מאמרים

מאמר
אמריקאית מוסלמית במינסוטה, 2017 (צילום: Fibonacci Blue, פליקר)
19.07.2020

"מדהים בלי אללה" – המוסלמים הצעירים באמריקה הנוטשים את האסלאם

קרוב לרבע מהאמריקנים הבוגרים שחונכו כמוסלמים אינם מזדהים עוד עם הדת. לנוכח התופעה, יותר ויותר מטיפים וארגונים מתעמתים בעת האחרונה באופן ישיר עם רעיונות ליברליים "נפיצים", כשבד בבד נפוצה גם "שחיטת פרות קדושות" אסלאמיות בידי בלוגרים ומובילי דעה
הטלת ספקות ועזיבת הדת הן תופעות גלובליות, המתגברות בימינו כחלק ממגמת החילון בחברות מודרניות. מגמה זו מעודדת סקפטיות וחשיבה ביקורתית המאתגרות את האמונה הדתית. בארצות הברית נסק החילון בעשורים האחרונים, וכיום אחד מתוך חמישה אמריקנים אינו מצהיר על עצמו שהוא בעל זהות דתית. המגמה נפוצה עוד יותר בקרב בני שלושים ומטה, ובהם אחד מתוך שלושה אינו משייך את עצמו לאמונה דתית כלשהי. עם זאת, מגמת החילון בארצות הברית בכלל עדיין איטית יותר בהשוואה להתחזקותן של מגמות אלו באירופה.
 
התרופפות הזיקה הדתית הכללית בארצות הברית היא נקודת חולשה של הקהילה המוסלמית באמריקה. השילוב בין גילה הדמוגרפי הצעיר של הקהילה וצמיחתה המהירה בשלושת העשורים האחרונים, העצים את פגיעותה וגרם, בין היתר, להגברת תופעת "'שברי האמונה" בקרב המוסלמים בארצות הברית. מחקרים שנערכו על ספקות באסלאם ועל עזיבת הדת בקרב מוסלמים אמריקנים מצאו שקרוב לרבע מהאמריקנים הבוגרים שחונכו כמוסלמים אינם מזדהים עוד עם דת האסלאם, 55% מהם מגדירים את עצמם אתאיסטים או אגנוסטיים, 22% – נוצרים, והשאר אינם מציינים הגדרה כלשהי.
 
ספקות ומשברי אמונה הם נושא נפוץ בשיח של הציבור המוסלמי האמריקני במהלך העשור האחרון. הסופר ג'פרי לאנג, נוצרי לשעבר שחבר לאסלאם, טוען שהפערים בין התרבות המוסלמית לתרבות האמריקנית הם אחד הגורמים לתופעה זו. הוא מדגיש, לדוגמה, את ההבדל בין השמרנות והנוקשות של האמאמים והדרשנים במסגדים, שאינם מעודדים בדרך כלל סקרנות ושאילת שאלות, לבין מערכת החינוך האמריקנית, המדגישה את החשיבות המבט הביקורתי והאובייקטיבי. פער זה מותיר פתח צר לפירושים חדשים בדת, ולכן, לדעתו, מסייע להתפתחות משברים באמונה.
 
לנוכח התחזקות התופעה גברה בשנים האחרונות מעורבותם של מטיפים ושל ארגוני "דעוה" אמריקנים בשיח הכן והישיר בסוגיה, מתוך הבנה שהמוסלמים במערב חשופים יותר לרעיונות ליברליים הגורמים לספקות אמוניות בסיסיות. למשל, המכון האסלאמי אלמגריב, שבטקסס, ששם לו למטרה להתמודד עם אתגרים אקטואלים, השיק סדרת שיעורים שכותרתם "אין ספק". הרצאות אלו עוסקות בנושאים "נפיצים", כמו פמיניזם, אתאיזם וזכויות להט"ב, מתוך הבנה שכדי לשמר חיים אסלאמיים במדינה מערבית צריך להתמודד בכנות ובשקיפות גם עם "הפיל שבחדר".
 
מכונים אסלאמיים אמריקנים, כמו מכון "יקין" עורכים מחקרים משלהם כדי להבין את התופעה. במחקר שנערך בשנת 2018 רואיינו כ־600 מוסלמים ברחבי ארצות הברית ונמצא שהגורם האמוני אינו הגורם המכריע בתופעה של ספקות בדת אצל מוסלמים. כמו כן, נטען שעיקר הגורמים לתופעה קשורים במעשיהם של מוסלמים ובהשלכותיהם, כמו חוסר סובלנות כלפי דתות אחרות ופעולות שליליות (כמו מעשי טרור), הנעשות, כביכול, בשם האסלאם.
 
הנכונות הגוברת בארצות הברית לדון בנושא ניכרת אומנם בהשוואה למדינות מוסלמיות, שבהן השיח הזה נוטה להיות מושתק או להיענות באלימות, אולם גם בארצות הברית עצם העיסוק בו מעורר מבוכה וגורם לחלק מהמוסלמים האמריקנים להעדיף להסתיר את ספקותיהם. כדי לתת מענה למציאות זו הוקם בשנת 2013 הארגון "מוסלמים לשעבר מצפון אמריקה" ((EXMN. מייסד הארגון ונשיאו, מוחמד סייד, הוא אמריקני ממוצא פקיסטני 'היה בעברו מוסלמי דתי. הארגון תומך במוסלמים העוזבים את הדת ביותר מ־25 מקומות בצפון אמריקה ומעסיק 24,000 עובדים, מתנדבים וחברים.
 
חשיבותו של הארגון באמריקה דווקא קשורה לפסיפס המהגרים המוסלמים המגוון. המפגש של מהגרים אלו עם התרבות האמריקנית קשה ומאתגר, ובהיעדר תמיכה קהילתית או משפחתית הם עלולים להימצא בבידוד חברתי ניכר. סייד עצמו מעודד מוסלמים אתאיסטים באמריקה "לצאת מהארון", בטענה שרק כך אפשר להנחיל אומץ לאחרים ולהגיע לאנשים נוספים המזדהים עם אותן התחושות אך חוששים מהתגובה החברתית. הארגון פעיל מאוד ברשתות החברתיות ומעלה מסרים קצרים של מוסלמים לשעבר החולקים את תובנותיהם עם הציבור. אחד המסרים הפופולרים הוא סדרת הסרטונים "מדהים בלי אללה" (Awesome without Allah), שבהם מביעים מוסלמים לשעבר את האושר ואת תחושת החופש האופפות אותם מאז שחדלו להאמין באסלאם.
 
בצפון אמריקה פועלים כיום גם בלוגרים, שמלבד הצהרתם הגלויה על אי־אמונתם באללה או בנביא מוחמד, הם "שוחטים את הפרות הקדושות" של האמונה האסלאמית ומציגים את הדת ואת דובריה באור שלילי. עבדאללה סמיר, מוסלמי לשעבר מקנדה, שמספר הצפיות בסרטוניו ברשת חצה את 7,000,000, נחשב אחת הדמויות הפעילות ביותר בזירה זו. תכניו ברשת מגוונים, ובהם ראיונות עם מוסלמים לשעבר, תשובות אתאיסטיות לטענותיהם של מטיפים פופולרים, "הוכחות" בדבר סילופם של הקוראן והחדית', ואף אזהרה מפני התאסלמות.
 
פעילות ה"דעוה" של הדרשנים והמוסדות האסלאמיים ל"ריפוי" האמונה, ולעומתה פעילותם של ארגונים ודמויות לתמיכה בחילון, נובעות שתיהן מהכרסום בסמכות הדתית המקובעת בדורנו. ייתכן שתופעות משבר האמונה ונטישת הפולחן האסלאמי בקרב צעירים אמריקנים (ובכלל) יתגברו בעתיד, ועם זאת, הזהות המוסלמית עצמה היא עדיין גורם חשוב ביצירת הלכידות והעוצמה של המיעוט המוסלמי, ומכאן הצורך להמשיך ולאחוז בה.
 
אלעד בן דוד הוא דוקטורנט במחלקה למזרח התיכון באוניברסיטת בר־אילן. מחקרו עוסק בדעוה בארצות הברית, בדגש על ארגונים ומטיפים מוסלמים.
מאמרים נוספים