אופק

מאמר
22.06.2020

הפטנט החדש של שב"כ: צו איסור כניסה לרשתות חברתיות

שב"כ מנטר את הרשתות החברתיות כדי למצוא חשודים בהסתה ובקריאה לאלימות. חשודים אלה נעצרים, נחקרים ומובאים בפני בית משפט, ובו מוצגים כל הפוסטים והפרסומים "הבעייתיים" שהם כתבו, ובגינם מוציאים נגדם צו איסור כניסה לרשתות החברתיות, מלווה באיומים
לצד צו עיכוב יציאה מהארץ, איסור כניסה לישראל, מעצר בית או סגר על יישובים, לכוחות הביטחון הישראליים אמצעי פיקוח נוסף על הפלסטינים שלא מדובר בו רבות – מניעת גלישה ברשתות החברתיות ובאינטרנט בכלל.
 
בשנים האחרונות, הלך וגדל מספרם של הפלסטינים "מנועי הכניסה" לרשתות החברתיות בהוראת בית משפט בישראל בשל פעילות ברשתות החברתיות שמוגדרת בחוק הישראלי כעבירות של הסתה, קריאה לאלימות או תמיכה בטרור. תופעה זו סוקרה לאחרונה בכתבתו של העיתונאי הפלסטיני מג'ד עלי שהתפרסמה באתר הביקורתי אל­־ערבי אל־ג'דיד ושבה הביא את סיפוריהם של כמה פלסטינים ושל ערבים ישראלים שצעד זה ננקט נגדם.
 
באוקטובר 2015, פשט השב"כ על ביתה של המשוררת הפלסטינית דארין טאטור, תושבת הכפר ריינה שליד נצרת, בעקבות שיר פרי עטה בשם "התנגד, עמי, התנגד!" שאותו פרסמה טאטור באחת הרשתות החברתיות. כשלושה חודשים לאחר מעצרה, גזר בית המשפט בישראל על טאטור לעבור להתגורר "בגלות" בקריית אונו למשך שנה וחצי, ואסר עליה להיכנס לרשתות החברתיות או להיות פעילה בהן במשך שלוש שנים. טאטור סיפרה שהזהירו אותה שאם היא תפר איסור זה, יהיה עליה לשלם קנס בגובה 28,500 דולר. כוחות הביטחון גם נהגו לפקוד את הדירה שהועמדה לרשותה בקריית אונו כדי לוודא שאין ברשותה אף מכשיר אלקטרוני.
 
גורל דומה היה מנת חלקו של הפובליציסט והעיתונאי עלאא א־רימאווי, תושב רמאללה, שנעצר בידי כוחות הביטחון של ישראל ביולי 2018 באשמת הבעת תמיכה בהתנגדות הפלסטינית ברשתות החברתיות והסתה נגד ישראל. א־רימאווי שוחרר כעבור חודש ובית משפט צבאי אסר גם עליו להיכנס לרשתות החברתיות או להיות פעיל בהן למשך שנה (נאסר עליו גם לצאת מגבולותיה של רמאללה במשך כל אותה תקופה). א־רימאווי סיפר שזימנו אותו לחקירה בשב"כ, ובמהלכה הציגו בפניו את הפוסט האחרון שהוא העלה לרשת והתריעו בפניו כי כל פוסט שהוא יפרסם לאחריו יביא למעצרו. במהלך החקירה, נתבקש א־רימאווי למסור את כל חשבונותיו לחוקר, ואלה הוזנו במערכת מעקב ממוחשבת שמנטרת את החשבונות שמוזנים לתוכה.
 
א־רימאווי הוסיף שישנה יחידה טכנולוגית בשב"כ שמנטרת את הרשתות החברתיות ואת האינטרנט כדי למצוא חשודים בהסתה ובקריאה לאלימות. חשודים אלה נעצרים, נחקרים ומובאים בפני בית משפט, ובו מוצגים כל הפוסטים והפרסומים "הבעייתיים" שהם כתבו, ובגינם מוציאים נגדם צו איסור כניסה לרשתות החברתיות. לכך נלווים בדרך כלל גם איומים בדבר מעצר מחודש וקנס כספי אם יפרו את צו האיסור.
 
גם נגד שייח' ראאד צלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, יצא צו איסור כניסה לרשתות החברתיות ואף לאינטרנט בכלל, כפי שסיפר עורך דינו ח'אלד זבארקה. צלאח נמצא במעצר בית מאז יולי 2018, והוא נתון תחת "פיקוח אלקטרוני" באמצעות מכשיר אלקטרוני המותקן בביתו כדי לוודא שאינו מפר את תנאי מעצר הבית. צעדים אלה, טוען עו"ד זבארקה, נועדו להשתיק דמויות משפיעות בציבור הערבי והפלסטיני שהשלטונות הישראלים חוששים מהם, דוגמת שייח' ראאד צלאח.
 
בשנים האחרונות, נרשמה עלייה ניכרת במספר העצורים בירושלים באשמת הסתה ברשתות החברתיות, טוען אמג'ד אבו עצב, יו"ר ועדת משפחות האסירים בירושלים. הסיבה לכך היא שבמהלך ארבע השנים האחרונות נחקקו בישראל כמה חוקים (כמו "חוק הפייסבוק" לדוגמה) שמאפשרים למדינה לעקוב אחר תכנים המתפרסמים ברשתות החברתיות. עוד הוסיף אבו עצב כי ישראל עוקבת אחרי חשבונות פלסטיניים ברשתות החברתיות גם באמצעות אותה יחידה ייעודית שמתואמת עם רשויות החוק והמשפט, אך גם דרך חשבונות פיקטיביים ודרך חשבונות של סייענים.
 
אדם הנתון תחת פיקוח אלקטרוני שכזה, טוען סאאד חסונה, מומחה לביטחון מידע, חשוף לגמרי בפני עוקביו במרחב האינטרנטי - הוא מאוכן באופן תמידי, שכן היחידה העוקבת אחריו יכולה למפות את המקומות שבהם הוא שוהה באמצעות זיהוי החתימות האלקטרוניות שהוא מותיר אחריו; "גם אם הוא יפתח חשבון פיקטיבי, כנראה יעלו עליו ברגע שיצור קשר עם החשבונות של בני משפחתו ושל חבריו דרך החשבון הפיקטיבי", שכן השב"כ יכול לנתח את תוכן השיחות ולזהות אם זה הוא שיוצר עימם קשר. כמו כן, ישראל יכולה לעקוב בקלות אחרי כל המכשירים האלקטרוניים שברשות אותו אדם, שהרי היא ספקית שירותי האינטרנט העיקרית של הפלסטינים.
 
אומנם, אפשר להערים על צעדי המעקב הללו, מוסיף חסונה, באמצעות שימוש בדפדפנים מאובטחים או באמצעות שימוש מחוכם באפליקציות בעלות הצפנה מורכבת כמו "טלגרם". אלא שלרוב דרושה הבנה מעמיקה יחסית בעולם הרשתות וההצפנה, מה שהופך זאת לדבר מורכב למדי שרוב הציבור אינו יכול לעשות.
 
עוד צעד מניעה שנוקטת ישראל במרחב האינטרנטי הוא פנייה לרשתות החברתיות עצמן בדרישה לסגור דפים וחשבונות או להסיר פוסטים שונים באשמת הסתה, תמיכה בטרור או קריאה לאלימות; והיא נוחלת הצלחה לא רעה בכך: בשנת 2018 פייסבוק נעתרה לכל בקשותיה של ישראל בתחום זה, מציין מוסעב קפישה, מנכ"ל מרכז צדא למדיה חברתית. לדידם של פעילים חברתיים ופוליטיים פלסטינים, כשחברות כמו פייסבוק נעתרות לפניותיה של ישראל לסגור דפים אלה, הן למעשה משתפות פעולה עם ישראל בהשתקת קולם של הפלסטינים ובפגיעה בזכויות היסוד שלהם לחופש הביטוי והמידע.
 
הגם שישראל רואה בכל הפעולות האלה צעדים מונעי טרור והסתה, בצד הפלסטיני נתפס הדבר כמעצר לכל דבר ועניין, רק באזיקים דיגיטליים. לתפיסתם, זהו ניסיון לכפות את ההגמוניה הישראלית גם על המרחב האינטרנטי של הפלסטינים וליצור מנגנון הרתעה שימנע מפלסטינים מלשתף את דעותיהם הלאומיות ברשתות החברתיות.

בשיתוף עם מאמרים נוספים