המזרח התיכון ומעבר לו

אודות הכותב

 

 
אודות הכותב

תגיות
ניתוח ופרשנות
מוסלמים, יהודים ושוטרים מחוץ לשער הרחמים, 14 במרץ 2019 (תצלום: אוליבייה פיטוסי, הארץ)
20.03.2019

המשבר בהר הבית/אל־אלקצא: לנצל את ההזדמנות

ההבנות המתגבשות בין ישראל לירדן ושיתוף הפעולה הירדני-פלסטיני הנדיר הצליחו למנוע את הידרדרות המשבר הנוכחי. יהיה חכם מצידם של כל השחקנים בהר הקדוש לנצל את המשברים הנקודתיים לקידום הסדרים מדיניים
עלי אל־אעור וערן צדקיהו

בדרך כלל מתמקדים כלי התקשורת באלימות המתגלית במשברים הפורצים מעת לעת בהר הבית/אל־אקצא. ואכן קריאתם של פעילי המקדש לעלייה המונית להר הקדוש ביום חמישי 14 במרץ במחאה על פתיחת המסגד בשער הרחמים שכנעה כמה עיתונאים להגיע להר למרות הגשם. יתר על כן, הקרבה לתפילת יום השישי, והפוטנציאל הנפיץ הגלום במפגש בין המוני פעילים מוסלמים ויהודים ברחבה הקדושה, עוררה כנראה את תשומת ליבם של כמה גורמים נוספים. אולם לבסוף, בניגוד לתחזיות הקודרות, הגיעו להר רק כמה עשרות פעילים יהודים ומוסלמים.
 
גם אנחנו היינו שם והתבוננו בנעשה. התרשמנו כי ההתנהלות של המשטרה הישראלית ושל הווקף הירדני הייתה עניינית – רמז, אולי, לקיומם של מגעים ישראלים-ירדנים לפתרון המשבר הנוכחי בטרם יצא משליטה ויגלוש לאלימות. ברצוננו להציע כמה תובנות על המשבר הנוכחי שראוי, לדעתנו, להעלות לדיון.
 
ראשית, הבנה ישראלית-ירדנית היא, כך מתברר, המפתח לפתרון משברים בהר הקדוש בכלל, ולפתרון המשבר הנוכחי בשער הרחמים בפרט. כפי שיכולנו להתרשם מהאירועים בשטח, ביום חמישי התנהלה המשטרה בהר באיפוק לא אופייני. ייתכן שהדבר מעיד על הוראה מלמעלה להפחית את המתחים ולמנוע אלימות בהר על ידי צמצום החיכוך בין שוחרי המקדש היהודים לבין שומרי אל־אקצא המוסלמים למינימום האפשרי. הדבר ניכר גם בהתנהגותם בשטח של שוטרי משטרת ישראל.
 
גם בצד המוסלמי שמרו הפעילים על איפוק אל מול נוכחות המשטרה והקבוצות היהודיות. מרבית הפעילים והפעילות המוסלמים שהגיעו למקום נכנסו לתוך מבנה באב א־רחמה ולא עמדו בחזית מול הקבוצות היהודיות. את מספר הנערים המוסלמים שעמדו בחוץ, בגשם, ומול השוטרים ושוחרי המקדש היה אפשר למנות על אצבעות שתי ידיים. סביר להניח שהנוכחות הדלילה של המוסלמים במקום, וגם את היעדרותם המוחלטת של אנשי הווקף מאזור המריבה, בניגוד לעימותים רחבי ההיקף שהתחוללו במקום בימים ובשבועות הקודמים, הייתה תוצאה של החלטה מלמעלה להרגיע את הרוחות. סביר להניח שמדובר בהחלטה משותפת לווקף הירדני ולארגון התנזים הפלסטיני, שהוא כידוע זרוע של תנועת הפת"ח המקבלת את הוראותיה מהרשות הפלסטינית.
 
שנית, כפי שנאמר לעיל, אנו עדים לשיתוף פעולה ירדני-פלסטיני נדיר בהר הקדוש. זמן קצר לפני המשבר הנוכחי החליט המלך עבדאללה להרחיב את מועצת הווקף בירושלים. בפעם הראשונה צורפו למועצה אישים פלסטינים בכירים מתנועת הפת"ח, וכן דמויות ירושלמיות מוכרות. צעד זה מחזק את מעמדם של תושבי ירושלים המוסלמים ונותן להם כלים להיאבק בשינויים שישראל מבקשת לשנות בהר. הצד המוסלמי חושש מהרעת מצבו בהר הקדוש ובירושלים בכלל לקראת פרסומה של "עסקת המאה" של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. חשש נוסף נובע מהתגברות שחיקת הסטטוס קוו על ידי קבוצות היהודים המבקרות בהר בחסות המשטרה. נוכח האיומים האלה שיתוף הפעולה האסטרטגי בין ירדן לפלסטינים משקף את חששם של שני הצדדים מהעתיד להתרחש במסגדים ובעיר כולה.
 
בהקשר הזה יש לזכור את ההסכם הפלסטיני-ירדני שנחתם ב־2013, שבמסגרתו העביר אבו מאזן את הטיפול בסוגיית אל־אקצא לארמון המלוכה ההאשמי, על יכולותיו ומנופי הלחץ שיש לו על ישראל, כדי למנוע מישראל לשנות את הסטטוס קוו. כעת המלך עבדאללה מזמין את הרשות הפלסטינית בכללותה, ואת הגורם הירושלמי בפרט, בפעם הראשונה מאז 1967, להיות שותפים מלאים במאמץ למנוע את השחיקה במעמד המוסלמים בהר הקדוש. אותותיה של שותפות זו כבר מורגשות בשטח, ומועצת הווקף החדשה, ובה גורמי מהפת"ח ומהרשות הפלסטינית, פועלת על פי הבנות ישראליות-ירדניות אשר המתגבשות, ככל הנראה, במשא ומתן חשאי.
 
הנקודה השלישית נובעת מהאינטרסים האזוריים של מדינת ישראל בכלל, ומול ירדן בפרט. הסכם השלום עם ירדן כולל נספח העוסק בהחכרת שטחים חקלאיים ירדניים בערבה ובנהריים לחקלאים ישראליים. לנוכח המציאות הנוכחית בהר, קשרו המלך עבדאללה ושר החוץ הירדני אימן א־ספדי בין תמיכתה של ישראל בשינויים שהקבוצות היהודיות מבקשות לחולל בהר הקדוש, כמו מתן רשות ליהודים להתפלל בהר הקדוש, לבין המשך החכרת שטחים אלו. על הרקע הזה יש להבין את החלטת המלך שלא להאריך את תוקף הנספח, צעד העשוי לגרור פגיעה קשה בחקלאים הישראלים בערבה. זוהי דוגמה למנוף לחץ ירדני העשוי לעודד את ממשלת ישראל לשמור על המצב הקיים בהר.
 
ולבסוף, התנהלות לא אחראית בסוגיות הקשורות בהר הקדוש עלולה למנוע התקדמות מדינית, ואף להביא לשפיכות דמים. לעומת זאת, התנהלות אחראית בנושאים האלה עשויה לפתוח פתח לשיתוף פעולה מקומי ואזורי. אנו מאמינים שבכל קונפליקט גלומה הזדמנות, ולכן יהיה חכם מצידם של השחקנים בהר להתמיר את המשברים הנקודתיים בהר וליצור ערוצי תקשורת שיוכלו לקדם הסדרים מדיניים בבוא העת. מדיניות כזאת יכולה למנוע את הידרדרותו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני למלחמת דת.
 
אכן, מדיניות אחראית בהר הבית/מסגד אל־אקצא יכולה לתרום להתקרבות של הדרגים הרשמים בסכסוך הישראלי-פלסטיני, בהנחה שקיים רצון פוליטי להגיע להסדר. אחריות זו משמעה תמרון נכון של מקבלי ההחלטות הישראליים והעדפת האינטרס האזורי הרחב על פני שיקולים פוליטיים צרים. במילים פשוטות, בהיעדר מגעים להסדר כולל עם הפלסטינים על ישראל להימנע משחיקת הסטטוס קוו בהר הבית ולהגביל את פעילותם של שוחרי המקדש. גם על הצד המוסלמי לעמוד בפני לחצים, כפי שעשו, למשל, ראשי הווקף כאשר דחו את פניותיהם של גורמים אסלאמיסטיים שביקשו להיכלל במועצת הווקף המורחבת.
 
בינתיים, בהיעדר התקדמות מדינית, יש להכיר שההר הקדוש ליהודים ולמוסלמים כאחד הוא כיום אתר מוסלמי פעיל. לפיכך יש לחזק סמכויות הווקף הירדני בניהול האתר ולאפשר לגורמים הירושלמים המקומיים, וגם לגורמים הפלסטיניים הלאומיים, למלא תפקיד חיובי בהר ובעיר, שכן הם עדיפים לישראל על פני האלטרנטיבה האסלאמיסטית.
 
מאמרים נוספים