יחסי יהודים ערבים

אודות הכותב

תגיות
ניתוח ופרשנות
פליטים פלסטינים בדרך ללבנון, אוקטובר-נובמבר 1948 (ויקימדיה)
19.03.2019

על פליטים פלסטינים ועל פליטים יהודים־ערבים

ישראל נחרצת בדרישה לפצות את יהודי ארצות ערב ואיראן על הנכסים שהשאירו מאחוריהם, אבל עיוורת לבעיית הפליטים הפלסטינים. בעיית הפליטים שבה לסדר היום לקראת התוכנית לעסקת חליפין במסגרת "עסקת המאה"
סוהיל כיוואן, אל־קודס אל־ערבי

לכל אדם בעל אדמה, בית או נכסים שאותם אולץ לעזוב שמורה הזכות העקרונית לשוב אל קניינו או לקבל פיצוי תמורתו, אם בכך יחפוץ. ממשלת ישראל הנוכחית גיבשה תביעת פיצויים על סך 250 מיליארד דולר נגד מדינות ערב ואיראן, על נכסים שיהודים השאירו מאחור כשהיגרו בעקבות הסכסוך בין הערבים לתנועה הציונית. ואכן, בין שהיהודים היגרו ממדינות ערב מתוך פחד, בגלל איומים, הסתה והצקות, ובין שהיגרו מרצון – אין זה מבטל את הבעלות על רכושם, ולאיש אין זכות להחרים אותו ולתפוס עליו בעלות. אולם הכלל הזה צריך לחול על כולם – על יהודי, פלסטיני, סורי, לבנוני, ירדני, מצרי וטורקי.
 
לישראלים יש כבר דרך להתעלם מהדרישה הערבית לפיצוי פליטים ולחזק את זו היהודית: הם טוענים כי יהודי מדינות ערב לא נלחמו, אלא היו אזרחים שאולצו לעקור ממקומותיהם. אבל הדבר נכון גם ל־99% מבני העם הפלסטיני, שאף הם גורשו או נעקרו מבתיהם כאזרחים לכל דבר. כל אדם מבקש לדאוג למשפחתו ולחייו, ולעיתים – אם יבקש להגיע למקום בטוח יותר מארץ מולדתו – עזיבה היא פתרון הגיוני מאוד. אך האם מעשה כזה מבטל בעלות על רכוש? לא ולא. ולמען האמת, אותו העיקרון תקף גם למי שמגן על מולדתו בנשק; היותו לוחם אינו מבטל את זכויותיו על רכושו.
 
ישראל נחרצת מאוד בדרישה לפצות את יהודיה, אבל עיוורת לבעיית הפליטים הפלסטינים. ממשלת ישראל מפקיעה גם היום, כמו לפני שבעים שנה, את האדמות שנותרו לפלסטינים, מפרידה בין פלסטינים ומסרבת להכיר באחריותה לפליטים – לא רק תושבי המחנות אלא גם "הפליטים הפנימיים", מי שאולצו אחרי 1948 להעתיק את מגוריהם בתוך ישראל, ומספרם עומד על כ־300 אלף איש. נכון שמצבם הכלכלי של הפלסטינים אזרחי ישראל השתפר, אך כל עוד יש להם נכסים שמהם גורשו, בעייתם היא חלק מהסוגיה העקרונית של הפליטים הפלסטינים.
 
קחו, לדוגמה, את תושבי איקרית וברעם; עד היום מחכים התושבים המקוריים לשוב לבתיהם, אף שעניינם הגיע עד לאפיפיור בוותיקן כבר בשנות השישים. יותר מכך – כבר בשנת 1951 קיבלו פסק דין מבית המשפט העליון הישראלי שהתיר להם לשוב אל בתיהם ורכושם. ולמרות זאת, אינם יכולים לשוב: אם ישתלו שם אפילו עציץ, למחרת ייעקר בידי מנהל מקרקעי ישראל. כשקברו באדמת כפרם אחד מאנשיהם שנפטר שנה לאחר סילוקם מהכפר, הורה להם הצבא הישראלי להוציא את הגופה מן האדמה ולקבור אותה במקום אחר.
 
בעיית הפליטים שבה כעת ועולה לסדר היום שכן ישראל מבקשת לערוך עסקת חליפין במסגרת "עסקת המאה" של הנשיא האמריקני: ישראל תעמיד את תביעת הפיצויים ממדינות ערב מול תביעת הרכוש הפלסטיני. היו שהעריכו את שווי רכושם של הפליטים הפלסטינים במאה מיליארד דולר בלבד, ומשמעות הדבר היא שעל הערבים "להתכונן" לשלם לישראל את ההפרש, המוערך במאה וחמישים מיליארד דולר. השאלה הגדולה יותר היא – מתי תכיר סוף־סוף ישראל שבעיית הפליטים הפלסטינים היא אחריותה?


סוהיל כיוואן הוא סופר ועיתונאי פלסטיני אזרח ישראל. המאמר המלא התפרסם באתר החדשות "אל־קודס אל־ערבי". גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט המשותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת. מערבית: ירדן ליכטרמן.
מאמרים נוספים