מאמרים


תגיות
מאמר
אסדת לוייתן. מאגרי הגז צריכים להישאר בקרקע (צילום: אמיר בן דוד, מתוך ויקימדיה)
13.09.2020

הכירו את המומחית: אביבה שמש

שינוי האקלים הפך לחלק ממציאות חיינו. גלי החום, ההצפות והתנודות הקיצוניות במזג האוויר שאנו חשים, גורמים, ויגרמו ביתר שאת, לפגיעה באיכות חיינו, וככל שיעבור הזמן, גם לפליטי אקלים, לרעב, למגפות ולפרצי אלימות. במאמרים שאכתוב בכוונתי להתמקד בהיבטים הגאופוליטיים של משבר האקלים
במסגרת עבודתי ומעורבותי בקואליציות פעולה של החברה האזרחית בשנים האחרונות, עסקתי במשבר האקלים מזוויות שונות, מול הציבור הרחב ומול גורמי ממשל, במטרה להעלות מודעות למשבר ולפעול לשינוי מדיניות. משבר האקלים נוגע לכל היבט בחיינו כמעט. במאמרים שאכתוב בכוונתי להתמקד בהיבטים הגאופוליטיים של משבר האקלים, ובאיום שהוא מאיים על הביטחון הלאומי של ישראל ועל היציבות האזורית. עם זאת, אעסוק גם בהזדמנויות שמשבר האקלים יוצר למציאת ערוצים לשיתופי פעולה ולהסכמים עם מדינות האזור. 
 
שינוי האקלים הפך זה מכבר לחלק ממציאות חיינו. גלי החום התכופים, ההצפות והתנודות הקיצוניות במזג האוויר שאנו חשים, גורמים, ויגרמו ביתר שאת, לפגיעה באיכות חיינו, וככל שיעבור הזמן, גם לפליטי אקלים, לרעב, למגפות ולפרצי אלימות בעקבות הרעת תנאי מחייה ומאבקים על משאבים שילכו ויתמעטו. החוקרים העוקבים אחר מגמות שינויי האקלים במזרח אגן הים התיכון ובצפון אפריקה מגדירים את האזור "נקודה אקלימית חמה" (climate hot spot), עקב ההתחממות המואצת המתרחשת כאן. בתוך כך מתריעים חוקרים מפני "מכפיל איומים" (risk multiplier) באגן הים התיכון, מה שמחייב היערכות משולבת בסוגיות, כגון ביטחון ואקלים, מחסור במים, ירידה ביבולי מזון, שחיקה של המגוון הביולוגי וגלי הגירה.
 
המזרח התיכון פוגש את משבר האקלים במצב לא מעודד: מדובר, כידוע, באזור מדברי וצחיח, אזור מועד לבצורת התלוי בחקלאות המבוססת על מי גשמים ההולכים ומתמעטים, והאוכלוסייה בו צפויה לגדול ל־650 מיליון נפש בשנת 2050. עליית הטמפרטורה באזור תגרור עלייה בתחלואה, תגרום לאי־ביטחון תזונתי באזורים עניים ותעורר תנועות מחאה שיערערו את היציבות האזורית. יתרה מכך, מחאות אלו עלולות להיות מופנות לכיוונה של ישראל. כבר היום ניכר זרם של פליטים מהמזרח התיכון ומאפריקה לנוכח ריבוי הסכסוכים המזויינים במרחב המסכנים את יציבותם של המשטרים המתונים.
 
מאזן הכוחות העולמי ושינוי האקלים צפויים לשנות את היחסים בין מדינות האזור, ושינוי כזה מתרחש עכשיו, לנגד עינינו ממש, למשל, עם הפיכת הקשרים הכלכליים בין ישראל לבין איחוד האמירויות להסכם מדיני פורמלי. שינויים גאופוליטיים כאלה בצירוף תופעות הנובעות משינוי האקלים יחייבו שיתוף פעולה אמיתי בין המדינות אם חפצי חיים אנחנו. לכן על ישראל להטמיע את מכלול ההיבטים של שינוי האקלים גם במדיניות החוץ שלה.
 
מאגרי הגז שהתגלו אל מול חופי ישראל בקול תרועה גדולה, הם דוגמה טובה לצורך בשילובם של היבטים אקלימיים במדיניות החוץ והפנים של ישראל. הפקת גז, גם אם הוא טבעי (בדיוק כמו נפט), מייצרת פליטות של גזי חממה, בעיקר גז מתאן המשתחרר בתהליך ההפקה ומזיק עשרות מונים יותר מפחמן דו־חמצני. על כן, אם תשאלו פעילים וארגונים המודעים למשבר האקלים, עמדתם היא שמאגרי הגז צריכים להישאר בקרקע כעתודה לדורות הבאים, ובדור הזה, במקום גז, יש להשתמש באנרגיית שמש כדי לספק את צורכי האנרגיה של ישראל. עמדה זו אינה, כמובן, עמדתה הרשמית של מדינת ישראל, הנמצאת בשלבים מתקדמים לגיבוש תוכנית לאומית להפחתת פליטות גזי חממה.
 
הדיון הפנים־ישראלי בסוגיית האקלים והגז אינו יכול להתקיים במנותק מההקשר הגאופוליטי, ומעבר להשלכות האקלימיות יש למאגרי הגז השלכות גאופוליטיות על יחסיה של ישראל עם טורקיה, עם מצרים, עם יוון ועם קפריסין, במיוחד משום שישראל רואה ביצוא הגז פוטנציאל לביסוס יחסיה עם המדינות האלה ולהרחבת השפעתה האזורית. למשל, במסגרת ההסכם הטרי-לטרלי בין ישראל, יוון וקפריסין, חתמה ישראל בינואר השנה על הסכם הנחת צינור ה"איסטמד" שיזרים גז טבעי מישראל ומקפריסין לאירופה, ונתניהו הבטיח מפורשות שישראל בדרכה להיות מעצמה אנרגטית. אולם המשך דלדול מאגרי הגז, בהיותו דלק פוסילי (דלק המתאפיין בפליטת רמות גבוהות של גזי חממה), עומד בסתירה לכל ההצהרות והתוכניות להפחתת פליטות גזי חממה ולעצירת עליית הטמפרטורה הגלובלית, כפי שהתחייבה ישראל לעשות בוועידת פריז 2015.
 
במבט אזורי רחב יותר, ישראל מושפעת גם מההתחממות הגלובלית באזור הסאהל. מעליית הטמפרטורה ומהירידה בכמות המשקעים. משאבים מִדלדלים, כמות מים מוגבלת ומחסור באדמה חקלאית החמירו את תהליכי המִדבור, לרבות סופות וגלים תכופים של ארבה העושים את דרכם לכווננו, כפי שחווינו השנה.
 
לסיכום, הטמפרטורה במזרח התיכון המורחב צפוייה לעלות עד 2050 יותר מהממוצע העולמי ולשנות את הסדר הקיים, ולכן ישראל צריכה לגלות תושייה ומנהיגות ולכלול במדיניות החוץ שלה שיקולים הקשורים במשבר האקלים, כדי להופכו מאיום להזדמנות לשיפור יחסיה עם שכנותיה. ישראל המתגאה ביכולותיה הטכנולוגיות יכולה, למשל, לשלב ייצור של אנרגיה סולרית בשטחים פתוחים נרחבים בממלכת ירדן תמורת הספקה של מים מותפלים (ארגון "אקופיס" וארגון "ערבה" כבר פעילים בתחום עם שכנינו הירדנים) ומתן גישה לים. יוזמות כאלה ימנעו סכסוכים, יתרמו ליציבות האזור, יפחיתו זיהומים סביבתיים ויחזקו שיתופי פעולה של החברה האזרחית.
מאמרים נוספים