המאבק בהתנחלויות הפך לעניין של שרטוט מפות, בסיסי נתונים המתעדכנים מעת לעת, שולחנות עגולים וכינוסים. מומחים להתנחלויות מצביעים על מפות ומספרים לנו על המתרחש בשטח, ומדי פעם סופרים את עצי הזית שנעקרו ואת המכוניות שרוססו בסיסמאות בידי המתנחלים. אינני מקל ראש בהתרחבות ההתנגדות בשטח למפעל ההתנחלויות, על אף שמגמת המאבק, לרבות בהתנחלויות, נמצאת בדעיכה. אבל אני מבקש להפנות זרקור לחשיבותם של מעשים, גם אם הם לא הצליחו להפוך למאבק כולל ברמה הלאומית.
באמצע 2009 ובמהלך 2010 הוכרז על חרם ועל איסור לצרוך מוצרים שיוצרו בהתנחלויות. באפריל 2010 הרשות הפלסטינית העניקה לאיסור מעמד של חוק תחת השם "חוק החרם והמאבק במוצרי ההתנחלויות". היא הפיצה רשימה שמית של מוצרים האסורים לפי החוק והקימה את קרן "אל־כראמה" שמטרתה לשמור על קיום חוק החרם. הרשות מתכוונת למנות שר ללא תיק לענייני מאבק בגדר ובהתנחלויות, וגם זה חשוב.
אולם חשוב לגבש עמדה לאומית רחבה כנגד המשך העבודה בהתנחלויות, לא כסיסמה אלא כהחלטה מחייבת, ולהקים מנגנונים בפיקוח משרד העבודה שיוודאו את יישומה. לא הגיוני שנמשיך לעבוד בהתנחלויות ונשקיע בהן, יהא אשר יהא הסכום, בתואנות של העדר חלופה או של תמריצים גבוהים. תופעת ההשקעות הפלסטיניות בהתנחלויות אינה רווחת אבל היא קיימת, ואין לקבל את העובדה שאנשים מחליטים על דעת עצמם שהתנחלות מסוימת היא "התנחלות של אזור תעשייה" בלבד ולא התנחלות ממש.
אני יודע שתקום מהומת אלוהים אם נפתח ברצינות את סוגיית החרם על עבודה בהתנחלויות. הרי כשהפסקנו לקנות עגלים בשוק הישראלי והתקדמנו לעבר יבוא ישיר, כולם הרגישו צורך להתערב והעלו טענות מטענות שונות בנוגע למשקים הפלסטיניים, העגלים המקומיים וטרוניות על כך שהתחלנו דווקא בעגלים. הדבר יחזור על עצמו בנוגע לחרם על ההתנחלויות ואנשים יתבעו שנספק להם עבודה חלופית. אולם החלטה ממשלתית שנתמכת על ידי החברה הפלסטינית תוכל לוודא את קיום החרם. משרד העבודה יוביל את המאמץ לצד איגודי עובדים, איגודים מקצועיים, יצרנים, העמותות להגנת הצרכן, מוסדות למתן הלוואות קטנות ובינוניות ועוד.
עלינו להיות בטוחים שכשאנחנו הולכים לקראת החלטה זו, יש לנו רצון חזק, ושאיננו מבקשים להטיל מורא ואז להיכנע בהדרגה לקבלני פועלים שיספקו תירוצים הגיוניים ולקבוצות לחץ. נצטרך גם להפגין סולידאריות ולהתמודד יחד מול צעדי התגובה של הכיבוש.
עלינו לעקוב אחר כל שיתוף פעולה מסחרי עם ההתנחלויות, בין אם מדובר בהשלמת ייצור משיקולי תועלת או ברכש של חומר גלם במסגרת "קיזוז עם כספי המיסים", כביכול. אנחנו מכשירים תמרים ורכש של חומרי ההדברה מחנויות בהתנחלויות וקושרים יחסים עם חנויות ועם קניונים בהתנחלויות בטענה שהם זולים יותר!
מנהלי החרם על התנחלויות חייבים להבין שמדובר במשימה לאומית. יש להקים ועדה ממשלתית וגוף לתיאום בין משרדי הממשלה והמוסדות השותפים. אסור להם להיכנס לדיונים שיסתיימו במסקנה שהמשימה היא בלתי אפשרית משום שאין מה לעשות בתוצרת שהוחרמה ומשום שקשה להחליט מה מעמדן של התנחלויות ברמת הגולן.
בשנת 1999 הייתה תמיכה ציבורית שמכוחה קם מוסד שיתופי בין גופים שונים של החברה האזרחית במטרה להחרים מוצרים של ההתנחלויות. שלושה עשר מוצרים שונים הוצאו מהשוק וכמה מפעלים נסגרו; הם הפעילו לחצים, הציעו תמריצים בדמות תרומות לבתי חולים והעברת המפעלים לערים פלסטיניות, ורמזו שלא יהיה מה לעשות עם העובדים. אחד מבעלי המפעלים אף הגדיל ופרסם מודעה בגודל של חצי עמוד בעיתון ובה הסביר את ההשפעות השליליות של החרם על העובדים הפלסטינים ועל משפחותיהם.
כיום דרושה תשומת לב מחודשת, נחישות משפטית וענישה מרתיעה בנוגע לצריכה של תוצרת מההתנחלויות ולעבודה בהן. כל אלה חשובים לאין ערוך מהמשך הדיון על סכנת ההתנחלויות. משרד העבודה נדרש להקים צוות משימה מיוחד, ולהפעיל לחץ להחרמת תוצרת ההתנחלויות עוד לפני ביצוע התיקונים הנדרשים בחוק.
צלאח הניה הוא ראש המועצה להגנת הצרכן הפלסטינית. המאמר המלא התפרסם בעיתון אל־איאם הרואה אור ברמאללה. מערבית: צאלח עלי סואעד.
