המזרח התיכון ועוד

מאמר
חיילי איחוד האמירויות בתימן. מדיניות של צמצום נוכחות (צילום: רויטרס)
05.12.2019

איחוד האמירויות מחזרת אחרי איראן

איחוד האמירויות נסוגה בהדרגה מתימן, ומחדשת את קשריה עם איראן, יש לכך סיבות אסטרטגיות, כלכליות וצבאיות, לפי מחקר שפורסם ב"מרכז הערבי למחקרי מדיניות" בקטר
בתחילת אוגוסט התפרסם באתר אל־ערבי אל־ג'דיד, שבסיסו בקטר, מאמר עמדה שמציג את המפנה במדיניות מדינת האמירויות ביחס לאיראן, מאיבה לקרבה, ואת הסיבות שהובילו אליו. את המאמר חיבר גוף ששמו "המרכז הערבי למחקרי מדיניות", שמקום מושבו בקטר ואשר בראשו עומד העורך הראשי של אל־ערבי אל־ג'דיד, האינטלקטואל הקטרי וחבר כנסת ישראל לשעבר עזמי בשארה.
 
המאמר נפתח בהצגת התמורות שמחבר המאמר מזהה במדיניות החוץ של האמירויות בתקופה האחרונה. הוא מוצא כי חלו שינויים בשתי זירות. הראשונה היא זירת ההתייחסות לתימן: המחבר סבור שמדינת האמירויות התניעה מהלך של נסיגה מתימן, לאור הודעתה מחודש יולי האחרון שלפיה היא תצמצם את כוחותיה בתימן ותפרוס אותם מחדש. במסגרת זו מדינת האמירויות מסרה לערב הסעודית את השליטה על אחדים מבסיסי הצבא שלה בצפון תימן.
 
זירת המפנה השנייה היא היחסים עם איראן עצמה. המחבר מתאר תהליך של חידוש קשרים בין שתי המדינות. כך, למשל, משלחת מטעם משמר החופים של האמירויות ביקרה אצל הגוף המקביל לה באיראן כדי לחתום על מזכר שיבטיח את הידוק התיאום בין שתי המדינות בתחומי ביטחון החופים ויסדיר את תנועת הדייגים בין שטחיהן. כעבור ימים אחדים הודיע ארגון המשקיעים האיראנים באמירויות ששליט דובאי הבטיח להקל על פעילותם של משקיעים ואנשי עסקים איראנים במדינה: להפשיר כמה חשבונות בנק של משקיעים, שהוקפאו בעבר, ולהנפיק אישורי פעילות חדשים. את הצעד הזה בוחר מחבר המאמר להדגיש משום שהוא מפר את הסנקציות שארצות הברית הטילה על שיתוף פעולה כלכלי עם איראן.
 
למפנה שזיהה במדיניות האמירויות מציע מחבר המאמר שלוש סיבות: סיבה אסטרטגית, סיבה כלכלית וסיבה צבאית.
 
מאז שנסוגה ארצות הברית מהסכם הגרעין עם איראן במאי 2018, אז חודשו הסנקציות על ייצוא נפט מהמדינה, וושינגטון מקיימת מדיניות אנטי־איראנית שעם תומכיה הגדולים נמנות ישראל, סעודיה ומדינת האמירויות. אולם נראה שהגיבוי שמדינת האמירויות קיוותה לקבל מארצות הברית במאבק שהיא מנהלת באיראן בושש לבוא. כך, כאשר מכליות נפט שלה הותקפו במימי המפרץ הפרסי בחודש מאי 2019, בפעולה שיוחסה לאיראן, ארצות הברית איימה להגיב אבל לא פעלה. כך היה גם כאשר איראן הפילה מטוס אמריקני ללא טייס שיצא מבסיס צבא באמירויות, כאשר מכלית נפט בריטית נתפסה על ידי איראן, וכאשר החות'ים בתימן, המשמשים כזרוע של איראן, תקפו מתקני נפט במפרץ הפרסי – בכל המקרים הללו ארצות הברית איימה בתגובה, אבל לא פעלה כנגד איראן.
 
לצד האירועים הללו היו גם אחרים: ציוצו של טראמפ שלפיו ארצות הברית אינה אמורה להגן על ייצוא הנפט דרך מיצרי הורמוז, חוסר נכונותן של מדינות אירופה להצטרף לכוח הצבאי שארצות הברית ניסתה להקים כדי להגן על חופש השיט במפרץ, ולהיטותו של ממשל טראמפ לפתוח במשא ומתן מול איראן גם במחיר ויתורים. כל אלה גרמו לאמירויות להבין, לדעת המחבר, שארצות הברית איננה מתכוונת או מסוגלת להרחיב את מנופי הלחץ שלה על איראן מעבר למצור הכלכלי. הדבר גרם למדינת האמירויות לחשוש שהיא, ולא ארצות הברית, תספוג את התגובה האלימה של איראן על הלחץ הכלכלי הזה; על כן היא בוחרת אסטרטגית שלא להחריף עוד את המצב, ותחת זאת לנסות דווקא להתקרב לאיראן.
 
בהיבט הכלכלי, לדעת המחבר המשבר האחרון עם איראן פגע מאוד בכלכלת האמירויות, שגם ללא קשר לאיראן נמצאת במשבר: היא נפגעה במשבר הכלכלי של 2008, וגם הפגיעה ברווחי הנדל"ן והתיירות והירידה במחירי הנפט לא תרמו לשיקומה. דימויה הבינלאומי של המדינה כמי שמפרה זכויות אדם וזכויות פוליטיות הרחיק ממנה משקיעים זרים, שחשיבותם רבה בכלכלתה מבוססת הפיננסים, והרפתקאות אזוריות יקרות ולא משתלמות (למשל בתימן, בסודאן ובלוב) עלו לה במחיר כלכלי כבד. נוסף על כך, היות שאחת משותפות הסחר הגדולות של האמירויות היא איראן, הסנקציות הכלכליות על סחר עם איראן פגעו במקור הכנסה חשוב שלה.
 
גם למשבר האחרון עם איראן היו עלויות כלכליות לא מבוטלות: המחיר של ביטוח מכליות הנפט האמיר, וההוצאה של מדינת האמירויות על ביטחונה תפחה. לעומת זאת, רווחי הנפט נפגעו משום שצרכניות הנפט באזור – מדינות אסיה – חששו לסמוך על סחורה שמעליה מרחף תמיד האיום בסגירת מיצרי הורמוז, והחלו לחפש אלטרנטיבות. במצב הכלכלי הרעוע ממילא, השפעותיו של המשבר העכשווי עם איראן חריפות פי כמה, ולדעת המחבר מדינת האמירויות רוצה להימנע מהן בכל מחיר.
 
הסיבה האחרונה שהמחבר מציע למפנה במדיניות היא צבאית. בשל המציאות הגאוגרפית, אם המתיחות עם איראן תביא להתפרצות של אלימות, זו תבוא לידי ביטוי על אדמת האמירויות, שכן מתקני הנפט שלה נגישים למדי מאיראן. ההשלכה העיקרית של אפשרות כזאת, לדעת המחבר, היא דווקא כלכלית: היתקלויות צבאיות כאלה עלולות להבריח מהאמירויות חברות הפקת נפט ועובדים זרים, ובלעדיהם כלכלת האמירויות תיעדר אמצעי ייצור ותתמוטט.
 
המחבר חותם ואומר כי ייתכן שאלה המניעים להסגת כוחות האמירויות מתימן ולהתקרבות לאיראן. לאור העובדה שארצות הברית זנחה את המחויבות להגן עליה, "מדינות האמירויות חושבת שזה בדיוק הרגע להסתלק מהעימות: מעט לפני שמשא ומתן בין ארצות הברית לאיראן ישאיר אותה לקצור לבדה את פירות ההסלמה מול איראן".
מאמרים נוספים