מאמרים

מאמר
צילום אילוסטרציה: Pixabay
15.02.2020

שוחד מיני ברשות הפלסטינית: השתקה לא תעזור

דו"ח בין-לאומי על שחיתות ברשות הפלסטינית, כולל שחיתות מינית, עורר סערה ציבורית ברשות ומסע הכפשה כלפי ארגון מקומי, אמאן, שהציג את הממצאים. אולם נסיונות ההשתקה דווקא העלו לדיון ציבורי את השוחד המיני
האם הפלסטינים סבורים שהם חיים במדינה מושחתת? ומה צריך לעשות כדי לקבל גישה לשירותים חברתיים בסיסיים בפלסטין?
 
בסוף 2019 התפרסם דו"ח של הארגון "שקיפות בין־לאומית" שהציג תמונה עגומה של מצב השחיתות בפלסטין, ועורר תגובות קשות מצד גורמים שונים בציבור ובממשלה הפלסטינית. עיקר הסערה נסובה סביב נתונים המצביעים על שיעורים גבוהים של סחיטה מינית בתמורה לקבלת שירותים חברתיים.
 
הדו"ח מבוסס על סקר שהתקיים בשש מדינות במזרח התיכון ובצפון אפריקה, ובו נשאלו אזרחים על תפיסותיהם לגבי מצב השחיתות במדינתם ועל מקרי שחיתות שחוו באופן אישי בעת שניסו לקבל שירותים ממשלתיים בנושאים כגון חינוך, בריאות, תשתיות והנפקת מסמכים, או בעת שהיו בקשר עם מנגנוני המשטרה והמשפט.
 
מבין הנסקרים הפלסטינים, 62% סברו שהשחיתות במדינתם גברה במהלך 12 החודשים האחרונים, ו־51% סברו שהממשלה אינה מתפקדת היטב בכל הנוגע למאבק בשחיתות. 17% מהנסקרים שילמו שוחד בתמורה לשירותים ממשלתיים במהלך 12 החודשים האחרונים; 39% השתמשו בקשרים אישיים כדי לקבל שירותים, ו־12% מהנסקרים דיווחו כי הוצע להם שוחד כדי להשפיע על הצבעתם בבחירות.
 
נוסף על נתונים אלה, במסגרת הסקר, הארגון השקיפות הבין־לאומית בדק לראשונה את נושא הסחיטה המינית בפלסטין. הארגון מגדיר סחיטה מינית כמקרים שבהם טובות הנאה מיניות משמשות שוחד בתמורה לקבלת שירותים, ומציין כי בני שני המינים נפגעים מסחיטה מינית, אולם נשים נפגעות בשיעורים גבוהים יותר. לפי ממצאי הדו"ח, 21% מהפלסטינים נחשפו לסחיטה מינית בעת שפנו לקבלת שירותים ממשלתיים, או שהם מכירים מישהו אחר שנחשף לה. מחברי הדו"ח אף מציינים כי למרות שכיחותם של מקרי סחיטה מינית, רבים מהמקרים אינם מדווחים, וייתכן שהדבר נובע מנטייה להאשמת הקורבן בחברות פלסטיניות, שבהן מיניות נחשבת לטאבו.
 
הדו"ח הוצג במסיבת עיתונאים שקיים אמאן, ארגון פלסטיני הפועל למאבק בשחיתות. הממצאים עוררו תגובות נזעמות, אשר לדעת מאג'ד אל־עארורי, עיתונאי פלסטיני ומומחה למשפט ולזכויות אדם, הגיעו עד כדי רמה של הסתה כנגד הארגון. במאמר שהתפרסם באתר הביקורתי אולטרה פלסטין, מותח אל־עארורי ביקורת חריפה על התגובות לדו"ח ובמיוחד על תגובת הממשלה.
 
אל־עארורי מסביר כי ההתנגדויות לדו"ח מתחלקות לשני סוגים. הסוג הראשון הוא תגובה ספונטנית של אנשים הרואים בממצאי הדו"ח השמצה פרועה כנגד שמם הטוב של הפקידים ושל האזרחים. תגובתם של אנשים אלה נובעת מכך שהם לא מבינים לאשורו את המושג "סחיטה מינית", וסבורים שהדו"ח מאשים חמישית מהפלסטינים בקיום יחסי מין בתמורה לשירותים.
 
הסוג השני של התנגדויות, החמור יותר, מגיע מצד גורמים שהפעילות של אמאן נגד השחיתות בפלסטין מפריעה להם, ואשר מעוניינים לנצל את הרתיעה הציבורית מהדו"ח כדי לפגוע באמינות של ארגון חשוב ומקצועי זה. אחד הגורמים הללו הוא הממשלה, שמשקיעה את מאמציה בהתנערות מהביקורת העולה מהדו"ח במקום להפיק ממנו תועלת. בכך היא מצטרפת לשורה של ממשלות קודמות שבחרו להחרים את ארגון אמאן ולהתעלם מהדו"חות שלו, וחלקן אף הורו למוסדות הממשלה שלא לספק לו מידע.
 
אל־עארורי מדגיש כי הסקר שעליו מבוסס הדו"ח של ארגון השקיפות הבין־לאומית הוא מהימן, ובוצע בהתאם לסטנדרטים המקצועיים והמדעיים המחמירים ביותר. אולם, הוא מציין באירוניה, מכיוון שמרבית התגובות לדו"ח דחו את ממצאיו, לא נותר לו אלא לקבל את דעת הרוב. "אדרבה, אני בטוח שאין דבר כזה שוחד מיני בפלסטין, שאף אדם בפלסטין מעולם לא קיבל שירות בתמורה לטובת הנאה מינית, ואף אדם מעולם לא שמע על אף אחד שקיבל איזושהי טובה בתמורה לשוחד מיני".
 
באותו טון משועשע, ממשיך אל־עארורי וטוען כי מעולם לא היה בפלסטין ולו מקרה אחד של גבר או אישה שהתקבלו לעבודה על סמך יופיים; שאף מרצה באף אוניברסיטה פלסטינית מעולם לא הפלה או הפלתה תלמידים בגלל המראה החיצוני שלהם; שלא נשמע מעולם על מקרה של רופא פלסטיני שהעניק טיפול בתמורה לחסדים מיניים, ושאף שוטר פלסטיני מעולם לא ויתר לנהגת על דו"ח בתמורה לחיוך ומחמאה.
 
העם הפלסטיני, ממשיך ומציין אל־עארורי, הוא לא כמו עמים אחרים, הוא עם טהור שמידותיו הטובות אינן מאפשרות את קיומו של שוחד בכלל וודאי שלא שוחד מיני או סחיטה מינית. הראיה הטובה ביותר לכך, הוא מוסיף, "היא שדו"חות התביעה הכללית והמשטרה מציינים כל שנה אפס תביעות בגין סחיטה מינית, ומעולם לא נזקקנו לחוק נגד פשיעה מקוונת שיסייע לנו להתמודד עם סחיטה מינית [ברשת]". לאור כל זאת, מסכם אל־עארורי, ניתן לקבוע בביטחון כי טענותיהם של הארגון הפלסטיני אמאן ושל הארגון העולמי שקיפות בין־לאומית לגבי שוחד מיני בפלסטין הן שקריות.
 
בסוף המאמר, חוזר אל־עארורי ומאמץ נימה רצינית יותר, באומרו: "הקמפיין העוין נגד ארגון אמאן ונגד דו"ח הארגון הבין־לאומי, תרם להתמודדות עם סוג זה של שוחד, כיוון שהוא פתח פתח לדיון ער בנושא. לכל אזרח יש זכות לקבל שירותים מבלי להזדקק לשוחד מכל סוג שהוא, ומוטלת עלינו החובה לדחות כל אפליה בין אנשים על בסיס יופי חיצוני או מתוך ציפייה לקבלת שוחד מיני. אלו הם מעשי שוחד ואפליה, שדרכם אנשים מקבלים שירותים שאינם מגיעים להם".

בשיתוף עם מאמרים נוספים