מאמרים


תגיות
מאמר
הפגנות באדלב (Photo by Abdo Fayyad from Pexels)
16.02.2020

מזון? – רק בעדיפות שנייה

המלחמה הבלתי נגמרת, הכפור והעוני המנוול צמצמו את חייהם של רבים באדלב, המעוז האחרון שבשליטת המורדים בסוריה, לניסיונות הישרדות. התושבים המפוחדים נסים מבתיהם לכיוון הגבול עם טורקיה ומאבדים תקווה
"זה הסוף שלנו, הסוף של אִדלֵב ושל העם שחי פה", אמר אבו ע'דיר, אב לשישה, ואחד ממיליוני העקורים החיים באדלב, האזור האחרון, ההולך ומצטמק, שבשליטת האופוזיציה הסורית. הפחד השתלט על אדלב, שבצפון־מערב סוריה, כוחות המשטר הסורי מתקדמים מדי יום ביומו, כובשים עיירות ושטחים חדשים, וגורמים למנוסה של מאות אלפים. שלושת מיליון האזרחים החיים באדלב ובפאתיה כלואים, שכן הגבול עם טורקיה חסום וההברחה אל מעבר לגבול היא הרבה מעבר ליכולתם הכלכלית של רוב התושבים המקומיים. רבים מהאזרחים והלוחמים באזור מבוקשים על ידי המשטר הסורי, ואם ייתפסו חיים, הם צפויים להוצאה מיידית להורג, או למעצר ועינויים. למרות המחיר הגבוה הביא הפחד לעלייה בהיקף ניסיונות ההברחה לטורקיה, ואילו אחרים מצטרפים לשורות המורדים מתוך תחושה שמדובר במלחמה על קיומם.
 
על פי נתוני "מרכז המידע הכללי" הפועל באדלב, מסוף אפריל 2019, עת החלה המתקפה של המשטר הסורי בגיבוי חיל האוויר הרוסי, נהרגו יותר מ־1,700 אזרחים בהפצצות, ועל פי נתוני האו"ם יותר ממליון נעקרו מבתיהם. כל הבורחים נסים צפונה, לכיוון הגבול הטורקי והרחק מכוחות הצבא הסורי והמיליציות הפועלות לצידו. העקירה ההמונית מתרחשת בעונת החורף, לאחר שגשמים הציפו את מחנות העקורים המנקדים של פניה של אדלב. מחנות העקורים אינם מסוגלים להכיל את המספרים העצומים של הבורחים, וכך רבים מוצאים את עצמם ישנים מתחת לכיפת השמיים, ברכבים חונים, במסגדים ובבתי ספר.

 אלפים נסים על חייהם מדרום אדלב לעבר הגבול הטורקי, ינואר 2020
 
ב־2019 שינו המשטר הסורי ורוסיה את הטקטיקה הצבאית במבצעיהם באדלב, שינויים שהובילו להצלחה משמעותית בשדה הקרב. במקום הפצצות אקראיות ברחבי הכיס האחרון שבשליטת המורדים, החלו רוסיה והמשטר לרכז את כוח האש שלהם בשטחים הקרובים לחזית, להחריב עיירות שלמות ולרוקן אותן מיושביהן. בזכות אימונים וציוד חדש שמספקים הרוסים לחלק מהכוחות הפועלים בשטח, ובכלל זה אמצעי ראיית לילה וסיוע מודיעיני של מטוסים רוסיים ללא טייס, כוחות המשטר מצליחים להתקדם כמעט בכל קרב עם המורדים.
 
ההפסדים הבלתי פוסקים של כוחות האופוזיציה הובילו לאובדן עשתונות ולפניקה בקרב תושבי האזור. אפילו לוחמים מחושלים מודים שהם אינם מסוגלים לעצור את התקדמות כוחותיו של אסד. "המשטר מתקדם כל יום, לוקח כפרים. אני לא יכול לברוח מחוץ לסוריה, ואני לא יכול להישאר כאן ולהיכנע בעודי חי למשטר... אני מתפלל שאמות. אני אומר, בעזרת השם, המוות קרוב", אמר חוסין, לוחם סורי בקבוצת המורדים הג'האדיסטית "המפלגה הטורקיסטנית האסלאמית".

 העיירה אריחא (יריחו) באדלב לאחר ליל הפצצות חיל האוויר הרוסי שבו חרבו בית חולים, מאפייה ובנייני מגורים, נהרגו 11 אזרחים ונפצעו יותר מ־50. ינואר 2020
 
הפסדי המורדים פגעו בתחושת האמון של התושבים ביכולתם של הפלגים השולטים באדלב להגן עליהם. במהלך המתקפה הנוכחית רוקנו אזרחים את בתיהם מכל רכושם, בהנחה שהמורדים לא יצליחו למנוע את התקדמות המשטר. המשאיות המובילות את העקורים כעת נושאות גם חלונות, דלתות, מאווררים (אף שעדיין חורף) וברזים (ולא רק בגדים וריהוט בסיסי, כפי שלקחו עימן משפחות בסבבי העקירה הקודמים), מתוך הנחה שישובו לבתיהם במהרה. הכוחות הפועלים למען אסד ידועים במדיניות הביזה השיטתית שלהם, ולכן חלק מהאזרחים לא רק רוקנו את בתיהם, אלא אף הציתו אותם כדי למנוע מהמשטר להפיק כל תועלת מהם.
 
האובדן הגדול של כוח אדם בשורות המורדים הביא את פלגי המורדים, ובמיוחד את היאת תחריר א-שאם ("הגוף לשחרור הלבנט", הת"ש), הקבוצה הג'האדיסטית (אך פרגמטית) השולטת באדלב, לפתוח במבצעי גיוס גדולים ב־2019. עם זאת, אובדן האמון של האוכלוסייה ביכולתם למנוע את התקדמות המשטר ובנכונותם לעשות כן, והפקפוק הגובר בתועלתה של התנגדות חמושה, הביאו את קבוצות המורדים להישען יותר ויותר על גיוסם של צעירים, הנוטים יותר להתרשם, רבים מהם קטינים. את המבצע לגיוס האוכלוסייה ארגנו אנשי דת המקורבים להת"ש, וסרטונים שהפיקו המארגנים מראים ילדים רצים לעבר הבימה בעת שמטיפים מעודדים את הקהל להצטרף לשורות "המוג'האדין".
 
כאמור, מי ששיכולים להרשות לעצמם מבריחים את הגבול לטורקיה. על פי שיחות עם 14 מבריחים ותושבים מקומיים, המחיר הזול ביותר של הברחה במסלול המסוכן ביותר הוא 350 דולרים, סכום שרובם המכריע של תושבי אדלב אינם יכולים אפילו לחלום עליו. בשל מאמצים גוברים של טורקיה למנוע את הבריחה, רוב החוצים את הגבול נתפסים על ידי משמר הגבול הטורקי, מעונים, נשדדים ומגורשים בחזרה לסוריה.
 
המבצע הצבאי הבלתי נגמר, הכפור והעוני המנוול צמצמו את חייהם של רבים באדלב לניסיונות הישרדות ותו לא. עומר, רופא בבית החולים בבאב אל־הווא אינו מקבל שכר כבר שבעה חודשים בשל הפסקת התמיכה של מדינות המערב למגזר הרפואי באדלב. "בגלי העקירה האחרונים", הוא מספר, "התחלנו לראות יותר מקרים של תת־תזונה, במיוחד בקרב ילדי העקורים. הם איבדו את הכול, ומציאת מזון היא עתה בעדיפות שנייה, ואפילו שלישית. העדיפות העליונה היא למצוא מחסה, ולאחר מכן – מקור חימום, ורק לאחר מכן – אוכל".

 מחנה עקורים מוצף באדלב, ינואר 2020
 
בשמונה השנים האחרונות – שנים של אלימות כמעט בלתי פוסקת ושל גלי עקירה של סורים שסירבו להיכנע למשטר אסד – פיתח אזור אדלב אופי מתריס, עמיד ואיתן. אולם גם העמידות הזאת מגיעה כעת לנקודת שבירה, ומתחלפת בחרדה, בייאוש ובתחושת חוסר תקווה ותוחלת. אבו ע'דיר, שעיירתו ג'רג'נאז נכבשה ונבזזה בדצמבר אמר "אם הקהילה הבין־לאומית לא תתערב, ההווה מעיד על העתיד: הרג, עקירה והרעבה של העם המסכן הזה".
מאמרים נוספים