בפתיחת חודש הרמדאן, בפריים טיים של הטלוויזיה המצרית, הוצגו שני מופעים של החפצה: הראשון, פרסומת שבה נראית אישה ששרה על גבר ועל בגדיו התחתונים. סרטון זה זעזע את המדינה ועורר מחאה נרחבת שהביאה לאיסור הקרנת הפרסומת ולדרישה להעניש את כל מי שנטל חלק בהפקתה. המופע השני, שבו מנחה בתוכנית טלוויזיה השפיל אורחת בתוכניתו ודיבר אליה בצורה מיזוגנית, שוביניסטית ואלימה – עבר בשתיקה. מרים סווידאן, כתבת לבנונית, מציגה במאמר שפורסם באתר דרג', את מנגנוני ההשתקה וההחפצה המאפשרים את המשך הדומיננטיות הגברית בעולם התקשורת המצרי.
הפרסומת הסנסציונית הופקה על ידי חברת ההלבשה התחתונה קוטוניל. בפרסומת מופיעה האומנית והזמרת המצרית המפורסמת מייס חמדאן, כשהיא מחזרת אחרי "הבן של השכן" ומתארת כמה היא מתפעלת מ"הליכתו, מהסגנון שלו ומבגדיו התחתונים" תוך שהיא שרה ורוקדת.
הפרסומת עוררה מחאה ציבורית נרחבת בטענה שהיא מנוגדת למנהגים ולמסורת המצריים וכי לא ייתכן שאישה תחזר אחרי גבר ותתפעל מגופו. בעקבות הלחץ הציבורי, הרשות המצרית להגנת הצרכן החליטה לאסור את שידור הפרסומת. אך הסיפור לא נגמר כאן. לפחות שני חברי פרלמנט הגישו בקשה דחופה להצעת חוק שלפיה יוטל עונש על יוצרי פרסומת זו ועל כל מי שיטול חלק ביצירת פרסומת שיש בה "פגיעה בצניעות". השחקנית מייס, שספגה את עיקר הביקורת, מהרה לפרסם התנצלות פומבית.
לטענת הכותבת, אין זה נדיר לשמוע נשים מפורסמות – אומניות ודמויות ציבוריות אחרות – שחוזרות בהן ממשהו שיצרו או שנטלו בו חלק. המגבלות החברתיות והחוקיות הנכפות על נשים מאלצות אותן פעם אחר פעם להכפיף עצמן לדרישות החברתיות כדי שיוכלו להמשיך להתפרנס מהעשייה שלהן.
האירוניה היא שאותם גופים אשר מיהרו לגנות את חמדאן ואת חברת קוטוניל, ובהם המועצה הלאומית למען האישה, כלל לא התייחסו לפגיעה אחרת בנשים שהתרחשה באותו זמן בדיוק בתוכנית "ראמז משוגע רשמי". חשוב לציין שמדובר בתוכנית הכי שנויה במחלוקת בעולם הערבי, שנטען עליה כי היא מפיצה ומעודדת אלימות.
התוכנית, בהנחיית ראמז ג'לאל, מארחת בכל פרק דמות ציבורית אחרת. לאחר מספר שנים שבהן התקיימה התוכנית בפורמט אחר, היא עברה השנה לפורמט שהעלה אותה שלב נוסף בממדי האלימות והסדיזם. במהלך התוכנית, האורח או האורחת קשורים לכיסא חשמלי, והמנחה מעביר אותם סדרה של עינויים בהשראת סדרת האימה "המסור" – מכות חשמל, הטבעה במים, העפה באוויר ועוד. הכול נעשה כביכול באופן הומוריסטי, אך בפועל, המשתתפים, ובמיוחד המשתתפות בתוכנית, יוצאים עם נזקים חמורים – פיזית ופסיכולוגית.
בפרק הראשון של העונה הנוכחית, שהוקרן ביום הראשון של הרמאדן, התגלה שהתוכנית אינה רק אלימה, אלא גם מיזוגנית ושוביניסטית. האורחת ר'אדה עאדל, שהייתה קשורה במשך כל התוכנית לכיסא, עברה שורה של פעולות סדיסטיות מצד המנחה בעודה מתחננת בפניו שיפסיק. המנחה התעלם מהצרחות ומהתחנונים שלה, וליווה את מעשיו בצחוק ובהערות גסות.
מי שיראה את הפרק הזה לא יוכל להתעלם מהקונוטציה הבלתי נמנעת לאונס – סיטואציה שבה גבר משתמש בכוחו כדי להכאיב לאישה, להשפילה ולדכאה, וכל זאת בניגוד לרצונה. אם זה לא מספיק, האירוע כולו לווה בהערות שוביניסטיות ומשפילות של המנחה כלפי אורחת התוכנית. בין היתר, הוא כינה אותה: גרושה, מופקרת, חסרת גבולות, ארנבת (כי הביאה חמישה ילדים לעולם), והזכיר את אורח החיים המתירני שהיא מנהלת כביכול. בזמן שהאורחת מכינה עצמה לעלות לשידור, המצלמה שניצבה מאחורי הקלעים, חשפה את גופה בצורה פולשנית ופוגעת.
האלימות הבוטה שבאה לידי ביטוי בתוכנית כבר ספגה ביקורות רבות ואף הוגשו תביעות כדי לעצור אותה. לעומת זאת, הנושא של החפצת נשים והשפלתן, שמתרחש בתוכנית בצורה סדרתית (התיאור האחרון הוא רק של הפרק הראשון), לא עורר שום התייחסות מצד הרשויות. נראה שבמצרים, אשה המתפעלת מגופו של גבר מהווה "פגיעה בצניעות", ואילו גבר המתעלל באישה ומשפיל אותה, נחשב לגיטימי.
עליא עוואדה, פעילת זכויות נשים מצרית, אומרת ש"מלבד התוכן הוולגרי של התוכנית, היא מייצרת תרבות של שליטה בנשים – מהצגתן כקורבנות חלשות וחסרות אונים אל מול הגבריות ועד לעידוד של שפה מחפיצה וסטריאוטיפית". לדבריה, כדאי לשים את המקרה של התוכנית בתוך הקשר רחב יותר. ראשית, התקשורת במצרים נשלטת על ידי מונופול גברי, אשר מרוויח הון מהחפצת נשים. זוהי דרכו לקדם תוכן. שנית, מערכת הערכים והמנהגים המצרית מציבה את עצמה כאפוטרופוס על גופן של נשים. מה שקרה בתוכנית של ראמז ג'לאל לא הפתיע את עוואדה. הערוץ שבו התוכנית משודרת MBC Group מחפש תוכן מסוג זה מכיוון שהוא מושך קהל בעיקר בחודש הרמדאן, שבו אחוזי הצפייה עולים והביקוש לכותרות עסיסיות גדל.
אף על פי כן, עוואדה אופטימית. לדבריה, היא רואה עוד ועוד נשים שעומדות מול הפטריארכיה ואינן מוכנות למלא את הסטריאוטיפ ואת התפקיד שמייעדים להן. לצערנו, השוט של החברה הפטריארכאלית עדיין שם, והוא ממשיך להפיל קורבנות. זה בדיוק מה שקרה במופע של מייס חמדאן – היא ניסתה לייצר תמונה אחרת, אלטרנטיבית, של אישה יוזמת וחזקה שבוחרת את הגבר שלה. עבור החברה המצרית זה היה יותר מדי.
