אופק
מאמר
סנטה קלאוס בעזה, ינואר 2020 (רויטרס)
16.02.2021

מלחמת מעמדות עטופה באצטלה של סכסוך דתי בפלסטין

המצב הכלכלי הקשה, מגבלות הקורונה והחגים הנוצריים חברו יחד והביאו לאחרונה לשלושה אירועים שזעזעו את אמות הסיפים בשטחים. מה אפשר ללמוד מהם על הסכסוך המעמדי ועל תוצאות המצב הכלכלי הקשה בפלסטין?
שלושה אירועים זעזעו לאחרונה את אמות הסיפים של ההבנה ההדדית ושל הדו־קיום הדתי בפלסטין. עם זאת, בחינה מעמיקה של העניין מצביעה על כך שהסכסוך המעמדי והמצב הכלכלי הקשה הם שגרמו לאירועים מצערים אלה. מדובר באירועים שהתרחשו במקומות שונים ברחבי פלסטין, אך משותפת לכולם העובדה שהם אירעו בתקופת החגים הנוצריים ובמהלך הסגרים והמגבלות שהוטלו בשל מגפת הקורונה.
 
"מחלקת ההטפה הדתית" במיניסטריון הוואקף של חמאס בעזה פרסמה הנחיות למטיפי הדת המוסלמים כיצד עליהם לשאת את דרשותיהם לרגל חג המולד הנוצרי. בעיר סח'נין שבגליל, בגבולות הקו הירוק, אלמונים הציתו עץ אשוח מואר שהוצב מול הכנסייה הקתולית. זו אותה העיר שממנה פרצו מהומות יום האדמה בשנת 1976. במסגרת האירוע השלישי, ביקשו צעירים תושבי יריחו "לפוצץ" פסטיבל מוזיקה שהתקיים סמוך לקבר נבי מוסא, מקום ששוכנים בו מסגד, אתרים דתיים ואתרי תיירות. הם טענו כי מדובר במסיבה רועשת. מדובר באתר השוכן בין ירושלים ויריחו שהמתנחלים ניסו לתקוף פעמים רבות בעבר. 
 
חרף התגברות הביקורת והחזרה של תנועת חמאס במידה מסוימת מגילוי הדעת המסית שלה, וחרף הכרזתו של ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד אשתיה, כי תוקם ועדת בדיקה לאירועי קבר נבי מוסא, אין בכך כדי להעלים את דבר קיומן של בעיות עמוקות בהרבה, בעיות שאותן לא ניתן לפתור על ידי כך שפעם חוזרים מפרסום ופעם מפרסמים דו"ח.
 
חלק מהבעיה קשור למסר דתי אשר מקפל בתוכו הסתה והתנגדות לקבלת האחר. לדוגמה, השימוש במונח "כריסמס" במקום "חג המולד" משמש מסווה לניסיון לקשור את הנוצרים בפלסטין עם העולם המערבי, שישראל והציונות הן חלק ממנו, זאת על אף שהנוצרים בפלסטין הם ראש החנית במאבק לחשיפת הזיוף שמסתתר מאחורי הציונות המשיחית וניסיונותיה לתרץ את הכיבוש ואת ההתנחלות על ידי סילוף בוטה של האמור במקרא.
 
אולם הבעיה עמוקה יותר, ויש לה השלכות מעמדיות. לדוגמה, יש לשאול לפשר ההתקפה על הנוצרים תושבי רצועת עזה, שמספרם אינו עולה על אלף, בה בשעה שברצועה יש קרוב לשני מיליון תושבים. בין התושבים הללו יש הסוברים כי רוב הנוצרים שנותרו בפלסטין הם אנשים אמידים, בעלי מפעלים, חברות וכיו"ב, ובתקופות של משבר כלכלי, הדבר מוצא את ביטויו במלחמת מעמדות. הגם שהנוצרים הפלסטינים אינם היחידים המחזיקים בידיהם אמצעי ייצור ורכוש, קל יותר לתקוף אותם.
 
האפיפיור פרנציסקוס כבר קרא להיחלץ לעזרתם של העניים ושל הנזקקים, שמספרם גדל בעקבות התפרצות וירוס הקורונה. במהלך דרשה שנשא בערב חג המולד, ביום חמישי בערב, הוא אמר את הדברים הבאים: "עלינו להרגיש חובה להיחלץ לעזרתם של הנזקקים, שהרי ישוע המשיח עצמו נולד עני ומנודה". המנהיג הרוחני הקתולי הוסיף בדבריו ואמר: "עם בוא חג המולד, על כולנו להרהר בעוולות שעוולנו כלפי רבים מבין אחינו ואחיותינו, במקום לרדוף אחר שאיפתנו הבלתי פוסקת להרבות נכסים והנאות בני־חלוף".
 
האירועים שתיארתי מעידים על התהומות הגדולות הפעורות בין ירושלים ויריחו ובין המבוגרים לצעירים. הדבר נגלה לעינינו במסגרת ההחלטות הבלתי ברורות שקיבלה ממשלת פלסטין בנוגע למעבר בין שתי הערים, כאשר יותר מפעם נאסר על תושבי ירושלים להיכנס ליריחו בשל נקיטת צעדי מנע, וזאת על אף העובדה שיריחו נתפסת כמקום מפלט עבור תושבי ירושלים, שרבים מהם מחזיקים בתים ודירות בעיר הנחשבת לאתר הנופש החורפי של פלסטין. הטלת הסגר הכעיסה רבים מבין תושבי ירושלים, שהרגישו כי ההנהגה הפלסטינית אינה מתעניינת בהם, על אף העמדות שהיא מבטאת בגילויי הדעת הרשמיים מטעמה.
 
תושבי ירושלים, שחלקם נהנה ממצב כלכלי טוב יותר משל אחיהם בשאר חלקי הגדה המערבית, החלו לחוות תחושה גוברת של ניכור. מצד שני, כמו שאר הפלסטינים, הם מרגישים כמי שחיים בארץ זרה. הגם שתחושת השייכות של תושבי ירושלים לפלסטין היא דבר ברור מאליו, עדיין קיים ניכור ונתק בין הצעירים לבין נסיבות החיים בפלסטין. על רקע זה, בעוד שהרעיון לקיים מסיבה רועשת באתר קבר נבי מוסא משך אליו רבים, הוא גם עורר כעס בקרב הצעירים מיריחו, אשר חל עליהם איסור כניסה לירושלים בה בשעה שהם נתונים תחת "סגר בריאותי" על פי צווים שניתנו ביריחו. צעירי יריחו מתקשים להתנייד בתוך השטח הפלסטיני בשל מגבלות התנועה שהוטלו עליהם, ובמקביל ניתנת לתושבי ירושלים האפשרות לקיים מסיבות ללא ריחוק פיזי או הגבלה בריאותית אחרת.
 
בסח'נין, עליית כוחו של "הימין האסלאמי" וההסתה המתמשכת מבית היוצר של דאעש ברשתות החברתיות – כל אלה משמשים בסיס אפשרי למסיתים שהעלו בלהבות את עץ חג המולד. אין ספק שקריאותיהם של הקיצונים בפלסטין ומחוצה לה למוסלמים לא לתמוך באחיהם הנוצרים, שימשו גורם ממשי בבניית ההסתה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במעשה מביש זה.
 
האירועים הללו, כולם יחד וכל אחד מהם בנפרד, מעידים על קיומו של ניסיון שגוי לשוות לסכסוך המעמדי נופך דתי. הדבר מתבטא גם בריק מחשבתי אשר בעקבותיו באה הסתה מבית היוצר של גורמים מוטים אשר מנסים לשבור את הדו־קיום האמיתי והמתמשך זה מאות שנים בין בניו של עם אחד. טוב עשו כל מי שהביעו, בשם החברה ובשם ההנהגה הפלסטינית, התנגדות למעשה זה. עם זאת, דרושה פעולה מעמיקה ונמרצת הרבה יותר, אולי תוכנית אסטרטגית למניעת חזרה של מקרים כואבים כאלה ולדחייה של הקישור בינם לבין ענייני דת.
 
דאוד כותאב הוא עיתונאי ופובליציסט ירדני-פלסטיני ותיק. מאמרו התפרסם באתר אל־ערבי אל־ג'דיד ב־28 בדצמבר 2021. תרגם מערבית: אסף ניב

בשיתוף עם מאמרים נוספים