מאמרים
מאמר
ילד וסבתו במקלט של אחד מארגוני הצדקה בדמשק, מארס 2017 (רויטרס)
10.06.2021

סוריה: כך מופנים משאבי המדינה הדלים ממילא לביצור משטר אסד

סוריה נמצאת כיום במשבר כלכלי חריף: המשטר אינו מסוגל לספק את הצרכים הבסיסיים ביותר של האוכלוסייה. אבל חרף המשבר ההומאניטארי חסר התקדים והרעב הפושה במדינה, משטרו של אסד ממשיך לתעדף את שרידותו ואת ביצור אחיזתו בשלטון על פני מילוי הדרישות הבסיסיות ביותר של האזרחים
תחקיר שפורסם לאחרונה באתר דרג' חושף כיצד המשטר הסורי מנצל את הכספים שגייס כ"מס שיקום" מהאוכלוסייה הסורית כדי לממן את מוסדות המשטר, דוגמת הצבא, וכדי להטיב עם קבוצות סוריות שנותרו נאמנות למשטר. תחקיר זה מצטרף לשורה של עדויות המראות כי למרות המשבר ההומאניטארי חסר התקדים בסוריה והרעב הפושה במדינה, משטרו של אסד ממשיך לתעדף את שרידותו ואת ביצור אחיזתו בשלטון על פני מילוי הדרישות הבסיסיות ביותר של אזרחי סוריה.
 
סוריה נמצאת כיום במשבר כלכלי חריף. המשטר אינו מסוגל לספק את הצרכים הבסיסיים ביותר של האוכלוסייה: במהלך רוב שעות היממה אין אספקה של חשמל, מים זורמים מהברז רק יום או יומיים בשבוע, וישנם מחסורים תמידיים במוצרים מסובסדים ובכלל זה דלק, לחם באיכות ירודה, אורז, סוכר ותה. במהלך השנה האחרונה, הלירה הסורית איבדה 57% מערכה (ו־99% מערכה מאז תחילת ההתקוממות הסורית לפני עשור), מחירו של סל מוצרים בסיסיים עלה במהלך השנה האחרונה במעל 200%, והמשכורת החודשית הממוצעת של עובד מדינה שווה לכ־15 דולרים. 
 
במצב זה, ניתן היה לצפות כי המשטר הסורי יעשה כל שביכולתו כדי להקל את המצוקה של האוכלוסייה, אם לא בגלל דאגה לעם הסורי, אז לפחות כדי להפחית את הסיכויים להתפרצות מחאה של המונים רעבים. המשטר הסורי נוקט גישה אחרת. כדי להבטיח שלא יתפרצו שום הפגנות, המשטר נשען על המשטרה החשאית שעוצרת את אלו שמעיזים רק למתוח ביקורת על השחיתות של הממשלה (ולא של המשטר) באינטרנט, או אפילו רק להתלונן על תנאי החיים הבלתי נסבלים.
 
במקום זאת, המשטר מפנה את המשאבים הדלים לאבטחת אחיזתו בשלטון. תחקיר דרג' מראה כיצד מיליארדי לירות סוריות (מאות מליוני דולרים) שנגבו מאזרחי סוריה כ"מס שיקום", לא הופנו לאף מטרה ברורה. "מס השיקום" הוטל לראשונה ב־2013 וכיום הוא שווה ערך לתוספת של 10% בשורה של עסקאות, רכישות והיטלים תמורת שירותים ממשלתיים. לצד זאת, מבין הכספים שהמשטר כן הקצה, שעל יעדם של מיעוט מבין כספים אלו המשטר דיווח בפומבי, מיליונים הופנו למוסדות המשטר עצמו, דוגמת שיקום תחנות של המשטרה החשאית ושל המשטרה האזרחית, הרחבה של בתי חולים צבאיים וסלילת כבישים אליהם. על פי הנתונים הפומביים, המשטר הקצה רק 10% מבין המיליונים שאסף מאזרחי סוריה על שיקומם של בתים פרטיים של אזרחים שניזוקו בלחימה. אך גם שיקום זה נועד להבטיח את יציבות המשטר שכן הבתים ששופצו הם אלו של המקורבים לשלטון ושל חיילים פצועים. 
 
דרך התנהלות זו עם כספי מס השיקום תואמת את דפוס הפעילות של המשטר שכופה על אזרחי סוריה לממן את דיכויים. במהלך הבחירות הנשיאותיות במאי, המשטרה החשאית כפתה על בעלי עסק ועל אזרחים סורים לממן את ההדפסה של כמויות עצומות של פוסטרים של אסד שהוצבו וניתלו ברחבי המדינה. בעת שבתי עסק קורסים בשל העלויות הגבוהות של יבוא מוצרים (בשל צניחת ערכה של הלירה הסורית), המחסור בחשמל, כוח הקנייה הירוד של האוכלוסייה ותשלומי השוחד לרשויות, אנשי המשטרה החשאית הגיעו לבתי עסק ברחבי סוריה ואיימו שאם לא ידפיסו (על חשבונם) ויתלו תמונות של אסד על קדמת החנות, חנויותיהם תיסגרנה בחותם שעווה. אנשי המשטרה החשאית גם כפו על אזרחים "לתרום" 5,000 לירות (שווה ערך לשכר של יומיים בערך) כדי להדפיס פוסטרים גדולים שנטלו על בניינים. 
 
הפניית המשאבים המוגבלים לקבוצה המצומצמת שעדיין תומכת במשטר היא גם דפוס פעולה שמאפיין ביתר שאת את מדיניותו של אסד מאז הקריסה הכלכלית של לבנון באוקטובר 2019, שהובילה למפולת גם בסוריה. הכלכלה הסורית תלויה בלבנונית באופן מסורתי, ותלות זו התגברה מאז תחילת ההתקוממות בשל הטלת סנקציות בין־לאומיות על מוסדות פיננסיים סוריים בתגובה להרג המוני של מפגינים ב־2011, מה שהביא את מרבית החברות הסוריות, את בני המעמד הבינוני ואת האליטה הסורית להפקיד את כספיהם בבנקים לבנוניים.
 
במסגרת מדיניות זו, בשנת 2020 יזם המשטר מגבית לאומית של פיצויים לחקלאים לאחר שריפות שפרצו באזור החוף הסורי, שבו מרוכזת העדה העלאווית, עדתו של אסד, שנחשבת לנאמנה למשטרו. בקרבות נגד המורדים נהרגו עשרות אלפים מבני העדה משורות הצבא הסורי ומשורות המיליציות הנאמנות למשטר. כאשר שרפות דומות פרצו חמישה חודשים מוקדם יותר בסווידאא' שבדרום סוריה, אזור שבו חיים עשרות אלפי עריקים מצבא סוריה, המשטר לא טרח לסייע לחקלאים שדונמים שלמים של חיטה שהם גידלו עלו באש.
 
בדומה לכך, המשטר יצר מגבית לסיוע לפועלים קשי יום שנפגעו מסגירת השווקים בתחילת מגיפת הקורונה (מאז, המשטר ויתר על הניסיונות להגביל את התפרצות המגפה), אך על פי עדויות של סורים, רבים מאלו שזכו בפיצויים הם מבני האליטות ומוקרבים למשטר. הגדיל לעשות איש עסקים מטרטוס שרשם את כל בנות המשפחה כסבליות שניזוקו מהסגר, בעוד שאף סורי לא חזה בחייו בסבל שאינו גבר.
 
אזרחי סוריה מצליחים עד כה לשרוד את המשבר הכלכלי לא בזכות המשטר, אלא למרות המדיניות שלו. סורים תורמים זה לזה, למשל בחלוקה של לחם מסובסד למשפחות נזקקות ובלוני חמצן לחולי קורונה (שכן בתי החולים הממשלתיים מתקשים לתפקד). אזרחי סוריה נאלצים לא רק להתמודד עם קשיי המחיה לבדם, אלא גם עם משטר שסוחט מהם את המעט שנותר להם כדי להבטיח את לפיתתו בצווארם.

בשיתוף עם מאמרים נוספים