'החברה הגאונה', הגרסה הלבנונית
מתוך הסדרה "החברה הגאונה" (צילום מסך מיוטיוב)
Below are share buttons

'החברה הגאונה', הגרסה הלבנונית

דאגות של נשים איננו נושא שְקל לבטא במרחב הערבי, ולא פעם הפתרון הוא שזירתו ברומן. "בתולות לונדונסטאן" עושה בדיוק את זה: הוא עוסק במתח שבין המין והדת, ומשתמש במין כדי לבטא התנגדות נשית

כה ילאן מוחמד, פובליציסט עיראקי שכותב על פוליטיקה וספרות, פרסם מאמר ביקורת ביומון הערבי הנפוץ אל-קודס אל-ערבי על הרומן "בתולות לונדונסטאן", פרי עטה של הסופרת הלבנונית חנאן אל-שיח'.

הכותב פותח את המאמר בהצהרה שהחופש הספרותי הוא מה שמאפשר לנו להתבונן בערכים הרווחים בחברה ולבקרם. רומן ספרותי מכיל תופעות מגוונות, סתירות, חופש ודמויות שהקו האידיאולוגי שלהן עשוי להיות שונה מזה של הסופר. מצב זה יוצר מתח בין הסופר לבין הממסד, מה גם שהספרות בת-זמננו היא במה לקבוצות מדוכאות וקולות מושתקים. טבעי מאוד, אם כן, שנשים ימצאו בספרות מרחב נוח לביטוי רחשי לבן, דאגותיהן וזהותן הפמיניסטית.

מרחב חופשי זה לנשים בולט, לדעתו של המבקר, ברומן של הסופרת הלבנונית חנאן א-שיח' "בתולות לונדונסטאן". א-שיח' היא אחת הסופרות הערביות הבולטות העוסקות בנשים ובמעמדן בחברה הערבית. בספרה "בתולות לונדונסטאן" היא עוסקת במתח שבין המין והדת, ומשתמשת במין כדי לבטא מחאה והתנגדות של הנשים לממסד הדתי.

הגיבורות הראשיות של הסיפור הן הודא ואיבון. הודא גדלה כמוסלמית בסביבה דתית, ואביה היה חכם דת ופוסק הלכתי באזור הבקאע בלבנון. יחסיה עם הדת נותרים טעונים גם לאחר שהיא עוזבת לקנדה. איבון היא בת למשפחה נוצרית, ובניגוד להודא נראה כי הדת אינה משחקת תפקיד מערער בחייה. חנאן א-שיח' משתמשת במין בספר כדי לבטא לא רק מחאה נשית כלפי השמרנות הערבית אלא גם מאבק בתלאות החיים.

הספר נפתח במפגש של הודא ואיבון על חוף הים באיטליה. שתיהן ממתינות בקוצר רוח למאהבים האיטלקיים שלהן, רוברטו ולוצ'יו, המבוששים לבוא. הן חולקות ביניהן זכרונות ילדות מעורבים ביחס לים, וגם ציפיה וחשש מיחסי מין עם המאהבים. איבון מנסה לפתות את לוצ'יו אך הוא מסרב ללכת לחדרה במלון ומסתפק בהתענגות חטופה, מה שגורם לאיבון לייחל לכך שגם גברים ערבים יהיו מסוגלים לשלוט על עצמם ולסגת ממגע מיני ברגע האחרון. מצד שני, איבון מאוכזבת מהחבר שלה ומניסיונותיו להתחמק ממנה. במילים אחרות, המחברת אמנם אוהדת היבטים מסוימים מהתרבות המערבית, אולם לא עושה אידיאליזציה ל"גבר המערבי הרגיש לנשים".

באופן זה מעוצב הרגש הנשי בסיפור כעצמאי. שתי הגיבורות אינן רואות בגבר כמשלים את זהותן הנשית, ובמקרים אחרים הגבר מופיע בסיפור בתפקיד אינסטרומנטלי בלבד, בין אם כמושא למגע חמים, שהודא קובעת בפני המרצה הקנדי שלה ששניהם מעוניינים בו, או בתשוקתה לרוברטו, המפתיעה את האיטלקי שאינו מצפה לתעוזה כזו מאישה מזרחית, בת של איש דת. חנאן א-שיח', יש לציין, אינה בוחלת בתיאור ישיר ומפורט של רגשותיהן ותשוקותיהן של הגיבורות.

הספר חושף את תסביכי הילדות, האיסורים ותחושות האשם אשר השאירו חותם בדמותה של  הודא. משיכתה לשפתיו של הגבר היא תרופה לפלפל החריף שבו צרבה אמה את שפתיה לאחר שנתפסה כשהיא משחקת ב"רופא וחולה". האופן שבו מפצה הודא על ילדותה האבודה, אולי אף נוקמת על סבל הילדות, מייסר את מצפונה, כמו גם אמונתה כי מותו של אביה נובע מכך שראה אותה בבגד ים.

בספרות הערבית מתוארים המרחבים הציבוריים המערביים כזירות חופשיות לזרמים רעיוניים ופוליטיים מגוונים, על רקע העדר החופש תחת משטרים טוטליטריים. ב"בתולות לונדונסטאן" מתפקד הייד-פארק כמרחב שבו מתנהלים הדיאלוגים הטעונים מבחינה תרבותית ודתית.

המעבר של הדמויות ללונדון, והמפגש ביניהם שם, שנה לאחר המפגש באיטליה, אינו מקרי. הוא משמש את הסופרת לפיתוח נושא חדש: הקיצוניות הדתית והדמויות החדשות המייצגות אותה בסיפור, ובראשן מוסלמי קיצוני בשם הישאם. הודא מנהלת ויכוחים סוערים, לעתים אירוניים, עם הישאם בהייד-פארק על הניקאב, אפליה גזעית ופיגועי התאבדות. מאחר שהיא בתו של איש הלכה היא חדת לשון ומענה בענייני דת.

הישאם הוא גבר אלג'יראי שחי בצרפת לפני שעבר ללונדון. בעיני הודא הוא אדם חורש רע המתבצר בעמדות חשוכות, אך השיח הקשה ביניהם עובר תפנית יוצאת דופן. הודא מחליטה לטמון פח להישאם, מתחזה לחלשה וחסרת אונים, מפתה אותו, והוא לוקח אותה לבניין שבו הוא עובד כשוער ושוכב אתה בתשוקה אדירה ארבע פעמים. המחזה הופך לקומדי: בכל פעם שבה הוא מקיים אתה יחסי מין הוא מדמה שהוא "מתחתן איתה ללא עדים", ובכל פעם היא כביכול נותרת בבתוליה. הישאם, בידיה של חנאן א-שיח', הוא גבר פשוט, ואיננו מבין שהודא משתמשת באוביקט "מאחה בתולין" שגורם למה שנראה כמו דימום בעת שהם שוכבים. לבסוף עוזבת אותו הודא והוא נבוך ומבולבל.

איבון טווה את קורי העכביש שילכדו את ג'יימס ברשתה. היא מקשיבה לו כשהוא מתנה בפניה את צרותיו מאשתו. הוא תכנן לעזוב אותה, אך היא הקדימה ועזבה אותו יחד עם רובוט בן דמותה. הסצנה רוויה רמזים ומשמעויות תרבותיות ברורות, והיא מסתיימת ביחסי מין בין הישאם לבין איבון.

בסיפור שזורים הרבה ביטויים עממיים וז'רגון לבנוני, והוא נהיר ומסופר היטב. הסופרת  משתמשת בדיאלוגים ובזכרונות שמעלות הגיבורות לצד תיאורים מנקודת מבטה שלה. עם זאת, בנקודות מסוימות הדמויות מתאפיינות בחוסר עצמאות והתוצאה היא סטריאוטיפיזציה של התנועה ושל המחשבה.


 

מערבית: דימה דראושה

דימה דראושה
לדף האישי
כה ילאן מוחמד, פובליציסט עיראקי שכותב על פוליטיקה וספרות, פרסם מאמר ביקורת ביומון הערבי הנפוץ אל-קודס אל-ערבי על הרומן "בתולות לונדונסטאן", פרי עטה של הסופרת הלבנונית חנאן אל-שיח'.

הכותב פותח את המאמר בהצהרה שהחופש הספרותי הוא מה שמאפשר לנו להתבונן בערכים הרווחים בחברה ולבקרם. רומן ספרותי מכיל תופעות מגוונות, סתירות, חופש ודמויות שהקו האידיאולוגי שלהן עשוי להיות שונה מזה של הסופר. מצב זה יוצר מתח בין הסופר לבין הממסד, מה גם שהספרות בת-זמננו היא במה לקבוצות מדוכאות וקולות מושתקים. טבעי מאוד, אם כן, שנשים ימצאו בספרות מרחב נוח לביטוי רחשי לבן, דאגותיהן וזהותן הפמיניסטית.

מרחב חופשי זה לנשים בולט, לדעתו של המבקר, ברומן של הסופרת הלבנונית חנאן א-שיח' "בתולות לונדונסטאן". א-שיח' היא אחת הסופרות הערביות הבולטות העוסקות בנשים ובמעמדן בחברה הערבית. בספרה "בתולות לונדונסטאן" היא עוסקת במתח שבין המין והדת, ומשתמשת במין כדי לבטא מחאה והתנגדות של הנשים לממסד הדתי.

הגיבורות הראשיות של הסיפור הן הודא ואיבון. הודא גדלה כמוסלמית בסביבה דתית, ואביה היה חכם דת ופוסק הלכתי באזור הבקאע בלבנון. יחסיה עם הדת נותרים טעונים גם לאחר שהיא עוזבת לקנדה. איבון היא בת למשפחה נוצרית, ובניגוד להודא נראה כי הדת אינה משחקת תפקיד מערער בחייה. חנאן א-שיח' משתמשת במין בספר כדי לבטא לא רק מחאה נשית כלפי השמרנות הערבית אלא גם מאבק בתלאות החיים.

הספר נפתח במפגש של הודא ואיבון על חוף הים באיטליה. שתיהן ממתינות בקוצר רוח למאהבים האיטלקיים שלהן, רוברטו ולוצ'יו, המבוששים לבוא. הן חולקות ביניהן זכרונות ילדות מעורבים ביחס לים, וגם ציפיה וחשש מיחסי מין עם המאהבים. איבון מנסה לפתות את לוצ'יו אך הוא מסרב ללכת לחדרה במלון ומסתפק בהתענגות חטופה, מה שגורם לאיבון לייחל לכך שגם גברים ערבים יהיו מסוגלים לשלוט על עצמם ולסגת ממגע מיני ברגע האחרון. מצד שני, איבון מאוכזבת מהחבר שלה ומניסיונותיו להתחמק ממנה. במילים אחרות, המחברת אמנם אוהדת היבטים מסוימים מהתרבות המערבית, אולם לא עושה אידיאליזציה ל"גבר המערבי הרגיש לנשים".

באופן זה מעוצב הרגש הנשי בסיפור כעצמאי. שתי הגיבורות אינן רואות בגבר כמשלים את זהותן הנשית, ובמקרים אחרים הגבר מופיע בסיפור בתפקיד אינסטרומנטלי בלבד, בין אם כמושא למגע חמים, שהודא קובעת בפני המרצה הקנדי שלה ששניהם מעוניינים בו, או בתשוקתה לרוברטו, המפתיעה את האיטלקי שאינו מצפה לתעוזה כזו מאישה מזרחית, בת של איש דת. חנאן א-שיח', יש לציין, אינה בוחלת בתיאור ישיר ומפורט של רגשותיהן ותשוקותיהן של הגיבורות.

הספר חושף את תסביכי הילדות, האיסורים ותחושות האשם אשר השאירו חותם בדמותה של  הודא. משיכתה לשפתיו של הגבר היא תרופה לפלפל החריף שבו צרבה אמה את שפתיה לאחר שנתפסה כשהיא משחקת ב"רופא וחולה". האופן שבו מפצה הודא על ילדותה האבודה, אולי אף נוקמת על סבל הילדות, מייסר את מצפונה, כמו גם אמונתה כי מותו של אביה נובע מכך שראה אותה בבגד ים.

בספרות הערבית מתוארים המרחבים הציבוריים המערביים כזירות חופשיות לזרמים רעיוניים ופוליטיים מגוונים, על רקע העדר החופש תחת משטרים טוטליטריים. ב"בתולות לונדונסטאן" מתפקד הייד-פארק כמרחב שבו מתנהלים הדיאלוגים הטעונים מבחינה תרבותית ודתית.

המעבר של הדמויות ללונדון, והמפגש ביניהם שם, שנה לאחר המפגש באיטליה, אינו מקרי. הוא משמש את הסופרת לפיתוח נושא חדש: הקיצוניות הדתית והדמויות החדשות המייצגות אותה בסיפור, ובראשן מוסלמי קיצוני בשם הישאם. הודא מנהלת ויכוחים סוערים, לעתים אירוניים, עם הישאם בהייד-פארק על הניקאב, אפליה גזעית ופיגועי התאבדות. מאחר שהיא בתו של איש הלכה היא חדת לשון ומענה בענייני דת.

הישאם הוא גבר אלג'יראי שחי בצרפת לפני שעבר ללונדון. בעיני הודא הוא אדם חורש רע המתבצר בעמדות חשוכות, אך השיח הקשה ביניהם עובר תפנית יוצאת דופן. הודא מחליטה לטמון פח להישאם, מתחזה לחלשה וחסרת אונים, מפתה אותו, והוא לוקח אותה לבניין שבו הוא עובד כשוער ושוכב אתה בתשוקה אדירה ארבע פעמים. המחזה הופך לקומדי: בכל פעם שבה הוא מקיים אתה יחסי מין הוא מדמה שהוא "מתחתן איתה ללא עדים", ובכל פעם היא כביכול נותרת בבתוליה. הישאם, בידיה של חנאן א-שיח', הוא גבר פשוט, ואיננו מבין שהודא משתמשת באוביקט "מאחה בתולין" שגורם למה שנראה כמו דימום בעת שהם שוכבים. לבסוף עוזבת אותו הודא והוא נבוך ומבולבל.

איבון טווה את קורי העכביש שילכדו את ג'יימס ברשתה. היא מקשיבה לו כשהוא מתנה בפניה את צרותיו מאשתו. הוא תכנן לעזוב אותה, אך היא הקדימה ועזבה אותו יחד עם רובוט בן דמותה. הסצנה רוויה רמזים ומשמעויות תרבותיות ברורות, והיא מסתיימת ביחסי מין בין הישאם לבין איבון.

בסיפור שזורים הרבה ביטויים עממיים וז'רגון לבנוני, והוא נהיר ומסופר היטב. הסופרת  משתמשת בדיאלוגים ובזכרונות שמעלות הגיבורות לצד תיאורים מנקודת מבטה שלה. עם זאת, בנקודות מסוימות הדמויות מתאפיינות בחוסר עצמאות והתוצאה היא סטריאוטיפיזציה של התנועה ושל המחשבה.


 

מערבית: דימה דראושה

Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה