מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
Pixabaypi
19.09.2019

הכירו את העמיתה: קרן אבו הרשקוביץ

לחסן או לא? למי מותר לנהוג? איך נקבע מועד התפילה? ואם יש תרופה, למה לא הכול ששים להשתמש בה? עמיתת המחקר החדשה קרן אבו הרשקוביץ עוסקת בהיסטוריה של המדע בעולם המוסלמי

שמי קרן אבו הרשקוביץ, אני מתגוררת בכפר ורבורג עם בן זוגי ושני ילדיי, ומלמדת באוניברסיטה הפתוחה ובאוניברסיטת בן־גוריון. את שלושת תאריי למדתי באוניברסיטת בן־גוריון, ואחרי שסיימתי את התואר השלישי נסענו למונטריאול כדי שאוכל להצטרף לקבוצת מחקר שעסקה בהעברת ידע מדעי בחברות טקסטואליות. השהיה בקנדה פתחה לי דלת לעולם מרתק – מכתבי יד מרשימים ושיטות מחקר שלא הכרתי, ועד אנשים שהיו עד אז אותיות בכתובת דוא"ל ולפתע קיבלו קול ופנים. במונטריאול פגשתי אנשים שהסיכויים שאפגוש בהם במקום אחר היו קלושים: איראנים, סורים ופקיסטנים, ובהם גם מי שסיפרו לי על שורשיהם היהודיים וששמם הפרטי נבחר בקפידה כדי שלא לאבד את השורשים האלה. אומנם המזרח התיכון על מורכבויותיו היה מוכר לי מלימודיי ומעצם המגורים במדינת ישראל, אך דווקא הנסיעה לקנדה המחישה לי את הרב־תרבותיות שבו, וחידדה את התובנה שמאחורי תהליכים, מדיניות, עמדות ומרי, עומדים אנשים ונשים המאחרים לעבודה, שאינם מוצאים מתאים גן לילד, אנשים שרוצים להיות חלק מקבוצה אבל גם להיות הם עצמם.

תובנות אלו ורבות אחרות מצטרפות לתחום המחקר שלי – ההיסטוריה של המדע והטכנולוגיה בעולם המוסלמי. בעבודת הדוקטור שלי, בהנחייתו של פרופ' נמרוד הורביץ, עסקתי בנרטיבים המתארים העברה של ידע לעולם המוסלמי. על פי העמדה המקובלת כיום, נקודת המוצא שלי הייתה שידע מדעי נרכש או נדחה על פי שיקולים שונים, ויעילות או הצלחה של תאוריה מדעית או של הליך רפואי אינן אלא שיקול אחד מני רבים ליישומם, ובוודאי שלא המרכזי שבהם. בעבודתי הצגתי את הדרכים שבהן ניסו מלומדים מוסלמים לפשר בין אמונה, נרטיבים היסטוריים ואינטרסים פוליטיים ואחרים, לבין ידע מדעי ותופעות הנצפות בטבע, כמו תנועת הכוכבים, התנהגות בעלי חיים וכדומה. הבנת הדרכים האלה מאפשרת לנו להתחקות אחר העמדות הקיימות בקרב מלומדים ובקרב קהילות במזרח התיכון, וכן להבין את הדיון המתנהל בחוגי אינטלקטואלים ובין אנשי דת וחוקרים בתחומים שונים.

החברה המודרנית מציעה פתרונות טכנולוגיים לחוגים רחבים באוכלוסייה. היום אפשר להחלים ממחלות שבעבר גזרו על בני האדם גזר דין מוות: למשל, ברפואת שיניים – האפשרות לטפל בעששת, ובמקרה הצורך להשתמש בשיניים תותבות, מאפשרת לאנשים לצרוך מזון מגוון ומספק גם בגיל מבוגר, ובכך להאריך את חייהם ולשפר את איכותם במידה ניכרת. עד שנמצאו הפתרונות האלה עקירת שיניים, ובסופו של דבר הסתפקות במזון רך בלבד, הגבילו את מגוון המזון שיכלו בני האדם לאכול, ולעיתים קרובות פגעו באיכות חייהם ואף קיצרו אותם. המצאת המשקפיים לרוחק ראיה, שהשיבה למעגל העבודה את בני ה־45 ומעלה, היא דוגמה נוספת לטכנולוגיה שלא רק פותרת בעיה אישית, אלא גם משנה סדרי עולם.

בחלק מהמקרים הטכנולוגיה מעלה שאלות אתיות, מוסריות והלכתיות. שאלות, כמו – האם ראוי לבחור את מין הילוד? האם מותר לקבל תרומת דם או תרומת חלב אם מכל תורמת? ולמי מותר לנהוג בכלי רכב? כמה מהשאלות האלה נשארות ברמה התאורטית בלבד, כמו השאלה אם מותר לחבר בהליך כירורגי איבר שנקטע בתור עונש (במדינות שבהן קבועים בחוק עונשים גופניים). שאלות אחרות נוגעות לחיי היום יום: איך קובעים את תחילת החודש או את מועד התפילה – לפי לוח שנה מדויק וחישוב תנועת הכוכבים, או לפי מה שאפשר לראות בעין, ואם כך, עינו של מי ראוי שתבחן את השמיים?

דוגמה המככבת בטורי החדשות בימים אלו קשורה במגפת החצבת ובסירובן של קהילות ופרטים להתחסן, אם מסיבות דתיות־הלכתיות, אם מסיבות אחרות. לסירוב הזה השלכה על כלל האוכלוסייה, ולא רק על הפרטים המתנגדים לחיסון הזה, או לחיסונים בכלל. המעורבים בניסיונות לשכנע כך או אחרת משקפים את המשמעויות העמוקות שמאחורי ההחלטה לחסן או שלא לחסן ואת השיקולים המעורבים בה. לצד פרסומים של משרד הבריאות ומסעות הסברה בכלי התקשורת, נמצא גם פסקי הלכה של רבנים ושל מופתים (פוסקי הלכה מוסלמים), וכן חברות תרופות המרימות את הכפפה ופועלות למציאת פתרונות מדעיים וטכנולוגיים לקושי ההלכתי. סוגיית החיסונים היא רק דוגמה אחת ליחסי הגומלין המורכבים בין רפואה, הלכה וכלכלה. סוגיה זו מראה שגם כשהפתרון המדעי או הטכנולוגי נמצא בהישג יד, אם הוא עומד בסתירה לערכים או לנורמות מקובלות, אין חזקה שיעשה בו שימוש.

השאלות המעניינות אותי עוסקות אפוא במערכת יחסים הסבוכה הזאת בין ידע מדעי, אינטרסים כלכליים, ערכים, דת ותרבות, ובהשפעתם של הגורמים האלה על בחירותיהם של בני אדם. מערכת היחסים הזאת קשורה למגוון רחב של נורמות, הנחות יסוד, גבולות וצרכים שחברה מגדירה. לעיתים השינוי הטכנולוגי מציף קושי הלכתי או תרבותי, ולעיתים הצורך ההלכתי מוביל לפיתוח טכנולוגי או לחיפוש אחר פתרונות נוספים. דוגמה לכך היא התפתחותו של חוק תרומת האיברים בישראל. חוק זה נדרש ונחקק בפעם הראשונה מכורח התפתחותה של הטכנולוגיה שאפשרה השתלות איברים, אך הוא תוקן ועודכן בשנת 2008 כדי להתאימו להלכה המוסלמית והיהודית. בעקבות שינוי זה זינקה הנכונות לתרומת איברים זינוק דרמטי.

במאמרי באתר "הפורום לחשיבה אזורית" אדון השנה בסוגיות מעין אלו, כמה מהן נוגעות לחיי היום־יום של הפרט, אך הן גם שאלות חברתיות מטלטלות, כמו סוגיות הקשורות בפוריות ובפתרונות הלכתיים לבעיות פריון, וסוגיות הקשורות לתהליכים ותופעות שלהם גם שורשים היסטוריים, כמו דרכי חינוך, מוסדות להשכלה גבוהה, תפיסת הידע והמקורות הלגיטימיים להשגתו.

מאמרים נוספים