אופק

מאמר
ברני סנדרס (צילום: מתוך Wikipedia)
12.04.2020

ברני טוב (גם) לערבים

ברני סנדרס לא נבחר לבסוף בפריימריז הדמוקרטים, וזו בשורה עצובה לכל שוחרי השלום. גם (ואולי במיוחד) במזרח התיכון
לדידי, המועמד בעל הסיכוי הגבוה ביותר להביס את טראמפ הוא ברני סנדרס. במיוחד אם ימנה סגן נשיא מהאגף השמרני במפלגה הדמוקרטית מאחת ממדינות הדרום, כזה שימתן את הדימוי הרדיקלי שדבק בו. ולראיה, בכל הסקרים שנערכו עד כה (60 במספר) שבהם סנדרס הועמד מול טראמפ, סנדרס הוביל (באחרון מביניהם, נכון לזמן כתיבת המאמר, זכה סנדרס ב־51%, ואילו טראמפ ב־43%).
 
אם סנדרס אכן ייבחר כמועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, וינצח את טראמפ, יחול שינוי יסודי במדיניות הפנים והחוץ של ארצות הברית. שכן ניצחונו יהיה עדות לכך שמצעו הרדיקלי היווה את כרטיס הכניסה שלו לבית הלבן, ולכן תהיה בידו גם לגיטימציה רחבה (במיוחד מבני הדור הצעיר) לחולל שינויי עומק לטובת האנשים הפשוטים, העניים ובני המיעוטים ולא לטובת העשירים והשדולות הזרות. במאמר זה אבקש לספק לציבור הקוראים הערבי מידע על ברני סנדרס, על מצעו ועל עמדותיו בנושאי מדיניות הפנים והחוץ ועל התמיכה שהוא זוכה לה מערבים וממוסלמים.
 
דעותיו ומצעו של סנדרס
"לעם הישראלי עומדת הזכות לחיות בשלום ובביטחון – וכן לעם הפלסטיני", כך כתב סנדרס בחשבון הטוויטר שלו כמה ימים לפני הוועידה השנתית של איפא"ק, שנערכת למטרה אחת ויחידה: קידום מדיניותה הקיצונית של ישראל, והוסיף: "אני מוטרד מכך שאיפא"ק נותנת במה למנהיגים שמפיצים גזענות ומתנגדים לזכויות בסיסיות לפלסטינים. לכן לא אשתתף בוועידה שלהם". עוד כתב סנדרס כי "אם אבחר לנשיא, אתמוך בזכויות הישראלים והפלסטינים כאחד, ואעשה הכול כדי להביא שלום וביטחון לאזור". בתגובה, פרסמה איפא"ק תגובה שבה נכתב כי "הסנטור סנדרס מעולם לא השתתף בוועידה שלנו, והראיה לכך היא בתגובתו המקוממת".
 
זו רק דוגמה אחת לעמדותיו של סנדרס לגבי הסכסוך הישראלי–פלסטיני. אלא שסנדרס לא ייבחר בשל כך, כי אם בשל סעיפי המצע שלו העוסקים במדיניות הפנים, בבריאות, בחינוך, בשכר המינימום, בסובלנות ובכבוד כלפי בני המיעוטים ואוכלוסיית המהגרים. לסנדרס ארבע סיסמאות בחירות שעשויות למשוך מיליוני מצביעים: "השכלה אקדמית לכולם", "ביטוח בריאות לכולם", "אפשרות תעסוקה לכולם" ו"צדק לכולם". בעבור בני מיעוטים, נשים, סטודנטים, קהילת הלהט"ב, שחורים ומובטלים – יש במילים פשוטות אלה משום בשורה.
 
כמו כן, הדבר האחרון שמעסיק את סנדרס הוא עצם היותו יהודי, שכן הוא שואף לכונן אחדות בחברה המשוסעת והנגועה בגזענות שטראמפ ישאיר אחריו – גזענות שהובילה פעם אחר פעם למותם של שחורים, מוסלמים, להט"בים, יהודים ומהגרים. אם המפלגה תתמוך במועמדותו של בלומברג בשל היותו מתון ומיינסטרימי יותר, זה יהיה מתכון בטוח לארבע שנות טראמפ נוספות ונוראיות.
 
בעיני סנדרס, הכלכלה האמריקנית פועלת אך ורק לטובת העשירים והחזקים, ואכן, בתקופת טראמפ הונם של העשירים המופלגים הרקיע שחקים. מאידך גיסא, סנדרס דוגל בהגדלת המיסים המוטלים על העשירים ובמתן פטור לעניים ממיסים רבים; בהעלאת שכר המינימום; במתן אפשרות לכל סטודנט/ית לרכוש השכלה אקדמית בלי להגדיל את הלוואות הסטודנטים לעוד שנים רבות, אלא להיפך – הוא סבור כי יש למחוק חוב זה, שהתנפח לכדי 1.6 טריליון דולר. כמו כן, סנדרס מבטיח כי אם ינצח, לכל אדם יהיה ביטוח בריאות שיכסה גם טיפולי שיניים, טיפולים בתחום השמיעה, הראייה ובריאות הנפש ושירותי סיעוד ביתי למבוגרים, ואנשים לא יצטרכו להוציא מעל 200 דולר בשנה על תרופות. נוסף על כך, בתחום האנרגיה סנדרס מבטיח מעבר ל־100% אנרגיה ירוקה ופתיחת 20 מיליון משרות לפתרון משבר האקלים. 
 
מסיבה זו, אנשים נוהים אחרי סנדרס, ולא רק בגלל מדיניות החוץ, חשובה ככל שתהיה בעיני הערבים והמוסלמים. עמדותיהם של בלומברג וסנדרס מנוגדות כמעט לחלוטין זו לזו, במיוחד לגבי ערבים, מוסלמים, שחורים, בני מיעוטים ומהגרים. בלומברג הורה למנגנוני הביטחון בניו יורק לעקוב אחר ערבים ומוסלמים ושילח סוכנים סמויים לבתי קפה, למסעדות, למסגדים, לכנסיות ולכינוסים שלהם. בעיני הערבים והמוסלמים החיים פה, אין הבדל גדול בינו לבין טראמפ ביחס כלפיהם.
 
מדיניות החוץ של סנדרס
אבני היסוד של מדיניות החוץ של סנדרס הן דמוקרטיה, זכויות אדם, דיפלומטיה, שלום וצדק כלכלי. הוא ישיב לקונגרס את הסמכות הבלעדית שניתנת לו מכוח החוקה להכריז על יציאה למלחמה, כך שאף נשיא לא יוכל להורות על התערבות צבאית מחוץ לגבולות המדינה באופן שמנוגד לחוקה. כמו כן, כמרבית האמריקנים, סנדרס איננו מעוניין במלחמה אינסופית, והוא ישים סוף לתמיכה האמריקנית בהתערבות הסעודית בתימן, שגרמה לאסון ההומניטארי הנורא בעולם.
 
כאמור, סנדרס תומך בזכותה של ישראל להתקיים בשלום ובביטחון, אך גם בזכותם של הפלסטינים להקים מדינה עצמאית משלהם, שהרי לא ייתכן שתישלל מהפלסטינים אותה הזכות שמוענקת לישראלים. סנדרס הבטיח כי הוא יפתור את הסכסוך באופן צודק ומאוזן, בהתאם לחוק הבין־לאומי. כמו כן, הוא כינה את בנימין נתניהו "גזען" וטען שישראל היא "מהנוראים שבמפרי זכויות האדם בעולם". הוא אף הרחיק לכת והצהיר – בצעד מתריס כלפי הארגונים הציוניים – כי הוא יבחן מחדש את האפשרות להשיב את שגרירות ארצות הברית לתל אביב, מהלך שהדליק נורה אדומה בקרב ישראל ותומכיה בארצות הברית, שהחלו לתכנן כיצד להכשילו.
 
קולות הערבים והמוסלמים
לאור כל האמור לעיל, הערבים והמוסלמים נוהים אחרי ברני סנדרס ומצהירים בכתב ומעל בימות רבות שהוא המועמד שלהם לנשיאות. קמפיינים לתמיכה ולאיסוף תרומות כבר יצאו לדרך, מתנדבים לקמפיין גויסו, ופעילים רבים כבר עובדים עימו על בסיס קבוע, ביניהם ג'יימס זוגבי, יו"ר המכון הערבי–אמריקני, הפעילה הפלסטינית לינדה סרסור מהאגודה הערבית–אמריקנית והקומיקאי המפורסם עאמר זהר. לרשימת תומכיו הצטרפו גם ואאל א־זייאת, מנכ"ל Emgage, ארגון שחרט על דגלו לחזק מועמדים שמקדמים סובלנות כלפי מוסלמים, הארגון CAIR (המועצה לקשרים אמריקניים–מוסלמיים), האיחוד המוסלמי בארה"ב, הוועדה למאבק באפליה וכן התאגדות של 26 ארגונים פלסטיניים שהביעו את תמיכתם בסנדרס.
 
לפני ארבע שנים, רוב האמריקנים הערבים החיים במישיגן תמכו בסנדרס. על פי סקרים שנערכו בדירבורן, הערבים הצביעו ביחס של אחד לשלושה לטובת סנדרס בפריימריז בינו לבין הילרי קלינטון ב־2016. כ־400,000 ערבים חיים במדינת מישיגן, ובה זכה סנדרס ב־17,000 קולות – הישג שאליו הוא הגיע בזכות הערבים. קולות הערבים והמוסלמים בשאר המדינות, במיוחד ב"מדינות המתנדנדות" כמו פלורידה, אוהיו, ויסקונסין וניו ג'רזי, עשויים להיות הקולות שיכריעו את הכף. בבחירות בשנת 2000, אילו 1,000 ערבים נוספים בפלורידה היו נותנים את קולם לאל גור, שהתמודד מול ג'ורג' בוש, פני ההיסטוריה אולי היו נראים אחרת.
 
עבד אל־מג'יד סיאם הוא מרצה פלסטיני וחוקר במרכז לחקר המזרח התיכון באוניברסיטת ראטגרס בניו ג'רזי. המאמר המלא התפרסם בעיתון אל־קודס אל־ערבי, שראה אור בלונדון ב־27 בפברואר 2020. הוא מתפרסם כאן בהשמטות של סוגיות שאיבדו רלוונטיות מפאת ההתפתחויות בבחירות המקדימות בארצות הברית. תרגם מערבית: און דגן.

בשיתוף עם מאמרים נוספים