המזרח התיכון ומעבר לו

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
18.08.2012

תקיפת איראן: הנחות יסוד בעייתיות

למקבלי ההחלטות בישראל אין מידע מיוחס על המתרחש באיראן. הם פועלים על סמך קונצפציה. בחינת הנחות היסוד של הקונצפציה מלמדת שטוב היה לו ישראל הורידה פרופיל במאבק נגד הגרעין האיראני.

רבים מתושבי ישראל מאמינים שבידי ראש הממשלה ושר הביטחון יש מידע חשאי שאנו לא שותפים לו. אולי איזה רמטכ"ל במשמרות המהפכה שמספר בסודי סודות למוסד על כוונת איראן להטיל על ישראל פצצה גרעינית, או סמלת צעירה באמ"ן הקוראת את הצ'אטים על המחשב הנייד של אחמדינג'אד. אבל אחרי סבב הקשקשת האחרון ובעיקר אחרי הראיון שהעניק 'מקבל ההחלטות' לארי שביט, די ברור שלא זה המצב. כלומר, ברשות מקבלי ההחלטות אין מידע מיוחס המעניק להם הבנה טובה יותר של הכוונות האיראניות, ואין שום מידע "קשה" המדבר על תכנית להתקיף את ישראל. הדרג המדיני פועל על בסיס 'קונספציה', או סדרה של הנחות יסוד שכולנו יכולים לזהות, ולכולנו יש יכולת דומה (עם מידה בסיסית של הבנה מדינית ואינטליגנציה) להבין על בסיסן את החלופות.

בהנחה שכל הפטפטת הזאת רצינית, ולא נועדה רק לעורר את האמריקאים לפעולה, עלינו לבחון את הנחות היסוד הללו אחת לאחת, לבדוק את תקפותן, ולראות מה נגזר מהן.

ההנחה הראשונה היא כי איראן גרעינית תשאף להשתלט על המזרח התיכון. יש בכך אמת, אם כי לא אמת מוחלטת. מאז המהפכה שאפה איראן לחזק את מעמדה באזור, ובנתה בריתות עם השיעים בלבנון, עם העלווים בסוריה, ועם מיעוטים שיעים באזור המפרץ. אולם מאז המאה ה-17 לא הפגינה שאיפות של התפשטות מעצמתית במובן הקלאסי. איראן תמשיך ודאי לשאוף לחיזוק השפעתה באזור, אולם היותה בעלת יכולת גרעינית לא תעזור לה בכך במיוחד. זה לא ממש סייע לישראל לחזק את מעמדה הגיאו-פוליטי במזרח התיכון, ארגנטינה כבשה את איי פוקלנד על אף הארסנל הגרעיני של בריטניה, וצפון קוריאה המחומשת להפליא נותרה מבודדת כמעט לגמרי במזרח אסיה.

ההנחה השנייה היא שקיומו של נשק כזה בידי איראן יוביל לפרוליפרציה בלתי-נשלטת: התפשטות הנשק הגרעיני למדינות אחרות באזור. גם כאן התמונה מורכבת. חלק ממדינות ערב יכול אמנם לבחור באופציה של התגרענות, אך סביר יותר שרובן יעדיפו לחסות בצל המטריה הגרעינית האמריקאית. גם אם יחליטו ללכת בכיוון הגרעיני ויסכימו לשלם את המחירים הפוליטיים הכבדים הכרוכים בכך, ייקח עוד שנים רבות לפני שיגיעו ליכולת צבאית, ואין סיבה לפתוח במלחמה עכשיו בעניין תיאורטי מעורפל וארוך-טווח כל כך. מעבר לכך, בעניין הפרוליפרציה אין לישראל על מה להלין. היא זו שהכניסה את הגרעין לאזור, ולפני שתהיה לה זכות למחות על העובדה שמדינות אחרות רוצות בכך, מן הראוי שתבדוק ברצינות ובזהירות את האפשרות לפירוז האזור כולו מנשק גרעיני. הפצצה שירתה את ישראל היטב במשך כחמישים שנה. הגיע הזמן לנצל את קיומה להבטחת עתיד המדינה בדרך שונה – על ידי קביעת משטר פירוז רב-שנתי, שבו תתחייב ישראל להעמיד את תכניתה הגרעינית תחת פיקוח הדרגתי תוך שני עשורים, בתמורה למהלך פירוז אזורי כולל ומוחלט, שאיראן ופקיסטאן הן חלק ממנו.

ההנחה השלישית היא זליגה של טכנולוגיה גרעינית לארגוני טרור. בסיפור הזה אנחנו נמצאים מזה שנים ארוכות ודווקא איראן איננה הסכנה הגדולה כאן. כפי שכל מומחה לגרעין יודע, העברת נשק גרעיני לארגון כרוכה ביכולות טכנולוגיות שבדרך כלל מצויות רק בידי מדינות חזקות. אבל גם בהנחה שזה אפשרי, פקיסטאן וקוריאה הצפונית הן סכנות גדולות בהרבה מאיראן. קוריאה קנתה לעצמה שם כמשטר סורר שהפיץ ידע וטכנולוגיה גרעיניים לסוריה, לאיראן עצמה, ומי יודע למי עוד. פקיסטאן מסוכנת עוד יותר. זכורה היטב ההרפתקה המטורפת של חלקים בממסד הצבאי ושל המדען א.ק. ח'אן, שהצליחו למכור את הטכנולוגיות המסוכנות ביותר לקוריאה הצפונית עצמה, לאיראן, לעיראק וללוב של קדאפי. יתר על כן המדינה עצמה על עשרות ראשי הנפץ הגרעיניים שבה נמצאת בסכנה של נפילה לידי ארגוני טרור מבית היוצר של הטאליבאן. התגרענותה של איראן תשנה מעט מאד במשוואה הזאת.

ההנחה הרביעית היא סכנת פיגוע ללא כתובת או כפי שמתאר זאת מקבל ההחלטות,"העברת פצצה במכולה לנמל אשדוד" ללא הכרזה על זהות המשגר כדי למנוע מצב בו איראן תואשם בפיגוע. זו אכן סכנה, אבל הסבירות לכך נמוכה עד אפסית. ראשית, אפילו אם נאמין לתיאור של משטר אסלאמי משיחי ולא-רציונאלי שרבים מאנשי הביטחון והפרשנים לעת-מצוא מנסים לקדם בלי הבנה ממשית של המדינה או השיעה, קשה להאמין שאיראן תהיה מוכנה להשמיד במחי יד את רצועת עזה או את אזור הר חברון. שנית, וחשוב יותר, הסיכונים במהלך כזה גבוהים הרבה יותר מן התמורה האפשרית. זה פרויקט שיש לו יותר מדי שותפי סוד, מערכות הסנסורים והעיקוב אחר תנועת חומרים גרעיניים משתפרות כל הזמן, הצמרת האיראנית חדורה וחשופה לריגול, והסכנה שהמזימה תתגלה גבוהה מאד. יש כמובן גם אפשרויות לתקלה בדרך הארוכה מאיראן לישראל, ובכל מקרה גם אחרי פיצוץ נורא כזה אפשר יהיה לאתר באמצעים די פשוטים את מקור הפצצה. איראן עלולה לגזור בכך כליה על עצמה אפילו בלי שהמהלך יצליח, ולכן לא תעשה זאת.

ההנחה החמישית היא שבהשלמת התכנית הגרעינית איראן קונה לעצמה חיי נצח כמשטר אסלאמיסטי: "האייתוללות יוכלו לפעול בברוטליות בלתי מרוסנת נגד שוחרי חירות איראניים". אבל אפילו בהנחה שמקבל ההחלטות הישראלי דואג לרווחתו של העם האיראני הטיעון הזה מאד לא משכנע. ברית המועצות הקומוניסטית נפלה כאגס בשל מדי על אף הימצאותם של אלפי ראשי חץ גרעיניים בידי המשטר. הנשק הגרעיני אינו מסייע לממשלת פקיסטאן למנוע את מלחמת האזרחים המתחוללת במדינה מזה שנים ארוכות, וקיומו של נשק כימי איום בידי קצביו חסרי המצפון של בשאר אסד אינו משנה כהוא זה את נחישותם של המורדים להפיל את משטרו.

כשפורטים את ההנחות אחת לאחת אפוא, התמונה המתקבלת לא מצדיקה תקיפה. אין זה אומר שאין ממה לחשוש. כל עוד מקבלי החלטות בצמרת האיראנית מכריזים ש"צריך למחוק את ישראל מעל דפי ההיסטוריה" חייבים לקחת את איומיהם ברצינות גמורה. אולם כשמנתחים את הקונספציה אפשר להגיע למסקנה שהחששות בנקודה זו אינם מצדיקים פעולה ישראלית, ואפשר להותיר מרווח מספיק לאמריקאים ולסמוך עליהם שיעשו את מלאכתם.

מאמרים נוספים