בין המחנה השמרני לבין המחנה המתון בארצות הברית מתקיימים לאורך שנים פולומוס ואי־הסכמות בנושאים מגוונים שבכללותם קשורים לרמת ההתאמה של האסלאם לחיים במדינה מערבית ודמוקרטית, כדוגמת: קונפליקט בין הזהות האמריקנית לזו המוסלמית; התמודדות עם אתגרי המשפחה ועם עתיד הנוער והיחס לפרגמאטיות בפסיקות פִקה (תורת המשפט האסלאמי) שונות. נדמה שלעומת אותן מחלוקות סטנדרטיות, הסוגיה הלהט"בית, שהעיסוק בה גובר באופן תדיר באמריקה, חושפת בשנים האחרונות פערים עמוקים יותר בין שני הזרמים הללו.
אחד ממקרי המבחן שמשקף מגמה זו מגיע מבית מדרשו של דניאל חקיקת־גו'. האיש נחשב לאחד המבקרים הבולטים והפופלאריים של הלהט"בים ושל יחסו ה"רופס" של המחנה המתון אליהם. חקיקת־גו', שבעבר השתייך לחוגים אסלאמיים מתונים יותר, הוא מייסד מכון אלאסנא, העוסק באסלאם ובמודרנה. כמו כן, בין השאר היה בעל טור במגזין האינטרנטי Muslim Matters, שמנגיש מידע על האסלאם למוסלמים במערב. בשנים האחרונות, נראה שחקיקת־גו' אינו אוהב את הדרך "המתפשרת" שבה הקולגות שלו צועדים, והוא הפסיק את כתיבתו במגזין תוך הקשחת עמדותיו האסלאמיות.
במאמריו של חקיקת־ג'ו על הסוגיה, ניתן לראות בנקל את ניסיונותיו להדגיש את "סכנותיה" של התופעה הלהט"בית בארצות הברית כגורם המאיים על קיומו של האסלאם המסורתי. לטענתו, הקהילה המוסלמית בכללותה צועדת לעבר "טריטוריה חדשה" עם אתגרים שונים לחלוטין מבעבר. כך לדוגמה, הוא מציין שאם בשנים עברו החששות המרכזיים בנוגע לעתידם של הנוער ושל הצעירים המוסלמים התמקדו סביב התרועעות עם חברה מזיקה, צריכת אלכוהול, עישון סמים או אינטראקציות אסורות (חראם) עם המין השני, כיום האתגר שרובץ לפתח הקהילה המוסלמית מגיע בעיקר מהשפעותיה של הקהילה הלהט"בית.
ביקורתו של חקיקת־גו' כנגד ההשפעה הלהט"בית מופנית לרוב לעבר ארגונים ודרשנים מוסלמים מתונים ומפורסמים, שלדבריו אחראים לנורמליזציה של ארגוני הלהט"ב בקרב הקהילה המוסלמית באמריקה. בדבריו, הוא קורא למוסלמים האמריקנים שלא לסמוך על אותם "מטיפים סלבריטיאים" ו"אמאמים רחמנים", שגישתם כלפי הסוגיה הלהט"בית מבוטאת כמעט תמיד ברכות ובעדינות, מפני שהם עצמם חסים על עתידם האישי וחוששים להיות ממותגים כהומופובים. לטענתו, פעילותם של אותם דרשנים מפורסמים בשילוב עם אקטיביסטים ועם לוחמי חופש אחרים, מקדמת באופן מובהק את האג'נדה הלהט"בית בדבר סובלנות וקבלה של כלל המגדרים תוך שימוש בהסבר "שאללה הוא רחום".
אחד ממוקדי התנגדותו בנושא מופנה אל המכון האסלאמי יקין שבטקסס, שחקיקת־ג'ו אומר עליו כי הוא המקדם הגדול ביותר של אג'נדת הלהט"ב בקרב הקהילה המוסלמית באמריקה. כך לדוגמה, חקיקת־ג'ו האשים את מייסד המכון, האמאם הפופולארי עמר סולימן, על אחת מהתבטאויותיו לאחר הטבח במועדון הלהט"ב באורלנדו בשנת 2018 שבה קרא לסולידאריות עם הקהילה הלהט"בית: "אנו נחושים לבכות ביחד, להתפלל ביחד ולעמוד ביחד – סטרייטים, הומואים, מפלורידה ומטקסס". זאת נוסף על אמירות אחרות שהתפרסמו מטעם מכון יקין, ואשר קראו למוסלמים אמריקנים לתמוך בנישואים חד־מיניים ובזכויותיה של הקהילה הלהט"בית.
בדוגמאות נוספות, פרי פרסום של המכון, התייחס חקיקת ־ג'ו למאמרו של ד"ר ג'ונת'ן בראון, נוצרי לשעבר שהתאסלם, המלמד באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון ופועל בסמינר האסלאמי של אמריקה. במאמר שכותרתו "קהילת הלהט"ב והאסלאם בביקורת מחודשת", טען בראון כי תמיכתם של מוסלמים בלהט"ב היא קריטית מפני ששתי ישויות אלו, למרות הפערים וההבדלים ביניהן, זקוקות תדיר להגנה על זכויותיהן. בראון אף הדגיש כי החשיבות של שיתוף פעולה מעין זה כיום היא כמעט שאלה של "חיים ומוות" עבור הקהילה המוסלמית האמריקנית. לטענתו, בהיעדרם של שיתופי פעולה ושל ממד סולידרי עם הלהט"ב, הקהילה המוסלמית עלולה בנקל לסבול מפגיעה בזכויותיה ולהיות תחת מכבש לחצים פוליטי, אשר יובילו בעתיד להחמרת האסלאמופוביה. כך שלדידו של בראון, יש צורך לשמר יחסים תקינים עם הקהילה הלהט"בית ולקיים עימה שיתופי פעולה בנושאים פוליטיים וחברתיים, תוך שמירת ההפרדה ממנה בנושאים מוסריים ודתיים.
בתגובה למאמר חקיקת־גו' דוחה כל רעיון של נרמול היחסים עם קהילת הלהט"ב כפי שמשתקף בחזונו של בראון, וזאת נוסף על תחושתו שהמוסלמים האמריקנים החמיצו הזדמנות פז לשיתוף פעולה עם גורמים פונדמנטליסטים (נוצרים וכד') שהתנגדו לאג'נדת הלהט"ב עוד בעשור הקודם, וכך יכלו למנוע את נסיקתה בארצות הברית. חקיקת־ג'ו אף הדגיש כי לא ייתכן שיתוף פעולה עם הלהט"בים בפן הפוליטי לצד עצימת עיניים מחטאיהם האסלאמיים (פאחשה) החמורים.
לצד התבצרותן של דמויות שמרניות כמו חקיקת־ג'ו בעמדות דיכוטומיות וחסרות כל סובלנות כלפי הקהילה הלהטב"ית, נדמה שמן העבר השני לא ניתן להתעלם מניסיונותיהם של גורמים בכירים מקרב המוסלמים המתונים דווקא לנסות ולבנות גשרים עם הקהילה – מציאות שספק אם התרחשה בעשור הקודם. כך לדוגמה, מסגד אפיק בטקסס ערך בפברואר בשנה שעברה כנס שכותרתו "איזון האמונה המוסלמית עם החובות האזרחיות". הכנס התמקד בסוגיה הלהט"בית ובשילובה עם האסלאם בארצות הברית, והשתתפו בו דמויות דתיות ומשפטיות בולטות. אחד המאפיינים שבלטו בפרסום הכנס היה התנוססותם המוחצנת של צבעי הקשת מדגל הגאווה על המילה להט"ב בראש העמוד.
למרות התגלעות פערים אלו, לדעתי הן המחנה השמרני והמסורתי והן המחנה המתון והליברלי מנסים להגן במידה שווה על עתיד האסלאם באמריקה, אך באופנים שונים: קולות כדוגמת חקיקת־ג'ו מעדיפים להישאר ולדבוק באמת האסלאמית, ומסרבים להפנים ששינויים פוליטיים וחברתיים קורמים עור וגידים אל מול עיניהם. לעומתם, הצד המתון יותר בוחר בגישה מכילה יותר, ומאמין שלבחירה להישאר ולעמוד מנגד עלולות להיות השלכות כבדות על הקהילה המוסלמית, ולכן, משיקול טקטי, הוא מעדיף לנרמל את היחסים עם הלהט"ב.
מאז 11 בספטמבר, ניכרות מגמות של שילוב והיטמעות של מוסלמים בחברה האמריקנית. מחקר חדש אף מצביע על כך שתהליכים אלו מתקיימים בקרב המסגדים הסונים האמריקניים אשר הופכים יותר ויותר לכור היתוך של מסורות המשלבות אסכולות (מד'הב) שונות של פסיקה אסלאמית. ייתכן שהמשך ההתחזקות וההשפעה של הקהילה הלהט"בית בטווח הארוך ישנו את כללי המשחק על ידי העמקת הפערים בין המחנות, מה שיוביל הן להתקרבות האסלאם השמרני למחוזות רדיקליים יותר והן את האסלאם המתון והרפורמיסטי לדוקטורינות פרוגרסיביות יותר, ואולי אף להשפעה כללית על המרקם החברתי הרחב של הקהילה המוסלמית האמריקנית.
