יחסי יהודים ערבים

אודות הכותב

תגיות
ניתוח ופרשנות
מסגד אל־אקצא (אבי אוחיון, לע"מ)
26.06.2019

לא רק עם ישראל: מאבקי כוח בין־ערביים באל־אקצא

"עסקת המאה" מתעלמת ממעמדם של ירדן ושל הפלסטינים במקומות הקדושים בירושלים. התיאום האסטרטגי הירדני-פלסטיני הוא תגובה להיענותה של ישראל לרצונן של מדינות ערביות אחרות בתפקיד משלהן במתחם אל־אקצא
שבועת האמונים של תושבי פלסטין לשריף חוסין בן עלי בשנת 1924 וההכרה בחסותו על המקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות בירושלים, ניהולם, ההגנה עליהם ושיקומם, היו נקודת מפנה היסטורית בתפקידה הדתי וההיסטורי של ירדן בירושלים בכלל, ובמסגד אל־אקצא בפרט. החסות הזאת עברה אל המלך עבדאללה הראשון, ולא פסקה גם לאחר הכיבוש הישראלי ב־1967, כאשר הכריז משה דיין כי מסגד אל־אקצא מסור לחסותה של ירדן ושייך למשרד ההקדשים הירדני. החסות הירדנית נמשכה גם בתקופתו של המלך חוסין. ניתוק הזיקה בין ירדן לבין הגדה המערבית ביולי 1988 לא כלל את המקומות הקדושים בירושלים, וירדן המשיכה בתפקידה בניהול המקומות האלה ובהגנה עליהם.
 
בסוף המאה הקודמת ובתחילת המאה הזאת הגבירו תנועות המקדש וגורמים יהודיים קיצוניים את פעילותם בתוך מתחם אל־אקצא, והפלסטינים הגיבו בהקמת תנועת המוראביטון והמוראביטאת. הרשות הפלסטינית והנשיא אבו מאזן סברו שיש לאשר מחדש את החסות הירדנית על המקומות הקדושים, וב־1 באפריל 2013 חתמו הנשיא אבו מאזן והמלך עבדאללה על הסכם החסות והריבונות הירדנית על המתחם המקודש. הרשות הפלסטינית סברה כי מעמדה הבין־לאומי של ירדן והיחסים הדיפלומטיים בינה לבין ישראל יסייעו לה במאבק במדיניותה של ישראל, המעודדת את פעילותם של נאמני הר הבית.
 
ב־2015, כאשר החריפה ההתנגדות הירושלמית בעיר ובמתחם המקודש לפלישות היהודיות והפחד מחלוקת הזמן והמרחב במתחם בין ערבים ליהודים גבר, פרצה אינתיפאדת אל־אקצא. בניסיון לעצור את האלימות נחתמו "הבנות קרי" בין מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, המלך עבדאללה וראש הממשלה נתניהו. האחרון אף הצהיר אז כי "ישראל מאשרת מחדש את מחויבותה לשמירה ללא שינוי של הסטטוס קוו בהר הבית במלל ובמעשה [...] ישראל תמשיך לאכוף את המדיניות הוותיקה שלה - מוסלמים יתפללו בהר הבית, לא-מוסלמים יבקרו בהר הבית".
 
אולם הבעיה לא הייתה ישראל לבדה. מדינות ערביות במזרח התיכון שאפו למלא תפקיד מרכזי במתחם אל־אקצא, והן עשו זאת באמצעות ביקורים תכופים במקום. ביקורים אלו נערכו בתיאום עם ישראל, שהנפיקה אשרות למבקרים, ולמעשה אפשרה את הפעילות הערבית כדי להבטיח את תפקידן של המדינות האלה בכל פתרון מדיני עתידי בעיר העתיקה ובמתחם המקודש. "עסקת המאה" של ממשל טראמפ מתעלמת במפגיע מתפקידיה של ירדן ומתפקידם של הפלסטינים בירושלים ובמקומות הקדושים. התיאום האסטרטגי בין ירדן לבין הרשות הפלסטינית היה תגובה למהלכים שבין ישראל לבין אותן המדינות, ובמסגרתו ננקטו צעדים בשטח להבלטת הזהות הפלסטינית בירושלים.
 
ב־15 בפברואר 2019 הורחב הרכבה של המועצה המייעצת לענייני הקדשים במתחם אל־אקצא מ־11 ל־18 חברים. בעבר שלטה ירדן במינויים למועצה שליטה מלאה, אולם עתה, בהסכמתה ובברכתה, הורחב ההרכב וכלל גם מנהיגים ירושלמים צעירים השייכים לרשות הפלסטינית. המנהיגים האלה פעילים מאוד בכל המתרחש במתחם. המועצה החדשה החלה לפעול מיד. ההחלטה החשובה ביותר שלה הייתה במהלך חודש רמדאן האחרון – היא מנעה הגשת ארוחות לשבירת הצום במתחם שסיפקו הסהר האדום של איחוד האמירויות וגורמים סלפים שפעלו בתמיכה ובמימון מדינות מהמפרץ, והציעה לשוברי הצום תמרים ומוצרי חלב בלבד.
 
במהלך הרמדאן אפשרה המועצה למתפללים לשהות במסגד ברציפות מהיום הראשון בחודש, בניגוד לשנים קודמות שבהן הותר הדבר רק בעשרת הימים האחרונים, ומשטרת ישראל נהגה לרדוף את המתפללים ולגרשם בכוח. המטרה בהחלטה זו הייתה להדגיש את נחישותם של המאמינים ואת היוזמה ואת סמכות ההחלטה של ירדן והרשות הפלסטינית. כמו כן הוחלט לפתוח את שער הרחמים למתפללים מוסלמים ולבטל את כל הצעדים הישראליים הפוגעים בריבונות הירדנית ובזהות הפלסטינית במקום.
 
אם כך, כל מדינה ערבית באזור שתנסה לפגוע בתפקיד הירדני־פלסטיני במסגד אל־אקצא במסגרת "עסקת המאה" תיחסם מתוקף התיאום המתחזק בין ירדן לבין הרשות הפלסטינית במקומות הקדושים.
מאמרים נוספים