ישראל בעיני זולתה

ניתוח ופרשנות
עבאס במהלך פתיחת מרכז ספורט בבית לחם 2017 (אתר הקרמלין)
19.10.2019

הפשרה של עבאס: חולשה או כוח?

מה גרם למחמוד עבאס לפעול בניגוד להצהרותיו ולקבל לידיו את כספי המיסים המקוזזים מישראל, ואיזה מחיר הוא עלול לשלם על ההחלטה לוותר על עקרונות לטובת שקט תעשייתי?
במשך שמונה חודשים סירב יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס לקבל את כספי המיסים המקוזזים מישראל. הוא העלה עצמו על סולם גבוה כששב והודיע בפורומים שונים כי לא יסכים לקבל את כספי המיסים כל עוד תמשיך ישראל לנכות מהם את סכום הקצבאות שהרשות משלמת למשפחות האסירים והשהידים, כהגדרתו. מנופף בדגל "לא צריך טובות מישראל", נשען עבאס על מדיניות בלתי מתפשרת של "הכול או כלום".

קופת האוצר ברמאללה החלה להידלדל, ותקציב הרשות, שחלק ניכר ממנו נשען על כספי המיסים שישראל גובה, הביאו להתפתחות משבר שאיים לפגוע ביציבות הכלכלית בגדה. במערכת הביטחון בישראל התריעו מפני התוצאות והזהירו כי המשבר יוליד כאוס ביטחוני. בגדה – פקידים במגזר הציבורי קיבלו משכורות חלקיות במהלך תקופה זו, ועשרות אלפי בתי אב חוו על בשרם את משמעות החלטת עבאס.

מקדמה של מיליארד וחצי

אולם סרבנותו המוחלטת של עבאס שינתה כיוון, ובמסגרת סיכומים שהושגו בין שני הצדדים בעת האחרונה החליט יו"ר הרשות לקבל מקדמה של מיליארד וחצי שקלים מכספי המיסים שהוחזקו בישראל. החלטתו לרדת כמה שלבים בסולם נתפסה בקרב גורמים מסוימים כהתקפלות, במיוחד מאחר שישראל לא נסוגה מקיזוז הסכום היחסי של התשלומים למשפחות האסירים והמחבלים.

לעומת זאת, בסביבת עבאס הוצג המהלך כהישג. מצדדיו טענו כי הוא הצליח לסחוט מישראל הסכמה חסרת תקדים לפתוח את "הסכמי פריז" – הנספח הכלכלי של הסכמי אוסלו, ולדון בהם מחדש. נוסף על כך, הוקמה ועדה משותפת לליבון המחלוקות הפתוחות בנושאי בריאות, חשמל, מים, וכן חוק הקיזוז. הפלסטינים חששו כי הדבר יחשב כניעה לישראל, ולפיכך נופפו בשתי ההבנות האלה כדי להצדיק את עמדתם.

מה גרם למחמוד עבאס לשנות את עמדתו ב־180 מעלות ולהסכים לפשרה? גורמים בתנועת פת"ח ובאש"ף הביעו מורת רוח מסירובו לקבל את כספי המיסים וחלקו על החלטתו זו מן הרגע הראשון. טענת המתנגדים מתומצתת בדברים האלה של גורם פלסטיני:

אנחנו מכבדים את עבאס ותומכים בו. עם זאת, לא היה נכון לוותר על הכספים שלנו מלכתחילה. ישראל לא עושה לנו טובה, זה כסף שמגיע לנו ויש לנו זכות טבעית לקבלו. אני חושב שקודם כול מה שהיינו צריכים לעשות זה לקחת את הכספים ולא להשאירם בידי ישראל ששולטת על המשאבים שלנו. ואחר כך היינו יכולים ללכת לאו"ם ולגורמים בין־לאומיים ולהיאבק נגד הקיזוז שישראל עשתה. אין שום סיבה שנסכים לוותר על הכסף הזה מרצון. כולנו תומכים במשפחות האסירים והשהידים, אבל למה שניתן מתנות לישראל?

הפרשן הפלסטיני האני אל־מסרי מתח ביקורת על מה שכינה "החישובים המוטעים של הרשות", וטען כי הרשות בנתה על הממשלה החדשה שתוקם בישראל לאחר הבחירות באפריל 2019 ועל תרחיש שבו מפלגת כחול לבן תרכיב ממשלה. "לכן הודיעה הרשות שמשבר המיסים ייפתר בחודש יוני, אבל בסוף התוצאות הראו שאין הכרעה לשום צד, וישראל הלכה לבחירות בפעם השנייה. עד עכשיו לא ברור אם תהיה ממשלה רחבה או צרה ומי יעמוד בראשה", כתב. אל־מסרי רמז כי לאחר שהרשות נכחה לדעת שחוסר הוודאות והתרחישים הפוליטיים סביב הבחירות בישראל אינם מיטיבים עימה, הובן כי המתנה הנוספת איננה אפקטיבית, וכי קיזוז הכספים הוא מגמה כלל ישראלית חוצת מפלגות, בלי קשר לבחירות.

מה מלמד הזיג־זג של מחמוד עבאס? יו"ר הרשות אותת בתחילה שהוא נצמד לסוגיה עקרונית בשם ההגנה על אחד מקווי הקונצנזוס המקודשים ביותר בחברה הפלסטינית, ולאחר מכן הפך את החלטתו. אומנם הוא הדגיש שהסיפור לא תם כשהכריז כי שימשיך לתבוע מישראל שלא לנכות את התשלומים וכי "קצבאות האסירים ומשפחות השהידים ישולמו גם אם יישאר בידיו גרוש אחד". לצד זאת, אי אפשר להימלט מההבחנה שהעיקשות והדוגמטיות שאפיינו את האג'נדה שלו בפברואר 2019 נסדקו. הוא זנח את דבקותו העקרונית בסוגיה, וסף הרגישות שלו ל"מה יגידו" ירד.

לשמור על הכסא ועל השקט ברחובות

שמירת הסדר הביטחוני ומניעת משבר כלכלי ופיצוץ חברתי בגדה, במיוחד בתקופה רגישה מבחינה פוליטית, שבה יש פוטנציאל להתגברות היריבויות סביב מאבקי הירושה ביום שאחרי, הם שהנחו את עבאס. הלנת שכרם של הפקידים "בעזה הרחוקה" היא דבר אחד, אך כשהדבר קורה בגדה הנתונה לשלטונו, תחושת הדחיפות גוברת והוא ממהר לכבות את השריפה לפני שתתפשט.

הכתובת למשבר שהתפתח הייתה הפעם ברורה: המוקאטעה ברמאללה והיושב בתוכה. לצד האחריות המנהיגותית שגילה, הראה עבאס גם שככלות הכול הוא גם פוליטיקאי הצריך לדאוג לכיסאו, כשברקע מדינות ערב עסוקות בשלהן ואינן יוצאות מגדרן לסייע לו.

הוא בחר לשנות את עמדתו כשהתחוורו לו ההשלכות האפשריות, והעדיף לקנות שקט תעשייתי גם במחיר של אי־עמידה במילתו. האם צעד זה יפגע באמינותו בקרב מי שיעדיפו לראות בו מנהיג שהתקפל ויערער את מעמדה של הרשות? בטווח הקצר – לא, שהרי הציבור הפלסטיני זוכר כעת לעבאס את בלימת המשבר והכנסת חמצן להתאוששות הכלכלה. אולם בטווח הארוך יהיה עליו להתמודד חזיתית עם הסוגיה ולתת תשובות למשפחות הפלסטיניות המחכות לראות את הכסף, בין במציאת מקורות אחרים לתשלום הקצבאות, בין בפיצוין בדרכים אחרות. מעיניו של עבאס לא נעלמת גם האפשרות שהתנהלותו בסוגיה עלולה לשמש את יריביו כתחמושת פוליטית נגדו בבוא היום.
מאמרים נוספים