השמועות היו מוקדמות: משבר הקורונה ותחיית המדינה האסלאמית
ראקה המופגזת, בירת השטחים שבידי המדינה האסלאמית (צילום: ויקימדיה)
Below are share buttons

השמועות היו מוקדמות: משבר הקורונה ותחיית המדינה האסלאמית

בחודשים האחרונים ובהשפעת משבר הקורונה, ארגון המדינה האסלאמית נראה כמי ששב מן המתים. כיצד? גמישותו והדינמיות שלו מאפשרות להסתגל למצבים חדשים. ובכלל, כל זמן שבעיות היסוד במדינות שבהן הוא פועל לא ייפתרו, נראה שלא ייעלם מחיינו

בשנים האחרונות, נראה היה שארגון המדינה האסלאמית (לשעבר דאעש) הודבר. ארגון הטרור הרצחני שצבע את המזרח התיכון בכתום של בגדי אסירים שראשיהם נערפו ובשחור של דגלי הח'ליפות האסלאמית, נראה כמי שמאבד מכוחו במהירות מסחררת. המיליציות הכורדיות וכוחות הביטחון העיראקיים, בסיוע מעצמות זרות וארגונים בין־לאומיים, הנחיתו מכה אחר מכה. כל השטחים שהחזיק בעיראק ובסוריה אבדו, ומנהיגו אבו בכר אל־בגדאדי, נהרג.
 
אולם דווקא בחודשים האחרונים ובהשפעת משבר הקורונה, הארגון נראה כמי ששב מן המתים. מסוריה ועיראק, עבור במערב אפריקה וכלה במקומות שמוכרים לקורא הישראלי בעיקר ממדורי התיירות, כמו המלדיבים – פעילות מוגברת של הארגון מעלה את החשש שדווקא המגפה העולמית חיברה אותו למכונת הנשמה. כיצד המשבר סייע לארגון להשתקם? האם הוא חולל את התמורה שלה היה הארגון זקוק, או רק השתלב במגמות תחייה קיימות?
 
במאמר שפורסם באתר התקשורת העצמאי דרג', חסן אבו הניה, חוקר שעוסק באסלאם המיליטנטי, טוען שהאפשרות השנייה היא הנכונה. הוא סבור שעד שלא תיפתרנה בעיות היסוד של המדינות שבהן הוא פועל, ארגון המדינה האסלאמית יוכל להמשיך לפעול ולהתחזק גם ללא סיועם של משברי בריאות עולמיים. להלן תקציר המאמר.
 
לשיטתו של אבו הניה, כבר לפני משבר הקורונה, עמדו לרשות ארגון המדינה האסלאמית הכלים להתמודד עם המאבק נגדו ביעילות. הוא נהנה ממבנה לכיד ואחיד, מתבונה אסטרטגית עמוקה ומפעילים בעלי להט אידיאולוגי, ותודות לתכונות הללו יכול היה להרשות לעצמו גמישות בהתאמה למצבים חדשים שעימם התמודד. כך למשל, אובדן הטריטוריה שהגיע לשיא בכיבוש העיירה אל־באע'וז, מעוזו האחרון של הארגון, במרס 2019, לא מוטט את הארגון; המדינה האסלאמית פשוט הפכה מגוף פוליטי טריטוריאלי לארגון טרור, כפי שהייתה כבר בעבר. הגמישות של הארגון אפשרה לו לעדכן את הדוקטרינה הצבאית בשימושו ולהדגיש עוד יותר יסודות של לוחמת גרילה על פני ביטויים של לוחמה סדירה. בתפנית זו אין ממד של היחלשות: בחודשים שחלפו מאז, הארגון הוציא לפועל מעל אלפיים פיגועים בסוריה ועיראק.
 
בדומה לכך, גם ההתנקשות במנהיג הארגון אל־בגדאדי באוקטובר 2019 לא הנחיתה מכת מוות על הארגון: במקום זאת, הוא עבר תהליך של ביזור ויותר סמכויות הואצלו אל הארגונים השונים שמסונפים אליו בעולם (המכונים "מחוזות"). ניתן היה לצפות שמכה אנושה נגד הארגון תתבטא בצמצום דרסטי בכוח האדם שלרשותו; אלא שבמחוזות סוריה ועיראק של הארגון חברים כיום כ־25,000 פעילים, כ־62.5 אחוזים ממצבת כוח האדם בשיאה, וביתר מחוזותיו חברים בארגון מספר דומה של פעילים. גם עובדה זו קשורה ליעילות של הארגון: הוא שיפר את מערך הגיוס שלו, הגדיל את יכולותיו הכלכליות ועדכן את המבנה הארגוני שלו. מכל הסיבות הללו, אבו הניה נותר נאמן לעמדות שכבר השמיע בעבר וסבור שהשמועות על מותו של הארגון היו מוגזמות. המדינה האסלאמית מעולם לא נפלה, היא פשוט השתנתה.
 
אותה דינמיות שגילה הארגון בהתמודדות עם התהפוכות בשנה האחרונה באה לידי ביטוי גם בהתמודדות שלו עם משבר הקורונה; והיא בולטת במיוחד על רקע ההשוואה עם אביו מולידו – ארגון אל־קאעדה. האחרון כמעט שלא הגיב לקורונה, וכמו לפני המשבר נותר פסיבי: רק בסוף מרס האחרון, הוא פרסם הודעה שבה הסתפק בהגדרת המגפה כעונש מן האל, ולא קרא לתומכיו לבצע פעולות טרור. בהתאם לכך, הארגונים המסונפים לו במאלי, בסומליה ובתימן הסתפקו בביצוע פעולות טרור מוגבלות. למעשה, מלבד לבקש מאנשי עסקים עשירים לתרום לו, אל־קאעדה לא השמיע שום דרישה פרקטית מתומכיו בקשר למשבר. ככלל, הארגון ניסה לשרוד את המשבר, לא לנצל אותו.
 
תגובת המדינה האסלאמית לא הייתה יכולה להיות שונה יותר: הארגון הגיב באופן פעיל ומהיר. כבר בפברואר פרסם הארגון בביטאונו הרשמי הנחיות בריאותיות, ובמרס הרחיב את הוראות המנע וההיגיינה. בהמשך, פורסם מעל אותה במה מאמר מערכת שהגדיר את המגפה כ"סיוט הגדול ביותר של הצלבנים", וקרא לנצל אותה למתקפות שיביאו לשחרור אסירים חברי הארגון. הפער בין הגישה הפרקטית והאקטיבית של המדינה האסלאמית לבין האידיאולוגיה הקפואה של אל־קאעדה מדגים בדיוק איזה הבדל עקרוני חולל בשנת 2013 את הקרע בין שני הארגונים. נראה שארגון המדינה האסלאמית, בדמות הזו בדיוק, הוא שעמד לנגד עיניו של מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש שהזהיר באפריל האחרון את חברות מועצת הביטחון שארגוני טרור עשויים לנצל את משבר הקורונה כדי לאיים על השלום העולמי.
לפי עדויות שונות, אותו איום שהזכיר גוטרש בהחלט עשוי להתממש במדינות שבהן פועל ארגון המדינה האסלאמית. בעיראק, מוקד חשוב של פעילות הארגון, יש לא מעט סיבות להניח שהארגון יגביר את פעילותו: תחילה, כוחות הביטחון במדינה עסוקים באכיפת צעדי הסגר ולא במאבק בארגון. נוסף על כך, ארגונים בין־לאומיים כנאט"ו ומדינות זרות כבריטניה וצרפת הסיגו את כל כוחותיהם מעיראק כדי למנוע הדבקה, וגם ארצות הברית הקטינה משמעותית את הכוח שהיא מחזיקה במדינה וריכזה אותו במספר בסיסים מבוצרים. יש לתפניות הללו גם סיבות אחרות מלבד הקורונה – החל במאבק בין איראן לארצות הברית שניטש על אדמת עיראק, עבור במחאות הרחבות במדינה וכלה בחוסר התיאום בין מנגנוני הביטחון העיראקים. אולם יהיו הסיבות אשר יהיו, ניכר שהארגון מנצל את המצב ומגביר את פעילותו בפיגועי טרור הולכים ותוכפים באזורים שונים של המדינה, נע בחופשיות בין מחוזותיה ומבצע ניסיונות לשחרר את פעיליו הכלואים ברחבי עיראק.
בסוריה, חולשתה של המדינה בהתמודדות עם הארגון בולטת אפילו יותר. באזור שבו פעיל הארגון בצפון המדינה, שטחי המדבר העצומים ב"אזור האפור" שבין אזורי המשטר הסורי ואזורי המיליציות הכורדיות בואכה גבול עיראק, ביצע הארגון כשלושים פיגועים תוך חודשיים. רק בשניים מתוכם מצאו את מותם כ־40 חמושים מתומכי המשטר. אלא שבראיית המשטר, התרחישים הקודרים באמת הם שיבוש התנועה על הציר האסטרטגי בין דמשק לדיר א־זור, שחרור פעילי הארגון מבתי הכלא במדינה או מרידות של אסירים והשתלטות הארגון על מחנות פליטים; והאפשרויות הללו אינן מופרכות.
גם מחוזות המדינה האסלאמית ברחבי העולם האסלאמי נמצאים בתנופה גדולה בחודשים האחרונים. כך במחוז סיני שמנהל זה שנים ארוכות עימותים נגד הצבא המצרי בחצי האי; כך גם באפריקה שמדרום לסהרה–במאלי, בניגריה, בניז'ר ובבורקינה פאסו – שם מחוזות הארגון הוציאו לפועל בחודשים האחרונים מתקפות שגבו חיים של עשרות בני אדם. במוזמביק באפריל, ערפו פעילי הארגון את ראשיהם של מעל חמישים תושבי כפר מבודד, ובאופן שמזכיר את דפוסי ההתפשטות הטריטוריאליים של הארגון בעיראק ובסוריה, השתלטו על נמל ים חשוב ועל עיירה חשובה במדינה למשך זמן קצר. בעבר, רווחה הסברה שבאפגניסטן, ההסכם בין ארצות הברית לממשלת טאליבאן הנחית מכה קשה על המחוז המקומי של הארגון; אולם ההפך הוכח בחודשים האחרונים כאשר "מחוז ח'ורסאן" המקומי הוציא לפועל שורת מתקפות שגבו חיים של עשרות, כולל מאמינים סיקים בעת תפילה במקדש ומועמד בבחירות לנשיאות. פעולות ברוח דומה בוצעו גם בפיליפינים, באיים המלדיביים ובעוד מדינות שלא הודו בכך. 
הדוגמאות הללו, שחולשות על פלח רחב למדי מן הגלובוס, מוכיחות כמה דינמי ויעיל הוא ארגון המדינה האסלאמית. כמומחה עולמי מוכח בניצול מצבי חוסר יציבות פוליטית, כלכלית וחברתית, הארגון הראה עתה שהוא מסוגל להסתגל גם למשברי בריאות חריגים ולנצל אותם. אולם, רב־עוצמה ודינמי ככל שהוא – יותר משהוא מופת של כישורים, אידיאולוגיה ואכזריות, ארגון המדינה האסלאמית הוא תופעת לוואי עגומה. עלייתו המטאורית של הארגון – ובמידה מסוימת גם של שלוחותיו – כרוכה בטבורה בכישלונן של המדינות שבהן הוא פועל. אלה מדינות כושלות: תפיסה לאומנית אוטוריטארית מקשה עליהן לגשר על פערים עדתיים, אתניים, אידיאולוגיים ופוליטיים; השחיתות פעפעה לעומק המוסדות שלהן; הן לא מצליחות לאכוף את סמכותן או להדוף מעורבות מבחוץ; ומנגנוני הביטחון שלהן נעדרים המיומנות והמשאבים הדרושים כדי להיאבק בארגון ולהדביק את קצב השינויים הצבאיים שחלים בו.
אין ספק שהארגון ניצל בכישרון רב את משבר הקורונה כדי להתחזק, אולם זהו רק פרט בתמונה רחבה. גם ללא קורונה, בית הגידול של המדינה האסלאמית מבטיח לה עתיד מזהיר. לפיכך, כדי להבטיח שצבעי הכתום והשחור לא ישטפו שוב את האזור, יש להבטיח שהמדינות שמאכלסות את הארגון ואת שלוחותיו מסוגלות להתמודד עימו, ושמשבר הקורונה לא מחליש לרגע את המאבק נגדו. אחרי הכול, במילותיו של אבו הניה, "כמו שכבר קרה בעבר, ארגון המדינה האסלאמית לא יחמיץ אף הזדמנות להרים שוב את ראשו".
איתי מלאך
לדף האישי
בשנים האחרונות, נראה היה שארגון המדינה האסלאמית (לשעבר דאעש) הודבר. ארגון הטרור הרצחני שצבע את המזרח התיכון בכתום של בגדי אסירים שראשיהם נערפו ובשחור של דגלי הח'ליפות האסלאמית, נראה כמי שמאבד מכוחו במהירות מסחררת. המיליציות הכורדיות וכוחות הביטחון העיראקיים, בסיוע מעצמות זרות וארגונים בין־לאומיים, הנחיתו מכה אחר מכה. כל השטחים שהחזיק בעיראק ובסוריה אבדו, ומנהיגו אבו בכר אל־בגדאדי, נהרג.
 
אולם דווקא בחודשים האחרונים ובהשפעת משבר הקורונה, הארגון נראה כמי ששב מן המתים. מסוריה ועיראק, עבור במערב אפריקה וכלה במקומות שמוכרים לקורא הישראלי בעיקר ממדורי התיירות, כמו המלדיבים – פעילות מוגברת של הארגון מעלה את החשש שדווקא המגפה העולמית חיברה אותו למכונת הנשמה. כיצד המשבר סייע לארגון להשתקם? האם הוא חולל את התמורה שלה היה הארגון זקוק, או רק השתלב במגמות תחייה קיימות?
 
במאמר שפורסם באתר התקשורת העצמאי דרג', חסן אבו הניה, חוקר שעוסק באסלאם המיליטנטי, טוען שהאפשרות השנייה היא הנכונה. הוא סבור שעד שלא תיפתרנה בעיות היסוד של המדינות שבהן הוא פועל, ארגון המדינה האסלאמית יוכל להמשיך לפעול ולהתחזק גם ללא סיועם של משברי בריאות עולמיים. להלן תקציר המאמר.
 
לשיטתו של אבו הניה, כבר לפני משבר הקורונה, עמדו לרשות ארגון המדינה האסלאמית הכלים להתמודד עם המאבק נגדו ביעילות. הוא נהנה ממבנה לכיד ואחיד, מתבונה אסטרטגית עמוקה ומפעילים בעלי להט אידיאולוגי, ותודות לתכונות הללו יכול היה להרשות לעצמו גמישות בהתאמה למצבים חדשים שעימם התמודד. כך למשל, אובדן הטריטוריה שהגיע לשיא בכיבוש העיירה אל־באע'וז, מעוזו האחרון של הארגון, במרס 2019, לא מוטט את הארגון; המדינה האסלאמית פשוט הפכה מגוף פוליטי טריטוריאלי לארגון טרור, כפי שהייתה כבר בעבר. הגמישות של הארגון אפשרה לו לעדכן את הדוקטרינה הצבאית בשימושו ולהדגיש עוד יותר יסודות של לוחמת גרילה על פני ביטויים של לוחמה סדירה. בתפנית זו אין ממד של היחלשות: בחודשים שחלפו מאז, הארגון הוציא לפועל מעל אלפיים פיגועים בסוריה ועיראק.
 
בדומה לכך, גם ההתנקשות במנהיג הארגון אל־בגדאדי באוקטובר 2019 לא הנחיתה מכת מוות על הארגון: במקום זאת, הוא עבר תהליך של ביזור ויותר סמכויות הואצלו אל הארגונים השונים שמסונפים אליו בעולם (המכונים "מחוזות"). ניתן היה לצפות שמכה אנושה נגד הארגון תתבטא בצמצום דרסטי בכוח האדם שלרשותו; אלא שבמחוזות סוריה ועיראק של הארגון חברים כיום כ־25,000 פעילים, כ־62.5 אחוזים ממצבת כוח האדם בשיאה, וביתר מחוזותיו חברים בארגון מספר דומה של פעילים. גם עובדה זו קשורה ליעילות של הארגון: הוא שיפר את מערך הגיוס שלו, הגדיל את יכולותיו הכלכליות ועדכן את המבנה הארגוני שלו. מכל הסיבות הללו, אבו הניה נותר נאמן לעמדות שכבר השמיע בעבר וסבור שהשמועות על מותו של הארגון היו מוגזמות. המדינה האסלאמית מעולם לא נפלה, היא פשוט השתנתה.
 
אותה דינמיות שגילה הארגון בהתמודדות עם התהפוכות בשנה האחרונה באה לידי ביטוי גם בהתמודדות שלו עם משבר הקורונה; והיא בולטת במיוחד על רקע ההשוואה עם אביו מולידו – ארגון אל־קאעדה. האחרון כמעט שלא הגיב לקורונה, וכמו לפני המשבר נותר פסיבי: רק בסוף מרס האחרון, הוא פרסם הודעה שבה הסתפק בהגדרת המגפה כעונש מן האל, ולא קרא לתומכיו לבצע פעולות טרור. בהתאם לכך, הארגונים המסונפים לו במאלי, בסומליה ובתימן הסתפקו בביצוע פעולות טרור מוגבלות. למעשה, מלבד לבקש מאנשי עסקים עשירים לתרום לו, אל־קאעדה לא השמיע שום דרישה פרקטית מתומכיו בקשר למשבר. ככלל, הארגון ניסה לשרוד את המשבר, לא לנצל אותו.
 
תגובת המדינה האסלאמית לא הייתה יכולה להיות שונה יותר: הארגון הגיב באופן פעיל ומהיר. כבר בפברואר פרסם הארגון בביטאונו הרשמי הנחיות בריאותיות, ובמרס הרחיב את הוראות המנע וההיגיינה. בהמשך, פורסם מעל אותה במה מאמר מערכת שהגדיר את המגפה כ"סיוט הגדול ביותר של הצלבנים", וקרא לנצל אותה למתקפות שיביאו לשחרור אסירים חברי הארגון. הפער בין הגישה הפרקטית והאקטיבית של המדינה האסלאמית לבין האידיאולוגיה הקפואה של אל־קאעדה מדגים בדיוק איזה הבדל עקרוני חולל בשנת 2013 את הקרע בין שני הארגונים. נראה שארגון המדינה האסלאמית, בדמות הזו בדיוק, הוא שעמד לנגד עיניו של מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש שהזהיר באפריל האחרון את חברות מועצת הביטחון שארגוני טרור עשויים לנצל את משבר הקורונה כדי לאיים על השלום העולמי.
לפי עדויות שונות, אותו איום שהזכיר גוטרש בהחלט עשוי להתממש במדינות שבהן פועל ארגון המדינה האסלאמית. בעיראק, מוקד חשוב של פעילות הארגון, יש לא מעט סיבות להניח שהארגון יגביר את פעילותו: תחילה, כוחות הביטחון במדינה עסוקים באכיפת צעדי הסגר ולא במאבק בארגון. נוסף על כך, ארגונים בין־לאומיים כנאט"ו ומדינות זרות כבריטניה וצרפת הסיגו את כל כוחותיהם מעיראק כדי למנוע הדבקה, וגם ארצות הברית הקטינה משמעותית את הכוח שהיא מחזיקה במדינה וריכזה אותו במספר בסיסים מבוצרים. יש לתפניות הללו גם סיבות אחרות מלבד הקורונה – החל במאבק בין איראן לארצות הברית שניטש על אדמת עיראק, עבור במחאות הרחבות במדינה וכלה בחוסר התיאום בין מנגנוני הביטחון העיראקים. אולם יהיו הסיבות אשר יהיו, ניכר שהארגון מנצל את המצב ומגביר את פעילותו בפיגועי טרור הולכים ותוכפים באזורים שונים של המדינה, נע בחופשיות בין מחוזותיה ומבצע ניסיונות לשחרר את פעיליו הכלואים ברחבי עיראק.
בסוריה, חולשתה של המדינה בהתמודדות עם הארגון בולטת אפילו יותר. באזור שבו פעיל הארגון בצפון המדינה, שטחי המדבר העצומים ב"אזור האפור" שבין אזורי המשטר הסורי ואזורי המיליציות הכורדיות בואכה גבול עיראק, ביצע הארגון כשלושים פיגועים תוך חודשיים. רק בשניים מתוכם מצאו את מותם כ־40 חמושים מתומכי המשטר. אלא שבראיית המשטר, התרחישים הקודרים באמת הם שיבוש התנועה על הציר האסטרטגי בין דמשק לדיר א־זור, שחרור פעילי הארגון מבתי הכלא במדינה או מרידות של אסירים והשתלטות הארגון על מחנות פליטים; והאפשרויות הללו אינן מופרכות.
גם מחוזות המדינה האסלאמית ברחבי העולם האסלאמי נמצאים בתנופה גדולה בחודשים האחרונים. כך במחוז סיני שמנהל זה שנים ארוכות עימותים נגד הצבא המצרי בחצי האי; כך גם באפריקה שמדרום לסהרה–במאלי, בניגריה, בניז'ר ובבורקינה פאסו – שם מחוזות הארגון הוציאו לפועל בחודשים האחרונים מתקפות שגבו חיים של עשרות בני אדם. במוזמביק באפריל, ערפו פעילי הארגון את ראשיהם של מעל חמישים תושבי כפר מבודד, ובאופן שמזכיר את דפוסי ההתפשטות הטריטוריאליים של הארגון בעיראק ובסוריה, השתלטו על נמל ים חשוב ועל עיירה חשובה במדינה למשך זמן קצר. בעבר, רווחה הסברה שבאפגניסטן, ההסכם בין ארצות הברית לממשלת טאליבאן הנחית מכה קשה על המחוז המקומי של הארגון; אולם ההפך הוכח בחודשים האחרונים כאשר "מחוז ח'ורסאן" המקומי הוציא לפועל שורת מתקפות שגבו חיים של עשרות, כולל מאמינים סיקים בעת תפילה במקדש ומועמד בבחירות לנשיאות. פעולות ברוח דומה בוצעו גם בפיליפינים, באיים המלדיביים ובעוד מדינות שלא הודו בכך. 
הדוגמאות הללו, שחולשות על פלח רחב למדי מן הגלובוס, מוכיחות כמה דינמי ויעיל הוא ארגון המדינה האסלאמית. כמומחה עולמי מוכח בניצול מצבי חוסר יציבות פוליטית, כלכלית וחברתית, הארגון הראה עתה שהוא מסוגל להסתגל גם למשברי בריאות חריגים ולנצל אותם. אולם, רב־עוצמה ודינמי ככל שהוא – יותר משהוא מופת של כישורים, אידיאולוגיה ואכזריות, ארגון המדינה האסלאמית הוא תופעת לוואי עגומה. עלייתו המטאורית של הארגון – ובמידה מסוימת גם של שלוחותיו – כרוכה בטבורה בכישלונן של המדינות שבהן הוא פועל. אלה מדינות כושלות: תפיסה לאומנית אוטוריטארית מקשה עליהן לגשר על פערים עדתיים, אתניים, אידיאולוגיים ופוליטיים; השחיתות פעפעה לעומק המוסדות שלהן; הן לא מצליחות לאכוף את סמכותן או להדוף מעורבות מבחוץ; ומנגנוני הביטחון שלהן נעדרים המיומנות והמשאבים הדרושים כדי להיאבק בארגון ולהדביק את קצב השינויים הצבאיים שחלים בו.
אין ספק שהארגון ניצל בכישרון רב את משבר הקורונה כדי להתחזק, אולם זהו רק פרט בתמונה רחבה. גם ללא קורונה, בית הגידול של המדינה האסלאמית מבטיח לה עתיד מזהיר. לפיכך, כדי להבטיח שצבעי הכתום והשחור לא ישטפו שוב את האזור, יש להבטיח שהמדינות שמאכלסות את הארגון ואת שלוחותיו מסוגלות להתמודד עימו, ושמשבר הקורונה לא מחליש לרגע את המאבק נגדו. אחרי הכול, במילותיו של אבו הניה, "כמו שכבר קרה בעבר, ארגון המדינה האסלאמית לא יחמיץ אף הזדמנות להרים שוב את ראשו".
Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה