אופק
מאמר
המלך עבדאללה, השנה בעמאן (צילום: רויטרס)
18.07.2021

ירדן: על תקרת הזכוכית של ההשתתפות הפוליטית של הפלסטינים

מה שמכביד על התיקון הפוליטי הדרוש לירדן איננו הגדלת הייצוג של הירדנים ממוצא פלסטיני בפרלמנט, אלא דיון פומבי רציני בנושאים רגישים, כמו החלוקה למחוזות בחירה ומציאת האיזון בין גיאוגרפיה ודמוגרפיה. אלא שדיון מעין זה נמנע בכסות של חשש מבדלנות
במסגרת הפרשנות שניתנה לפיטוריו של העיתונאי עריב א־רנתאווי מהוועדה שהקים מלך ירדן לרפורמה במערכת הפוליטית, חזרה שוב ושוב ההתייחסות להדלפות מאתר וויקיליקס, שחלקן התייחסו לשיח שהתקיים בין א־רנתאווי לבין שגרירות ארצות הברית, שם נכתב כי "אין מנוס מהגברת הלחץ החיצוני על ירדן כדי לכפות עליה לקיים שוויון זכויות לפלסטינים", או כי "יש לקיים תהליך שלום כולל אשר יכריע גם בעניין זהותם וזכויותיהם של הפלסטינים בירדן". גם אם נניח בצד את ההדלפות האלה ואת השאלה אם הן נכונות או לא, הן מזכירות לי ויכוח שהיה לי עם העיתונאי בעניין זה בשנת 1996 במסגרת התוכנית "המילה הכתובה" של הטלוויזיה הירדנית. בשל רגישות העניין, הפרק לא שודר, מהלך בלתי־דמוקרטי שהיה נהוג בירדן, כדי למנוע דיון פומבי בשאלות בעלות רגישות. עם זאת, החומר ממשיך לשמש בסיס למפגשי רכילות והוצאת לשון הרע בהשתתפותם של בורים ועמי ארצות ושל בעלי עניין. גורמים עוינים מנצלים זאת כדי ליצור קיטוב ופילוג בחברה.
 
לפני שנקיים דיון בעניין, חשוב להדגיש כי אני מתנגד למסע הפומבי המתנהל נגד הכותב, ולא מצאתי במאמר שהוא פרסם על קרב כראמה התעלמות מהתפקיד שמילא הצבא הירדני. גם אם לשונו בגדה בו, או אם הוא טעה בדבריו, הוא הבהיר זאת והתנצל. היו בינינו חילוקי דעות רבים באשר ל"אביב הערבי", ובמיוחד לגבי התמיכה שהוא הביע במשטר הנפשע של אל־אסד ובציר האיראני. עם זאת, עימות פומבי, חריף ככל שיהיה, עודנו עדיף מהשתקה של הדברים במחשכים.
 
לטעמי, הדבר שמכביד על התיקון הפוליטי הדרוש בירדן אינו שיעור הייצוג של ירדנים ממוצא פלסטיני בפרלמנט. השיעור הנמוך ביותר היה בשנת 1989 בבחירות לפרלמנט ה־11, אשר נחשבו דוגמה למפנה דמוקרטי. גורמי הכוח הדמוקרטיים בירדן לא עסקו אז בהתחשבנות באשר לשיעור הייצוג של בעלי מוצא זה או אחר. בשעתם, לא צמח אפילו מועמד אחד מתוך מחנה הפליטים אל־בקעה, שהוא מחנה הפליטים הפלסטיני הגדול בעולם. קולותיהם של תושבי המחנה ניתנו בשעתם למועמדים בהתבסס על התוכניות שהציגו, ואת רובם גרף עבד א־לטיף עריבאת, מועמדה של התנועה האסלאמית, שבהמשך נבחר גם לשמש כיו"ר הפרלמנט.
 
האירוע הדמוקרטי החריג ביותר התרחש בשנת 1956, שעה שיעקוב זיאדין, נוצרי ממזרח ירדן, קיבל את מירב הקולות בעיר ירושלים. זה היה יוצא דופן כיוון שהוא היה נוצרי ומרוחק מאוד משורשיו הכפריים והעדתיים. אי־אפשר לדון ברפורמה בחיים הפוליטיים בלי לחזור לאותם שני מקרים יוצאים מן הכלל שאירעו בשנים 1956 ו־1989. פרט לשני אירועים אלה, לא התקיים באמת ניסוי בדמוקרטיה ממשית, אלא הורתו ולידתו של הפרלמנט היו פרי ההתערבות של הרשות המבצעת. מאז שנת 1993, נהוג בירדן שנבחרים לפרלמנט אלה שמקובלים על השלטון, ומי שהשלטון אינו מרוצה ממנו נשאר בחוץ. כבר שמעתי את סיפוריהם של חברי הוועדה המלכותית על כיצד הוכשלו על ידי צו ביטחוני או להפך: כיצד נחלו הצלחה מכוחו של צו ביטחוני. איני יכול לשכוח את סיפורו של עבד א־לטיף עריבאת בדבר האופן שבו הוכשל בבחירות 1993. המלך חוסיין התנצל בפניו ומינה אותו להיות חבר בבית העליון – הסנאט של ירדן.
 
בזמן ששתי הגדות היו מאוחדות (1950), וששיעורם הדמוגרפי של הפלסטינים באוכלוסייה היה גבוה מכפי שהוא היום, זהותה של ירדן לא השתנתה וכך גם לא השתנתה זהותה של פלסטין. בשעתו, חוק הבחירות חל על מחוזות הגדה המערבית, ואליהם הצטרפו מי שהיגרו מפלסטין ההיסטורית אל הגדה המערבית ואל ירדן. 
 
מן הדיונים האלה שמתקיימים, או מישיבות הרכילות הפוליטית, לא נפקד מקומה של העובדה כי לא חל כל שינוי בחוק הבחירות שמכוחו התקיימו הבחירות בשנת 1989. זאת למעט מחיקתם של מחוזות הגדה המערבית בהסתמך על החלטת ההתנערות מהם שהתקבלה בשנת 1988. משמעות הדבר היא כי מחוזות אלה פוצלו כדי שישמשו בסיס להקמה של מדינה פלסטינית, נוסף על המחוזות ברצועת עזה ולפזורה הפלסטינית ברחבי העולם.
 
ההשתתפות של ירדנים שמוצאם פלסטיני בחיים הפוליטיים אינה מתבססת על פיצול נוסף במחוזות הבחירה אלא על אמונה בהשתתפות בתהליך הפוליטי כשלעצמה. החוקה מבוססת על עקרונות של שותפות ולא של ממשל מבוזר. דבר זה נכון לגבי כולם, יהיה מוצאם אשר יהיה. ישנם חששות הנובעים מבדלנות. תושבי מזרח ירדן מתגוררים במחוזות שיש להם מעמד חוקתי שאינו קשור למאזן הדמוגרפי. אם ניישם עיקרון מנחה של ייצוג קבוצות לפי שיעורן באוכלוסייה, הדבר יקפח את מחוזות הדרום, את הבדואים, הצ'רקסים, הצ'צ'נים והנוצרים. אלה הדברים שאליהם מתייחסים האמריקאים כשהם מדברים על המושג "חברה בוחרת".
 
דרוש לירדנים דיון פומבי רציני לגבי נושאים רגישים, כמו החלוקה למחוזות בחירה, מציאת האיזון בין גיאוגרפיה ודמוגרפיה וחלוקה למכסות. לדוגמה: אם נשתמש בקנה המידה הדמוגרפי כבסיס, מה יהיה הייצוג בפרלמנט של חברים נוצרים כאשר שיעורם של הנוצרים באוכלוסייה צנח לארבעה אחוזים בלבד? הדבר החשוב יותר מהמשקל שיש לייחס לגורם הדמוגרפי בקביעת מחוזות הבחירה הוא ההשפעה הממשית שיש לחבר פרלמנט תחת חוקה המגדירה את השלטון כ"ממשל פרלמנטארי מלוכני העובר בירושה", כל זאת בהתעלם משורשיו של חבר הפרלמנט - העדה או השבט שאליהם הוא משתייך. הדבר החשוב יותר הוא נטייתו הפוליטית.
 
יאסר אבו הלאלה הוא מנהל ערוץ אל־ג'זירה. המאמר המלא התפרסם באתר אל־ערבי אל־ג'דיד ב־1 ביולי 2021. תרגם מערבית: אסף ניב.

בשיתוף עם מאמרים נוספים