אופק
מאמר
פוסטר של נסראללה, ליד צידון, יולי 2020 (צילום: רויטרס)
29.04.2021

"חזבאללה-גייט": מי מפיץ בתקשורת הלבנונית פייק ניוז על נסראללה?

אחד הדברים שמדירים בימים אלה שינה מעיני חסן נסראללה הוא דמותו של חזבאללה כפי שהוא משתקף ברשתות החברתיות ובתקשורת. מחקר שהתפרסם בעיתון המקורב לארגון טוען שגורמים עוינים מבקשים לפגוע בו באמצעות פרסומים מכפישים, ונראה שיש בו מן האמת
אילו נושאים מדירים שינה מעיני המזכיר הכללי של ארגון חזבאללה חסן נסראללה בלילות אלה? מי שמכיר את תחומי העיסוק של חזבאללה בשנים האחרונות היה כנראה מעלה על הדעת שנסראללה הוגה דרכים חדשות להתחמש לקראת המלחמה הבאה עם ישראל, מנסה לפצח את הנוסחה לפתרון המשבר הפוליטי בלבנון או מודאג מהקיצוץ החריף בתמיכה הכלכלית שמעניקה לו איראן. בעת האחרונה, מסתבר, נוספה על דאגות אלה צרה חדשה: דמותו של חזבאללה בשיח ברשתות החברתיות ובתקשורת. אומנם, בדעת הקהל של הציבור השיעי, חזבאללה ובעלי בריתו זוכים להגמוניה כמעט ללא עוררין, ובאשר לשיח הציבורי הכללי בלבנון, הארגון מעולם לא נמצא בלב הקונצנזוס. אלא שבשנה-שנתיים האחרונות נסראללה שב ומציין באופן כמעט אובססיבי בהופעותיו הפומביות שאין כל תוחלת בניסיונות להכפיש את שמו של חזבאללה בתקשורת. מתבקש אפוא להניח שבקרב אנשי חזבאללה קיים גם קיים חשש מפגיעה מכוונת במעמד הארגון בדעת הקהל. מה מקור חששם של אנשי חזבאללה? כיצד מוצגת דמותו של חזבאללה בתקשורת הלבנונית, ומי אחראים לכך? 
 
במחקר שפורסם באתר האינטרנט של עיתון אל־אח'באר הלבנוני, מבקש ד"ר חוסאם מטר, מומחה לבנוני למדיניות וליחסי חוץ, להפיג את הערפל סביב שאלות אלה. בהתבסס על מחקרו – שנערך בסיוע צוות של חמש אנליסטיות, כלל ניתוח כמותי ואיכותי של חומר מאתרי אינטרנט שונים ונעזר בתוכנות מקצועיות – מטר מעוניין לקבוע שגורמים עוינים אכן מבקשים לפגוע בחזבאללה באמצעות מסגורו בתקשורת באופן מסולף, מוטה ומכפיש. אולם כבר בפתח הדברים ראוי לציין שגם מסקנותיו של מטר אינן חפות ממסגור בעייתי ומהטיה. האכסניה לפרסום - עיתון אל־אח'באר, ידועה כנוטה בבירור לכיוון חזבאללה. מטר עצמו מרבה לדברר מעל במות פומביות שונות את מדיניות הארגון, ותמיד מעריך אותה לחיוב. נוסף על כך, המאמר נמנע באופן חשוד מלפרט מיהם הגורמים שתמכו במחקר ובמסגרת אילו מוסדות התנהל, ומסתפק בווידוי מסתורי כי צוות המחקר לא הוכשר כראוי למשימה בשל "אילוצי הזמן הדוחקים". עובדות אלה, לצד סגנון הכתיבה שנע לסירוגין בין הנורמטיבי לדסקריפטיבי, מעלות ספקות לגבי המניעים האידיאולוגיים ולגבי המוטיבציות המוסדיות למחקר. למרות זאת, כאשר הם נקראים במשנה ביקורת נראה שבדבריו יש לא מעט מן האמת. 
 
ואומנם, ההנחה שגורמים לא-תמימים מנסים באחרונה להשחיר את דמותו התקשורתית של חזבאללה איננה בלתי-סבירה. תחום המלחמה הפסיכולוגית התקיים כנראה מאז שהתקיימה המלחמה עצמה, אלא שבשנים האחרונות הטכניקות להשפעה על תודעת היריב התגוונו והתפתחו בקצב מואץ במיוחד. בתוך כך נודעה חשיבות רבה להטיית התמונה שקורא הציבור מבעד לכלי התקשורת ולרשתות החברתיות, לעיתים עד כדי יצירת "מציאות חלופית" של ממש. הסיבות החברתיות, הפסיכולוגיות והתקשורתיות שמאפשרות התפתחות זו הן רבות ומגוונות ולא כאן המקום לעמוד עליהן. די לציין שכיום יכולים גורמים שונים להשיג בקלות יחסית גישה כמעט ישירה לתודעתם של פלחים מגוונים בציבור, להשפיע עליה ולעוות אותה. 
 
עובדות אלה ידועות היטב גם לגופים כמדינות וכארגונים גדולים, אשר נמשכים לטקטיקות לוחמה תודעתיות גם בזכות עלותן הנמוכה לעומת שיטות לחימה מסורתיות. מאמציה של רוסיה בתחום זה הם אולי הדוגמה הבולטת ביותר לכך, אולם רוסיה איננה לבד: בשנים האחרונות נודע על עוד ועוד מקרים שבהם מדינות זרות, ארגוני ביון וחברות פרטיות פעלו ברשת במטרה להשפיע על דעת הקהל בנושאים שונים תוך סילוף המציאות. בלבנון נודעה לשדה פעולה זה חשיבות מיוחדת, לדעתו של מטר. במדינה מוכת משברים זו התסכול הציבורי גדל מיום ליום, ומי שיצליחו להפנות אותו נגד יריביהם יזכו לכוח פוליטי וציבורי עצום. הדבר לא נעלם מעיני יריביו של ארגון חזבאללה, בפרט בארצות הברית ובמדינות המפרץ, אשר שוקדים על השחרת דמותו של הארגון באמצעות השפעה תקשורתית. כפי שניסח זאת דיפלומט אמריקני בכיר: "עלינו לחתור ליצירת מעורבות אידיאולוגית... כדי ליצור סביבה שתתנגד לקיצוניות ולאלימות." זהו הרקע, לדעת מטר, לדבריהם של קצינים אמריקנים הגורסים "עברנו מעידן מלחמות ההתשה אל עידן מלחמות התודעה".
 
לפיכך אין כל פלא כי במהלך מחקרו גילה מטר קשרים בין הקולות המבקרים את חזבאללה בשיח הדיגיטלי בלבנון לבין ארצות הברית ומדינות המפרץ. המחקר התמקד בעשרים ושלושה אתרי חדשות וערוצי תוכן לבנוניים אשר "לעיתים קרובות תוקפים את חזבאללה ומתארים אותו בשפה שלילית", ועלה ממנו שחלק גדול מן האתרים שנבדקו אומנם זוכים למימון מאמריקה, מאירופה או ממדינות המפרץ – בין אם באופן ישיר או בתיווך גורמים לבנוניים פוליטיים ואחרים. לא זו אף זו: בין הפוסטים, הציוצים, טורי הדעה והידיעות החדשותיות שאפיין המחקר כבעלי גישה עוינת לחזבאללה, תפסו נפח גדול במיוחד תכנים שצוטטו בכלי התקשורת הלבנוניים לאחר שפורסמו במקור בערוצי תקשורת מפרציים כמו א־שרק אל־אווסט שבבעלות משפחת המלוכה הסעודית וא־רַאְי הכווייתי. כלי תקשורת אלה, מזכיר מטר, "מרבים לנקוט שיח עוין במיוחד כלפי חזבאללה".
 
יתרה מזאת, ניתוח התכנים שנאספו במחקר מלמד שהיגיון מסוים מארגן את האופן השלילי שבו הם מציגים את חזבאללה. בתוך כך ניתן היה לזהות מספר דימויים מרכזיים שהנחו את האופן שבו מוסגר הארגון בסיקור: חזבאללה כמי שמנהל בפועל את המדינה הלבנונית כולה; חזבאללה כארגון טרור או כמיליציה; חזבאללה כזרוע מבצעת של מדיניות איראן בגבולות לבנון או כארגון שמעמיק את הפערים העדתיים במדינה; חזבאללה כארגון דכאני, עברייני או מושחת; ולבסוף, חזבאללה כארגון אכול משבר. קל להבחין כי האפיונים השונים ברשימה זו עשויים לחפוף זה את זה בנקודות שונות. אין זה במקרה, לדעת מטר: כוחם של האפיונים נובע במידה רבה מיכולתם להשלים זה את זה ולהעצים זה את זה עד ששקרים אלה הופכים לאמת.
 
זאת ועוד: מטר עומד על הדמיון החשוד בין שורת אפיונים לבין האופן שבו מציירות את חזבאללה העמדות הרשמיות של הממשל האמריקני. כך, מאז הקמתו בשנות השמונים, נטען בארצות הברית כי חזבאללה הוא ארגון טרור, ושנאמנותו אינה נתונה לאינטרס הלבנוני אלא רק לאדוניו באיראן. על האשמות אלה נוספו בשנת 2005, עם קריסת מתווה חלוקת הכוח בין העדות השונות במדינה, הטענות כי חזבאללה הוא מיליציה בלתי-חוקית בשירות העדה השיעית. המיתוס על פעילותו העבריינית של הארגון נולד לדברי מטר בשנת 2009 בד בבד עם לידתן של השמועות על מעורבות הארגון בהלבנת כספים ובסחר בסמים. לבסוף, רק בשנתיים האחרונות נוספו לכתב האישום האמריקני נגד חזבאללה הטענות שהוא מנהל את לבנון מאחורי הקלעים, מדכא את הקולות המבקרים אותו ופועל בשחיתות. זאת, לדברי מטר, בתגובה לניצחון הסוחף של רשימת חזבאללה בבחירות לפרלמנט בקיץ 2018 ולהפגנות שפרצו מייד לאחר מכן בסתיו 2019. ניתן לראות בנקל שהתקשורת הלבנונית העוינת את חזבאללה מעמידה בבואה מדויקת לדימויים אלה. 
 
אלא שאף שרבים מן האפיונים דלעיל יובאו ללבנון ממקור יחיד אמריקני, ואף שהם משתלבים היטב זה בזה, רבים מהם עומדים בזכות עצמם. על כן, בהקשרים שונים זוכים אחדים להבלטה יתרה על חשבון אחרים, בהתאם לקהל שאליו הם מכוונים ולמטרה הפוליטית שנועדו להגשים. כך, למשל, במקרה של אפיון חזבאללה כ"בעל הבית האמיתי" בלבנון. אפיון זה, הנפוץ ביותר בחומרי המחקר, לובש מגוון צורות בחומרי המחקר. משקפות אותו, בין היתר, הטענות שחזבאללה משתק את המוסדות הפוליטיים בלבנון באמצעות שליטתו ברוב הפרלמנטרי הדרוש לקבלת החלטות ולביצוע רפורמות, שחזבאללה מחבל בחקירת הפיצוץ בנמל ביירות כדי לנקות את בעלי בריתו האשמים או שהמזכ"ל נסראללה הוא למעשה שליט אוטוקרטי. 
 
לדברי מטר, האשמות אלה יוצרות תמונה קוהרנטית, ולא בכדי. הידיעות השליליות מ"משפחת" אפיון זו משרתות מטרה מוגדרת – להציג את חזבאללה כאחראי הבלעדי למשברים השונים שפוקדים את לבנון. בכך, למעשה, הן נועדו להפנות אל הארגון את תסכול הציבור ולפגוע בפופולאריות שלו בציבור הלבנוני. יתר על כן, והגם שטענות דומות הן כאמור הנפוצות ביותר בחומר, הן נוטות לתפוס נפח גבוה אפילו יותר בסביבה תקשורתית מובחנת: כלי תקשורת שמזוהים עם העדות הנוצריות בלבנון ופונים אליהן. זה איננו מקרה, טוען מטר: בקרב הנוצרים קיימת "רגישות עליונה לסוגיית המדינה" לעומת עדות אחרות ושאלת זהות המדינה יקרה לליבם במיוחד. לפיכך, הכפשת פעילותו המדינית של חזבאללה נועדה "להסית את הנוצרים נגדו, לעורר את תסכולם ולהציג את חזבאללה כאיום". 
 
מגמה דומה מזהה מטר בניסיון למסגר את ארגון חזבאללה כמיליציה. לניסיון זה משייך מטר את הטענות שאחיזתו של חזבאללה איננה חוקית וכן את ההאשמות שלחזבאללה אין מדיניות ברורה בתחומים כמו בריאות, כלכלה ונושאים אזרחיים אחרים. דימוי זה אף מניב לדעתו את החומרים העוסקים בהרחבה ובהבלטה בפעילות הצבאית של הארגון בלבנון ובאזור. גם הטענות ואופני הכתיבה הללו רווחים למדי, אולם הם רווחים באופן מיוחד דווקא בכלי תקשורת המכוונים לקהל סוני. ושוב, אין זה מקרה: בציבור הסוני התפתחה רגישות מיוחדת לסוגיית נשקו של חזבאללה בעקבות שני אירועים – העימותים בין סונים לחמושים שיעים מארגון חזבאללה בנמל התעופה של ביירות במאי 2008, והמלחמה שמנהל חזבאללה בארגוני הג'יהאד הסוניים בסוריה בשנים האחרונות. אירועים אלה ממחישים באופן מיידי וקונקרטי בעיני הסונים את האפשרות שנשקו של חזבאללה יכוון אליהם. לפיכך, לדעת מטר, אזכור נשקו של חזבאללה בפנייה לקהל סוני נועדה "לטפח את תחושת הקיפוח של הסונים ובאמצעותה להעמיק את המתח העדתי". 
 
אלה רק מקצת מן הדוגמאות שמונה מטר, אולם הן משרטטות תמונה ברורה. בלבנון משתולל לדבריו "קמפיין... מתוזמר ומוכוון שהוא חלק מאסטרטגיה פוליטית, אשר לרשותה עומדים משאבים כלכליים, כוח אדם וטכנולוגיה בהיקפים אדירים". כשהן מסתייעות במשתפי פעולה מתוך לבנון עצמה, ארצות הברית ומדינות המפרץ משחיתות את דמותו התקשורתית של חזבאללה ומסלפות אותה. זאת באמצעות תיווך הארגון לציבור מבעד לשלל מסגורים ש"שואבים את כוחם מן האינטנסיביות שבה הם מוזרמים לשיח, בחינת 'הצפת שוק המידע'. הם נשענים על עומק הפילוג הפוליטי ועל התסכול העממי רחב ההיקף, אולם יותר מכול – על העובדה שהם נשזרים זה בזה לכדי נרטיב שלם שנתפר סביב חזבאללה". בפנייה דרמטית אל הקוראים מסביר מטר את חומרת הדברים: "מסרים מוטים ומטעים אלה מוצאים את דרכם אל תודעתכם, ועל בסיסם אתם מגבשים עמדות ודעות פוליטיות מוטעות. עמדות אלה אינן משרתות אלא את אלו שמוליכים אתכם שולל, שחלקם הגדול הם ששדדו ורוששו אתכם".
 
לסיכום, אין ספק שמטר מזהה נכונה מגמות שקיימות בתקשורת הלבנונית, ולא מן הנמנע שבצדק הוא מפנה את האצבע המאשימה לכיוון מדינות המפרץ וארצות הברית. אולם לא פחות מכך חשוב מאמרו מסיבה שאליה כלל לא כיוון. בעקיפין וללא ידיעתו הוא מדגים בעצם הכתיבה את עליית מפלס הדאגה בשורות תומכי הארגון מפני המערכה התודעתית נגד ארגון חזבאללה. בהקשר זה ייתכן שנסיבות המחקר אפופות עמימות במכוון, וניתן אף להרחיק ולטעון שהדבר נועד לטשטש עקבות למעורבות ממשית של חזבאללה בתהליך המחקר והפרסום. אולם איננו צריכים להזדקק להשערות. ממילא, הן מאמר זה והן נסראללה בהופעותיו הפומביות מצביעים על שיטת הפעולה שבה בחר חזבאללה להתמודד עם המערכה התודעתית שממנה הוא חושש. נראה כי במקום להתמודד עם הטענות שמוטחות בו מעדיף הארגון להתמקד דווקא בחשיפת המניעים הזרים, חלקם אמיתיים וחלקם מדומיינים או מומצאים, שמלבים את אותן הטענות. מחקרו של מטר נע בכיוון דומה שכן הוא מבקש להסיט את האש מהביקורת על ארגון חזבאללה באמצעות עיסוק דווקא במבקרים עצמם. לפיכך ניתן לראות בו מימוש נוסף של הקו האידיאולוגי ושל האסטרטגיה התקשורתית שבאים לידי ביטוי בהופעות הפומביות של אנשי חזבאללה. מטר וחזבאללה מנסים, במובן זה, "לחקור את החוקרים" כפי שמכונה השיטה בניב המקומי.

בשיתוף עם מאמרים נוספים