מצרים האסלאמיסטית ממנה שגריר בישראל, היא עצמה לא תוכל להצדיק עוד את הימנעותה מצעד זה מבלי להסתכן בפגיעתן של ארצות הברית ושל ישראל.

אין לזלזל בחשיבות השבתה של חזות דיפלומטית תקינה ליחסי שתי המדינות, ומרגע שמוּנה השגריר לא ניתן להחזירו לעמאן אלא בתרחיש של משבר אמיתי ביחסי שתי המדינות, שיש לקוות כי לא יתרחש. אולם הבעיות ביחסי ישראל-ירדן רחוקות מלהסתכם בנוכחותו או בהיעדרו של שגריר. שגרירי ירדן בישראל ושגרירי ישראל בירדן "נעקפים" מלמעלה באופן תדיר על ידי גורמים חזקים משני הצדדים, וסמכויותיהם של השגרירים, כמו גם השפעתם על תהליכי קבלת ההחלטות במדינותיהם, אינן מפליגות בדרך כלל. זאת כפועל יוצא ממעמדם הנחות יחסית של משרדי החוץ בישראל ובירדן בתהליכי קבלת ההחלטות בסוגיות מדיניות-בטחוניות, בהשוואה למעמדם של הממסדים הצבאיים-בטחוניים. מעבר לכך, נוכחותם של השגרירים בתקשורת ובשיח הציבורי המקומי היא זערורית עד אפסית, והם חיים למעשה במבצרים מבודדים – מי מתוך כורח (בעמאן) ומי מתוך בחירה (בתל אביב), כאילוסטרציה עגומה ליחסי השלום בין ישראל לערבים.

מסיבות אלה אין לתלות תקוות גדולות מדי במינויו של השגריר החדש. יש גם לקוות כי הרקע המקצועי שלו אינו מסמן דווקא את התחממותה של מערכה משפטית בין שתי המדינות, בעקבות דו"חות המעקב השבועיים של ממשלת ירדן אחר הנעשה במתחם אל-אקצא והסלמת התבטאויותיו של המלך בגנות מעלליה של ישראל במקום. אולם מטרידה מכל אלה העובדה כי ישראל הופכת לאחרונה לשעיר לעזאזל ברטוריקה הממסדית הירדנית. לאחרונה התחמק המלך מאחריותו שלו למיזם הגרעין הירדני, השנוי מאוד במחלוקת בזירה הפנימית, וטען כי ישראל עומדת מאחורי הכשלת המיזם וכי האופוזיציה האסלאמיסטית והאחרת המתנגדת לו איננה אלא משת"פית של ישראל. רטוריקה זו, המכונה בערבית תַחְ'וִין (האשמה בבגידה), מעוררת תמיהה כאשר היא באה מצד המלך עצמו. גם מרואן אל-מועשר, השגריר הראשון של ירדן בישראל ואחד מראשי המחנה הליברלי-רפורמיסטי בממלכה, טעם לאחרונה מהתבשיל הזה, כאשר עיתון ממסדי לעילא פקפק בפטריוטיות שלו בגין שירותו הדיפלומטי בתל אביב. בנסיבות מצערות אלה ספק עד כמה יוכל השגריר החדש להועיל ליחסי שתי המדינות.

מאמרים נוספים