מדינות המגרב: הקרב הפוליטי על הלשון
Below are share buttons

מדינות המגרב: הקרב הפוליטי על הלשון

במדינות המגרב סוגיית השפה היא סבוכה ונפיצה. השליטים מחליטים שלא להחליט, האופוזיציה מדוכאת, וכך במרוקו ובאלג'יריה – ערבית, צרפתית ולעיתים גם אנגלית משמשות בערבוביה. כיצד זה משפיע על הזהות הלאומית?

ד"ר עבד א־נור בן ענתר, חוקר אלג'ירי במדע המדינה באוניברסיטת פריז, פרסם באוגוסט 2019 טור דעה באתר אל־ערבי אל־ג'דיד על מצבן של השפות במדינות המגרב, במיוחד במרוקו ובאלג'יריה. בן ענתר הוא מומחה לנושאי ביטחון במדינות הים התיכון ופובליציסט בתקשורת הערבית. הרקע לטורו הוא החלטה שנתקבלה בפרלמנט במרוקו הקובעת כי מקצועות המדעים יילמדו בתיכון בצרפתית, שהיא שפת ההוראה באוניברסיטאות, והרעיון שעלה לאחרונה באלג'יריה להחליף את הצרפתית באנגלית כשפת ההוראה באוניברסיטאות, בטענה שזו השפה העיקרית הנהוגה בעולם המדע בימינו.

 

סוגיית השפה ומעמדה של השפה הערבית היא נושא טעון מבחינה ציבורית ושנוי במחלוקת זה שנים בכמה ממדינות ערב, במיוחד במדינות המגרב. כשמדובר בסוגיות רגישות כאלה, טוען בן ענתר, השלטונות האבסולוטיים של מדינות ערב נוטים להימנע מלהכריע בהן או דוחים את ההכרעה ככל האפשר, שכן הם עסוקים בשמירה על שלטונם. מה גם שלטענתו, לשלטונות אין מספיק לגיטימציה כדי להכריע בסוגיה רגישה ורוויית מחלוקות אידאולוגיות כזאת, ואילו לאופוזיציה אין די כוח להשמיע את דעתה בנושא בבהירות. אולם חוסר ההכרעה בסוגיה והעיסוק המתמיד בה מונעים מהשלטונות ומהאזרחים לעסוק בסוגיות אחרות שחשובות לצמיחה תרבותית וכלכלית.

 

בהיעדר הכרעה בנושא, התקבע במרוקו ובאלג'יריה מצב מורכב מאוד – שלוש מערכות לשון משמשות בהן לסירוגין: ערבית, צרפתית ולהגים בֶּרְבֶּריים (המכונים "אמאזיג"). צרפתית היא השפה הדומיננטית במוסדות הרשמיים של המדינה, במוסדות השלטון, בתחום הכלכלה ובמערכת החינוך, אף שמגזרים שלמים במדינות אלו אינם משתמשים בצרפתית או שאינם דוברים צרפתית. לפיכך, במצב הקיים בלתי אפשרי כמעט להכריע לגבי מעמדה של כל שפה ולקבוע מה מעמדה ביחס לשאר השפות, ואכן השלטונות כשלו בכל ניסיון לעשות זאת. כעת, במקרה של אלג'יריה, המצב עתיד להיות אף מורכב יותר אם לשלוש השפות הללו תתווסף גם האנגלית.

 

גם ההחלטה שהתקבלה במרוקו וגם ההצעה שעלתה לסדר היום באלג'יריה, כותב בן ענתר, הן שלב נוסף בוויכוח הארוך בסוגיית השפה בארצות המגרב, וכי לא צפויה הכרעה חד־משמעית בנושא. מהלכים דומים נעשו בעבר, וגם הפעם ייוותר המצב על כנו – ערביזציה חלקית של מערכת החינוך, ושימוש בצרפתית במוסדות השלטון ובעולם הכלכלה.

 

בן ענתר מציין שההחלטה שהתקבלה במרוקו סותרת את מדיניות הערביזציה של מערכת החינוך שהייתה נהוגה במדינה מאז שנות השבעים. אולם אין זו הפעם הראשונה שבה הוחלט ללמד בצרפתית במערכת החינוך במרוקו, ובעיניו זהו מהלך נוסף במאבק האידאולוגי המתמשך בין תומכי הערבית לתומכי הצרפתית במדינה. הבחירה בצרפתית כשפת ההוראה במקצועות המדעיים בבתי הספר התיכוניים משקפת בעיניו את גישת הממסד המלוכני לסוגיית השפה: הוא מוסיף להימנע מהכרעה סופית בנושא, ולכן ממשיכים להשתמש בערבית ובצרפתית לסירוגין. עם זאת, בן ענתר טוען שיש היגיון מסוים מאחורי ההחלטה, שכן מרבית המקצועות באוניברסיטאות נלמדים בצרפתית ולכן הגיוני שחלקם יילמדו בצרפתית כבר בתיכון.

 

בניגוד למרוקו, באלג'יריה הציעו לאחרונה שרי הממשלה (שלדברי הכותב, היא אינה פופולרית בקרב העם) לדחוק הצידה את הצרפתית, ובמקומה להשתמש באנגלית כבשפת ההוראה באוניברסיטאות ובתחום הכלכלה. ההצעה שנויה במחלוקת. התומכים בה טוענים כי האנגלית היא שפה בינלאומית, ושגם בחלק מהאוניברסיטאות בצרפת מלמדים באנגלית. אולם אף שיש צדק בטיעון הזה, אומר בן ענתר, אי־אפשר להתעלם מכך שגם באלג'יריה, כמו במרוקו, מהלכים בתחום השפה נעשו מאז ותמיד מתוך שיקולים אינטרסנטיים ופוליטיים ולא מדעיים.

 

עוד הוא טוען שהצרפתית והערבית גם יחד לא הביאו את שתי המדינות להישגים בתחום הכלכלה, החברה והפוליטיקה; אולם, לדבריו, אין לצפות מהשפה להיות ערובה להצלחה, כשם שאין להטיל עליה את האחריות לכישלונות. על כן אין לתלות בערבית את האחריות להידרדרות בתחום ההשכלה והחינוך במדינות המגרב בתקופת הערביזציה של מערכת החינוך, כפי שאין לתלות בצרפתית את האחריות לכישלונות של האליטות ששלטו במדינות המגרב בעבר רק משום שזו הייתה שפת ההוראה בתקופתם.

 

המקור לבעיות איננו בשפות, הוא אומר, אלא בדובריהן ובעובדה שהרפורמות הלשוניות אינן משמשות כאמצעי לקידום מערכות החינוך אלא מבוססות על שיקולים פוליטיים ומשמשות ככלי פוליטי במאבקי כוח ואינטרסים. היו שקידמו את הערבית כדי להיאבק בצרפתית, והיו שקידמו את הצרפתית כדי להילחם בערבית, ואלה גם אלה נחלו כישלון. בן ענתר עוקץ את האליטות השלטוניות באלג'יריה ובמרוקו ומזכיר שבשעה שהובילו ערביזציה במערכת החינוך הכללית, ילדיהן נשלחו לבתי ספר פרטיים שמלמדים בצרפתית או באנגלית. לפיכך, כל המהלכים החלקיים הללו בתחום השפה מונעים בעיניו מאינטרסים פוליטיים ואישיים ואין בהם כדי להוביל לשיפור ולשינוי של ממש ברמת החינוך וההשכלה.

 

לסיכומו של דבר, בן ענתר מבקש לומר שכל ההחלטות שהתקבלו בתחום עד כה היו חלקיות והונעו מתוך אינטרסים של קבוצות פוליטיות או אידאולוגיות, ולכן לא הביאו מעולם וגם לא יביאו בעתיד לשינוי המיוחל במערכות החינוך. הבעיה, או הפתרון, כפי שמשתמע מדבריו, אינם בשפת ההוראה שתיבחר אלא בגישת השלטונות והאליטות הפוליטיות לבעיות יסוד מורכבות בחברה, ובהן יש לטפל ביסודיות רבה יותר.
 


 

מערבית: און דגן

און דהן
לדף האישי
ד"ר עבד א־נור בן ענתר, חוקר אלג'ירי במדע המדינה באוניברסיטת פריז, פרסם באוגוסט 2019 טור דעה באתר אל־ערבי אל־ג'דיד על מצבן של השפות במדינות המגרב, במיוחד במרוקו ובאלג'יריה. בן ענתר הוא מומחה לנושאי ביטחון במדינות הים התיכון ופובליציסט בתקשורת הערבית. הרקע לטורו הוא החלטה שנתקבלה בפרלמנט במרוקו הקובעת כי מקצועות המדעים יילמדו בתיכון בצרפתית, שהיא שפת ההוראה באוניברסיטאות, והרעיון שעלה לאחרונה באלג'יריה להחליף את הצרפתית באנגלית כשפת ההוראה באוניברסיטאות, בטענה שזו השפה העיקרית הנהוגה בעולם המדע בימינו.

 

סוגיית השפה ומעמדה של השפה הערבית היא נושא טעון מבחינה ציבורית ושנוי במחלוקת זה שנים בכמה ממדינות ערב, במיוחד במדינות המגרב. כשמדובר בסוגיות רגישות כאלה, טוען בן ענתר, השלטונות האבסולוטיים של מדינות ערב נוטים להימנע מלהכריע בהן או דוחים את ההכרעה ככל האפשר, שכן הם עסוקים בשמירה על שלטונם. מה גם שלטענתו, לשלטונות אין מספיק לגיטימציה כדי להכריע בסוגיה רגישה ורוויית מחלוקות אידאולוגיות כזאת, ואילו לאופוזיציה אין די כוח להשמיע את דעתה בנושא בבהירות. אולם חוסר ההכרעה בסוגיה והעיסוק המתמיד בה מונעים מהשלטונות ומהאזרחים לעסוק בסוגיות אחרות שחשובות לצמיחה תרבותית וכלכלית.

 

בהיעדר הכרעה בנושא, התקבע במרוקו ובאלג'יריה מצב מורכב מאוד – שלוש מערכות לשון משמשות בהן לסירוגין: ערבית, צרפתית ולהגים בֶּרְבֶּריים (המכונים "אמאזיג"). צרפתית היא השפה הדומיננטית במוסדות הרשמיים של המדינה, במוסדות השלטון, בתחום הכלכלה ובמערכת החינוך, אף שמגזרים שלמים במדינות אלו אינם משתמשים בצרפתית או שאינם דוברים צרפתית. לפיכך, במצב הקיים בלתי אפשרי כמעט להכריע לגבי מעמדה של כל שפה ולקבוע מה מעמדה ביחס לשאר השפות, ואכן השלטונות כשלו בכל ניסיון לעשות זאת. כעת, במקרה של אלג'יריה, המצב עתיד להיות אף מורכב יותר אם לשלוש השפות הללו תתווסף גם האנגלית.

 

גם ההחלטה שהתקבלה במרוקו וגם ההצעה שעלתה לסדר היום באלג'יריה, כותב בן ענתר, הן שלב נוסף בוויכוח הארוך בסוגיית השפה בארצות המגרב, וכי לא צפויה הכרעה חד־משמעית בנושא. מהלכים דומים נעשו בעבר, וגם הפעם ייוותר המצב על כנו – ערביזציה חלקית של מערכת החינוך, ושימוש בצרפתית במוסדות השלטון ובעולם הכלכלה.

 

בן ענתר מציין שההחלטה שהתקבלה במרוקו סותרת את מדיניות הערביזציה של מערכת החינוך שהייתה נהוגה במדינה מאז שנות השבעים. אולם אין זו הפעם הראשונה שבה הוחלט ללמד בצרפתית במערכת החינוך במרוקו, ובעיניו זהו מהלך נוסף במאבק האידאולוגי המתמשך בין תומכי הערבית לתומכי הצרפתית במדינה. הבחירה בצרפתית כשפת ההוראה במקצועות המדעיים בבתי הספר התיכוניים משקפת בעיניו את גישת הממסד המלוכני לסוגיית השפה: הוא מוסיף להימנע מהכרעה סופית בנושא, ולכן ממשיכים להשתמש בערבית ובצרפתית לסירוגין. עם זאת, בן ענתר טוען שיש היגיון מסוים מאחורי ההחלטה, שכן מרבית המקצועות באוניברסיטאות נלמדים בצרפתית ולכן הגיוני שחלקם יילמדו בצרפתית כבר בתיכון.

 

בניגוד למרוקו, באלג'יריה הציעו לאחרונה שרי הממשלה (שלדברי הכותב, היא אינה פופולרית בקרב העם) לדחוק הצידה את הצרפתית, ובמקומה להשתמש באנגלית כבשפת ההוראה באוניברסיטאות ובתחום הכלכלה. ההצעה שנויה במחלוקת. התומכים בה טוענים כי האנגלית היא שפה בינלאומית, ושגם בחלק מהאוניברסיטאות בצרפת מלמדים באנגלית. אולם אף שיש צדק בטיעון הזה, אומר בן ענתר, אי־אפשר להתעלם מכך שגם באלג'יריה, כמו במרוקו, מהלכים בתחום השפה נעשו מאז ותמיד מתוך שיקולים אינטרסנטיים ופוליטיים ולא מדעיים.

 

עוד הוא טוען שהצרפתית והערבית גם יחד לא הביאו את שתי המדינות להישגים בתחום הכלכלה, החברה והפוליטיקה; אולם, לדבריו, אין לצפות מהשפה להיות ערובה להצלחה, כשם שאין להטיל עליה את האחריות לכישלונות. על כן אין לתלות בערבית את האחריות להידרדרות בתחום ההשכלה והחינוך במדינות המגרב בתקופת הערביזציה של מערכת החינוך, כפי שאין לתלות בצרפתית את האחריות לכישלונות של האליטות ששלטו במדינות המגרב בעבר רק משום שזו הייתה שפת ההוראה בתקופתם.

 

המקור לבעיות איננו בשפות, הוא אומר, אלא בדובריהן ובעובדה שהרפורמות הלשוניות אינן משמשות כאמצעי לקידום מערכות החינוך אלא מבוססות על שיקולים פוליטיים ומשמשות ככלי פוליטי במאבקי כוח ואינטרסים. היו שקידמו את הערבית כדי להיאבק בצרפתית, והיו שקידמו את הצרפתית כדי להילחם בערבית, ואלה גם אלה נחלו כישלון. בן ענתר עוקץ את האליטות השלטוניות באלג'יריה ובמרוקו ומזכיר שבשעה שהובילו ערביזציה במערכת החינוך הכללית, ילדיהן נשלחו לבתי ספר פרטיים שמלמדים בצרפתית או באנגלית. לפיכך, כל המהלכים החלקיים הללו בתחום השפה מונעים בעיניו מאינטרסים פוליטיים ואישיים ואין בהם כדי להוביל לשיפור ולשינוי של ממש ברמת החינוך וההשכלה.

 

לסיכומו של דבר, בן ענתר מבקש לומר שכל ההחלטות שהתקבלו בתחום עד כה היו חלקיות והונעו מתוך אינטרסים של קבוצות פוליטיות או אידאולוגיות, ולכן לא הביאו מעולם וגם לא יביאו בעתיד לשינוי המיוחל במערכות החינוך. הבעיה, או הפתרון, כפי שמשתמע מדבריו, אינם בשפת ההוראה שתיבחר אלא בגישת השלטונות והאליטות הפוליטיות לבעיות יסוד מורכבות בחברה, ובהן יש לטפל ביסודיות רבה יותר.
 


 

מערבית: און דגן

Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה