ברובע העתיק של רמאללה, בבית שנבנה בשנת 1956 ושמוביל אליו גרם מדרגות אבן קטן, שוכן בית הקפה "סָפַר", ובו מתקבצים אומנים שונים, מוכרים יותר או פחות, ויוצרים אמנות – מנגנים, שרים, מציירים, מעלים תערוכות. "בבית הקפה ספרייה קטנה ומקומות ישיבה נינוחים; על קיר אחד תלוי סיפורו של 'תיאטרון ספר', על קיר אחר מוצגת תערוכת תמונות של האומנית הפלסטינית מנאל דיב, ויצירות אומנות של שלל אומנים אחרים מוצגות בפינות נוספות; מאחת מהן אפשר לטפס דרך גרם מדרגות עץ אל עבר חדר בקומה העליונה, וממנו להשקיף כמעט על כל רמאללה".
את בית הקפה הקטן הזה, החריג בסצינת בתי הקפה של רמאללה, פתח לפני שלושה חודשים פאדי אל־גול, שחקן ובמאי תיאטרון פלסטיני, כדי לקיים ולממן את תיאטרון "סָפַר" שאותו הוא ייסד ומנהל. אנסאר אטמיזה, עיתונאית פלסטינית מחברון, מספרת באולטרה פלסטין, מגזין דיגיטלי פלסטיני עצמאי, את הסיפור שמאחורי בית הקפה המיוחד הזה, את סיפורו של התיאטרון שהוא מסייע לקיים ואת הסיפור של מייסדו – סיפור על מיזם תרבות ואומנות פלסטיני עצמאי ברחובות רמאללה.
פאדי אל־גול נולד וגדל בביירות, ובה החל את קריירת המשחק שלו בגיל 13. מאז, עבר תחנות חיים רבות דרך כמה מדינות, כמו סוריה, ירדן וטוניס. בגיל 21 החליט לשוב לפלסטין, ובשנת 2000 ייסד את תיאטרון ספר (באותו מבנה ישן שבו שוכן בית הקפה כיום). את בית הקפה הוא פתח רק בחודשים האחרונים. הוא נאלץ לעשות זאת משתי סיבות: הראשונה, כדי ליצור מקור מימון עצמאי לתיאטרון, כזה שיאפשר לו וליוצריו לפעול בחופשיות ומבלי להיות תלויים בגורמים שונים שעלולים להגביל את חופש היצירה; והשנייה, כדי לפרנס בכבוד את משפחתו.
בית הקפה לא משמש לתכלית כלכלית בלבד, אלא מהווה נקודת מפגש לאומנים וליוצרים פלסטינים מתחומים שונים ומרחב ליצירה עבורם. חזונו של אל־גול היה להקים בית קפה שהוא מוסד תרבותי ואומנותי מהמסד ועד הטפחות – כזה שכל העובדים בו, ללא יוצא מן הכלל, עוסקים באומנות מסוג כלשהו (ובית הקפה מאפשר להם פרנסה קבועה ויציבה). גם בפריטי הריהוט העתיקים, המסודרים בטוב טעם בתוך חלל בית הקפה, הושקעה מחשבה – הם נאספו מערים פלסטיניות שונות, כך שכל אחד מהם מספר בדרכו את סיפורה של פלסטין מצפון ועד דרום.
אף שמדובר בבית קפה חדש למדי, מספרת אטמיזה, הוא מלא מקיר לקיר בעשרות מבקרים, יוצרים, אומנים וכישרונות צעירים, וכמעט שלא ניתן למצוא בו מקום ישיבה. עבור כמה מהיוצרים הצעירים הנוהגים לפקוד את המקום על בסיס קבוע (לעיתים אף כמה פעמים ביום), בית הקפה הוא נקודת מפגש שבין כותליה הם יכולים להתנתק משגרת העיר, לפגוש ולהכיר אומנים אחרים, וליצור חיבורים אומנותיים היוצרים סצינה תרבותית ייחודית למקום.
מאז נוסד, נערכו בבית הקפה גם כמה וכמה אירועי תרבות, כמו ערבי הקראת שירה, מפגשים עם סופרים שחתמו על ספריהם, תערוכות אומנותיות שונות, מפגשים לחילופי שפות ועוד. אל־גול מציין כי בכל הפעילויות הללו – גם אלה שמאורגנות מראש וגם אלה שמתקיימות באופן ספונטני – הם לא גובים תשלום מהמשתתפים ומהקהל. עניין זה מתקשר לגישתו של אל־גול לאומנות באופן כללי, אשר לדבריו אמורה לפנות אל הציבור הרחב ולהיות נגישה לכל המגזרים – מפליטים החיים באחד ממחנות הפליטים ועד לתושבי רמאללה.
הודות לבית הקפה, שמסייע בקיום התיאטרון כאמור, יחדש תיאטרון ספר את פעילותו בראשית שנת 2020. בתיאטרון יועלו הצגות ומחזות שהוצגו בו בעבר, ביניהם גם מונודרמה שכתב אל־גול בעצמו ושתורגמה לחמש שפות, המתארת את זיכרונותיו האישיים מאירועי סברה ושתילה וממלחמת 82' כילד בבירות. ויש גם תוכניות לעתיד, כמו למשל היצירה "מסח'רה" – קומדיית מערכונים סטירית המבקרת סוגיות פלסטיניות חברתיות, פוליטיות וכלכליות, שתשודר בערוץ היוטיוב של אל־גול כחלק מהרצון להנגיש יצירה לציבור הרחב, דבר שגם קל לעשות בעידן הטכנולוגי הנוכחי.
לסיום, כותבת אטמיזה, המבקרים בבית הקפה ספר יוכלו ליהנות ממוזיקה אלטרנטיבית או מלהקת יוצרים מקומיים ששרים יחד בקול מרגש ומנגנים בכלי נגינה שנמצאים בתוך בית הקפה עצמו, לקרוא ספר באחת מפינותיו השקטות – למי שמעדיף, או להאזין למשורר המקריא את שיריו, ולעיתים אף לצפות באומן היוצר בזמן אמת את יצירותיו. אך מעל הכול, טוענת אטמיזה, המבקרים בבית הקפה מסייעים לקיים את תיאטרון ספר, שכבר קרוב לעשרים שנה מעלה באופן עצמאי לחלוטין מחזות פלסטיניים על במות בין־לאומיות, קוצר שבחים ופרסים ומשמיע קול פלסטיני עצמאי וייחודי ברחבי העולם.
