מאמרים
מאמר
שלמה בראבא מתחזה לפועל ערבי בסרט "נישואין פיקטיביים" (1988), צילום מסך מתוך יוטיוב
14.11.2021

כשיוסוף הופך ליוסי: מה פלסטינים שמתחזים ליהודים רוצים

Passing, או התחזות, הוא מושג המתייחס לבּן קבוצת מיעוט שמתחזה לבן הקבוצה ההגמונית כדי ליהנות ממשאבים סימבוליים וחומריים. בישראל, מרבית ההתחזויות הן של מסתערבים, אבל ישנו סוג נוסף של התחזות שנעשה על ידי פלסטינים המתחזים ליהודים, בדרך כלל מזרחים. למה, חרף שוליוּת התופעה, היא כל כך מאיימת עלינו?
Passing, סרט חדש העוסק באישה שחורה המתחזה ללבנה בהארלם של שנות העשרים של המאה הקודמת, מבוסס על רומן בשם זהה מ־1929 מאת נלה לארסן, שיצא בעברית תחת השם חוצה את הקו. גיבורת הרומן היא קלייר, אישה אפרו־אמריקאית בהירת עור ש"עוברת" כלבנה ומתחתנת עם גבר לבן, עשיר וגזען. Passing, או התחזות, הוא מושג המתייחס לבן קבוצת מיעוט שמתחזה לבן הקבוצה ההגמונית כדי ליהנות ממשאבים חברתיים, סימבוליים וחומריים. 
 
אפשר לטעון שכל זהות כוללת בתוכה מאפיינים כאלה ואחרים של התחזות כדי להתאים למציאות חברתית. הסוציולוג הנודע אירווינג גופמן, שחקר סטיגמות ודרכי הצגת העצמי בחיי היומיום, טען שהחברה מצמידה סטיגמות לאנשים שהיא דוחה. הסטיגמה יכולה להתייחס למוצא אתני, למיניות, לנכות, למעמד סוציו־אקונומי וכדומה. התיוג הזה מעצים את המאפיין שנחשב כלא־לגיטימי ומוביל למחיקה של מרכיבים אחרים בזהות. כתוצאה מכך, ערכם של אנשים שתויגו כבעלי סטיגמה מופחת, אנושיותם נפגעת וזהותם החברתית הופכת לפגומה.
 
גופמן מציין את ההתחזות כאסטרטגיה שמאפשרת לבעל הסטיגמה "לעבור" ((to pass כאדם "רגיל" בן הקבוצה ההגמונית. המושג השתרש כשם כולל להתמודדות של הפרט עם מידת הנראות של זהות שולית; הוא מתאר סיטואציות של חציית קטגוריות, גבולות ומצבים חברתיים שונים ומקבל את משמעותו בהקשר של שמירת סוד. ואכן, בדרך כלל העונש על התחזות הוא חמור וכולל מאסר ואף מוות.
 
בספרות המחקרית, האקט של התחזות נחקר לרוב בהקשר של שחורים בעלי גוון עור בהיר בארצות הברית, שבימי ההפרדה הגזעית ניסו להתחזות ללבנים כדי לזכות בחיים טובים יותר, בדיוק כמו בסרט. כיום, עם התמעטות ההגבלות החוקיות והגזענות הגלויה, תופעה זו נדירה ביותר בארה"ב. 
 
אך מה בדבר ישראל? מצד אחד, קיימים בישראל גבולות פיזיים, חברתיים וסימבוליים נוקשים בין יהודים לפלסטינים. אבל מאידך קיים דמיון לא מועט בין שתי החברות, בעיקר בין פלסטינים למזרחים. ההתחזות בהקשר הישראלי שונה בשלוש דרכים מרכזיות. ראשית, ההתחזות הזו היא בעיקר אקט גברי, ואין כמעט עדויות על התחזות נשים. שנית, בניגוד להתחזות ארוכת הטווח שמתוארת בספרות האמריקאית, בישראל ההתחזות בדרך כלל מוגבלת במקום ובזמן. שלישית, ההתחזות נעשית על ידי שני הצדדים - יהודים וערבים כאחד.
 
רוב ההתחזות הזו נעשית לצרכים צבאיים, לרוב על ידי מסתערבים, חיילים יהודים שמתחזים לפלסטינים, ועל ידי מחבלים פלסטינים שמתחזים ליהודים לצורך פיגוע או חטיפה. מה שמשותף להם הוא שהם מתחזים לצורך שמירת גבולות אתנו־לאומיים. כלומר, הם אינם מתחזים כדי להתקרב או כדי להבין את הצד השני, אלא כדי לתרום למאמץ המלחמתי.
 
על כך כתב סייד קשוע באירוניה: "כל ערבי יודע שבשכונה שלו מסתובבים מסתערבים, כל ילד ערבי יכול לזהותם בקלות יתרה. עם כל הצער שבדבר, המסתערבים של המשטרה הם היחידים שנראים ערבים בכפרים הערביים. עד כדי כך חמור מצבה של היחידה שהמילה "מסתערב" הפכה לסלנג מקומי שמשמעותו - פסֶה. "מה זה הנעליים האלה?" יאמר הצעיר הערבי שירצה ללעוג לחברו שקנה נעליים מקולקציית השנה שעברה, "מה אתה, מסתערב?"
 
אולם ישנו סוג נוסף של התחזות שנעשה על ידי פלסטינים המתחזים ליהודים (בדרך כלל מזרחים) למטרות מין, רומנטיקה וכסף. מתחזים אלה בדרך כלל פועלים בשולי החברה היהודית, בעיקר בפריפריה ובערים מעורבות וכן באינטרנט. בניגוד לסוג המתחזים הראשון, שבהתחזותם הם משמרים גבולות אתניים, מתחזי הסוג השני פועלים כדי לטשטש ולקעקע גבולות אלו, ולכן הם נתפסים כמסוכנים יותר. היקף ההתחזות הזו אינו ידוע, אם כי ניתן להניח שלמרות החשש שהדבר מעורר בחלקים בציבור הישראלי, לא מדובר במספרים גבוהים. התקשורת מדווחת מדי פעם על מתחזים, ומגדיל לעשות בעיקר אתר מאקו. כך, יש באתר דיווחים על פרופילי פייסבוק מזויפים כמו של "פרדי צרפתי" עטוף בתפילין, "דודו כהן" שמצטט מההלכה.      
 
התחזות ליהודי אינה עבירה פלילית בישראל. למרות זאת, לא פעם המשטרה מעורבת. ב־2014 דיווח אתר מאקו כי בעקבות תופעה של ערבים המתחזים ליהודים בפייסבוק, החליטה המשטרה להתערב מחשש למעשים פליליים. ב־2020 דווח על ערבי שהתחזה ליהודי בכפר חב"ד - לאחר שסיימו להניח לו תפילין, והבינו כי מדובר בערבי, נקראה המשטרה לעצור אותו. 
 
מקרה ההתחזות המוכר ביותר הוא של הערבי המזרח־ירושלמי סאבר קאשור, אשר בשנת 2008 הואשם בכך שהתחזה לרווק יהודי בשם דודו כדי לקיים יחסי מין עם בחורה יהודייה. קאשור הורשע בביצוע אונס ומעשה מגונה, ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר במסגרת הסדר טיעון. בגזר הדין כתב השופט צבי סגל כי אכן לא מדובר במעשה אינוס קלאסי כוחני, אלא שיחסי המין הושגו במרמה, ואלמלא סברה הצעירה כי מדובר ברווק יהודי המעוניין בקשר רומנטי משמעותי - לא הייתה משתפת פעולה. פסק הדין עורר ביקורת חריפה בציבור הישראלי. אולם אז פרסמה הפרקליטות כי התלונה המקורית של המתלוננת וכתב האישום המקורי היו על אונס אלים, ועליו גם העידה המתלוננת בבית המשפט ולא על אונס במרמה. בגלל האופי הטראומתי של העדות עבור המתלוננת, הייתה הפרקליטות מעוניינת בהסדר הטיעון כדי לחסוך ממנה את הצורך בעדות טראומתית נוספת, והסדר הטיעון נרקם מתוך רצון זה. 
 
אולם למרות החשש האנקדוטלי מערבים שמתחזים, ברצוני לטעון כי החשש האמיתי הוא הטשטוש בין מזרחים לערבים, העומד בניגוד למאמצים של הממסד הציוני ליצור הפרדה מוחלטת בין הקבוצות. ניתן לראות זאת במכתב שפרסמו נשות רבנים ב־2010, ובו הן כתבו:
 
"יש לא מעט פועלים ערבים שמכנים את עצמם בשם עברי. יוסוף הופך ליוסי, סמיר הופך לסמי ועאבד הופך לעמי. הם מבקשים את קרבתך, מנסים למצוא חן בעינייך ונותנים לך את כל תשומת הלב שבעולם, הם דווקא כן יודעים להתנהג באדיבות, לשחק אותה כאילו הם באמת דואגים לך, לומר מילה טובה, אלא שההתנהגות שלהם היא רק זמנית. ברגע שאת בידיים שלהם, בכפר שלהם, בשליטה שלהם הכול הופך להיות שונה... החיים שלך לא יחזרו להיות כפי שהיו, ואת תשומת הלב שכל כך ביקשת לעצמך יחליפו קללות, מכות והשפלות".
 
המכתב הזה מעיד בראש ובראשונה על החשש שההתחזות היא כה פשוטה, שמספיק לו ליוסוף לקרוא לעצמו יוסי, והוא יוכל להתחזות ליהודי. יותר מכך, מכיוון שהנורמה היא להיות יהודי, החשש הוא שאם ערבי לא יצהיר מראש על ערביותו, הוא ייחשב ליהודי, ויותר מכך, אפילו יעלה על היהודי ביכולותיו האישיות והכלכליות. כך פרסם הארגון הימני "הידברות למניעת התבוללות": "זהירות מתחזים! ערבים עם יהודיות... בת יהודייה מכירה בחור בשם משה, יוסף או אבי. מאוחר יותר מתברר שהשמות הללו הם למעשה מוסא, יוסוף ואברהים… הנקודה הראשונה שממנה הגיעו רבות מן הבנות לקשר הזה התחילה באקראי. מקומות עבודה רבים מעסיקים בנות יהודיות לצד גברים ערבים. המקומות המצויים ביותר הם בעיקר כגון סופרמרקט, בתי חולים, מסעדות וכדומה. במקומות עבודה אלו מזדמנים העובדים יחד בזמנם הפנוי... מהשיחות הללו נוצר הקשר הראשוני... זו נקודה שבה נוצרת אינטראקציה בין השניים. המפגש היומיומי איתו למעשה מטשטש עקבות והכול מתגמד – הוא הופך להיות 'אחד מאיתנו'. הוא בסדר, הוא לא אשם שישנם ערבים בעייתיים… לעיתים מדובר בבחור הנושא שם 'ישראלי' כמו עידן, שחר או טל. לרבים מהם אין מבטא שונה בדיבורם, ייתכן בהחלט שהם בעלי מעמד במקום העבודה, הם לובשים מותגים, נוסעים ברכבים יפים ו'נמצאים בעניינים'. המציאות שבה הם 'בני אדם בדיוק כמוני' מבלבלת..."
מאמרים נוספים