המזרח התיכון ועוד

מאמר
שייח אחמד א-טיב, אימאם אל-אזהר. (צילום: רויטרס)
25.12.2019

מצרים היא לא איראן

הצעת חוק חדשה של מוסד אל-אזהר בנושא המעמד האישי מעוררת דיון ציבורי סוער במצרים. המתנגדים בפרלמנט ובמערכת המשפט מוחים ומזכירים: רק לפרלמנט יש סמכויות חקיקה בעניינים אזרחיים, ומצרים איננה מדינה דתית
תחת הכותרת "מצרים איננה איראן", מנתח הפורטל הביקורתי "רציף 22" מהלך שנוי במחלוקת שנקט אל־אזהר, המוסד הסוני החשוב ביותר ללימודי אסלאם. מדובר בהצעת חוק חדשה שגיבש מוסד אל־אזהר בנושא המעמד האישי במצרים, מהלך שלמעשה נוטל מסמכויותיו של הפרלמנט. הדבר עורר ויכוח ציבורי סביב שאלת סמכויותיו של אל־אזהר כמוסד וסביב המתח בין דת ומדינה במצרים. חברי פרלמנט ואנשי חוק במצרים מחו על המהלך בטענה שאל־אזהר חרג מסמכותו כמוסד אקדמי, שאינו רשאי לגבש ולהגיש הצעות חוק – הליך הנתון באופן בלעדי בסמכות הפרלמנט במצרים.
 
באל־אזהר החלו לעבוד על הצעת החוק כבר באוקטובר 2017. שייח' אל־אזהר אחמד א־טיב, הקים בזמנו ועדה מיוחדת שתפקידה היה לגבש כמה הצעות חוק בנושא המעמד האישי במצרים, לדבריהם כדי לתת מענה לבעיות שונות שממנה סובלת החברה המצרית וכדי לשמור על הזכויות השונות בתוך התא המשפחתי במצרים. הוועדה הורכבה מאנשי דת בכירים מאל־אזהר המומחים בדיני ההלכה, ולאחר 30 פגישות שקיימה, חבריה ניסחו את הצעת החוק, והיא אושרה בפני חכמי ההלכה הבכירים באל־אזהר. לאחר מכן, הוצגה הצעת החוק החדשה בפני הפרלמנט – מה שעורר ביקורת חריפה מצד חברי פרלמנט מצרים שטענו שאל־אזהר מנסה להפוך את מצרים ממדינה אזרחית – כפי שזו מוגדרת בחוקה – למדינה דתית.
 
הצעת החוק שגיבש אל־אזהר עוסקת בנושאים הקשורים למעמד האישי במדינה, כמו אירוסים, נישואים, גירושים ומשמורת על ילדים. מטבע הדברים, סעיפי החוק גובשו ברוח ההלכה המוסלמית, ובתור שכאלה, כמה מהם זכו לביקורת מצד משפטנים במצרים. למשל, הסעיף הקובע כי האפוטרופוס או אביה של אישה המאורסת לגבר, רשאי לבטל את הנישואים בטרם מימושם, אם האישה לא נישאה ל"גבר הראוי לה" (מה שמגביל את חופש הבחירה של האישה). או סעיף חוק אחר הקובע כי בעת דיון על משמורת על ילד, מבין קרובי משפחתו של הילד, אביו נמצא רק בעדיפות השישית לזכות במשמורת עליו.
 
הביקורת מצד חברי פרלמנט מצרים על מהלכו של אל־אזהר, כאמור, לא איחרה לבוא. מוחמד אבו חאמד, למשל, סגן יו"ר ועדת הסולידאריות החברתית בפרלמנט המצרי טען שבמהלכו זה, נטל אל־אזהר מסמכויותיו של בית המחוקקים, וכי מוסד דתי זה אינו מייצג את העם המצרי, בשונה מהפרלמנט, שהוא הגורם המייצג היחיד של העם, ככתוב בחוקה של מצרים. אבו חאמד הוסיף כי הצעת החוק שגיבש אל־אזהר מלאה בתפיסות ובפרשנויות דתיות מיושנות שאינן עולות בקנה אחד עם רוח התקופה שבה אנו חיים, וכי הממשלה בוודאות לא תאשר אותה. "האומנם הפכה מצרים למדינה דתית שבה החוקים מופצים מטעם אל־אזהר?" תהה אבו חאמד בשיחתו עם רציף22, "מצרים איננה איראן, שבה החוקים מגובשים על ידי מוסדות הדת".
 
אבו חאמד סיפר כי לפני כמה שנים, ניסח הפרלמנט המצרי הצעת חוק חדשה בנושא המעמד האישי, ואף שלח עותק שלה לאל־אזהר. מוחמד פואד, חבר הפרלמנט שניסח את הצעת החוק בזמנו, אמר דברים דומים לרציף 22. אולם באל־אזהר בחרו שלא להתייחס להצעת החוק שגיבש הפרלמנט, ובחרו לנסח הצעת חוק משלהם.
 
פואד הוסיף כי אל־אזהר ניצלו את סעיף 122 בחוקה המצרית כדי לנסח את הצעת החוק למעמד האישי. סעיף זה קובע, בין היתר, כי בכל הצעת חוק, רשאי בית המחוקקים להיוועץ עם מומחים בתחום שבו עוסק החוק. בתוך כך, בחרו באל־אזהר להתייחס ל"מעמד האישי" כאל נושא הלכתי ודתי הנתון בסמכותם. לדעת פואד, זוהי פרשנות שגויה לסעיף החוקתי, שכן מצרים היא מדינה אזרחית ולא מדינה דתית. יתר על כך, לדבריו, כשהפרלמנט שלח עותק של הצעת החוק לאל־אזהר, הוא ביקש להיוועץ בחכמיו, וממש לא שינסחו עבור הפרלמנט חוק חדש.
 
אך האם מבחינה חוקית אכן נטל אל־אזהר מסמכויותיו של בית המחוקקים? לפי עורך הדין המצרי פואד תופיק, ששוחח עם רציף 22, הוא אכן חרג מתחום סמכותו. לא קיים שום חוק בספר החוקים המצרי או בחוקה המצרית – גם לא סעיף 122 בחוקה כאמור –  שמתיר לאל־אזהר לגבש הצעות חוק לאישור הפלרמנט. אל־אזהר הוא מוסד אקדמי דתי עצמאי ומקור הסמכות הראשי בתחום מדעי הדת, הדעווה והשפה הערבית במצרים ובעולם, טוען תאופיק, אולם כל שמתיר החוק למוסד זה הוא לחוות את דעתו לגבי הצעות חוק שונות, וגם זאת, רק אם מבקשים זאת ממנו.
 
בריאיון לעיתון קול אל־אזהר, דחה שייח' אל־אזהר אחמד א־טיב, את כל דברי הביקורת שהופנו כלפי המוסד שבראשו הוא עומד, ובכללם גם את האמירה כי אל־אזהר נטל מסמכויותיו של הפרלמנט. א־טיב סבור שאל־אזהר פעל באופן לגיטימי מתוקף תפקידו, והואיל והצעת החוק עוסקת במעמד האישי, הרי שאל־אזהר נחשב בעיניו לגורם המקצועי היחיד שמוסמך לדון ולעסוק בחוק זה מבחינה מדעית והלכתית.
מאמרים נוספים