המזרח התיכון ועוד

מאמר
מפגינות למען חוק ירושה שיוויונית בתוניסיה (צילום: רויטרס)
21.01.2020

שוויון בירושה והפרדוקסים של המהפכה בתוניסיה

נשיא תוניסיה המנוח, א-סבסי, פעל רבות למען שוויון לנשים, אולם הנתונים עדיין מלמדים את חוסר השוויון העמוק בחלוקת העושר והכוח בין המינים. כעת ממתין לפתחו של הנשיא החדש חוק לירושה שוויונית. האם ירים את הכפפה?
ד"ר איקבאל אל־ע'רבי, פעילה פמיניסטית תוניסאית, פרסמה מאמר ביומון הנפוץ אל־קודס אל־ערבי בעקבות מותו של נשיא תוניסיה באג'י קאיד א־סבסי בסוף חודש יולי האחרון. אל־ע'רבי מבקשת לנצל את ההזדמנות שמספק השיח שהתהווה סביב מותו כדי להזכיר לנו שא־סבסי הביא לרפורמות המשמעותיות לקידום השוויון בין המינים בתוניסיה, רפורמות שבאו לידי ביטוי בראש ובראשונה ביוזמת חקיקה לביטול האפליה בחלוקת הירושה.
 
ד"ר אל־ע'רבי פותחת את מאמרה בשבחים לנשיא המנוח, אשר לטענתה ייזכר לנצח כנשיא תוניסיה הראשון שנבחר באופן דמוקרטי ושקוף ואשר קרא לשוויון בירושה. א־סבסי טען כי אין לאפשר אפליה בזכויות אדם, וכי אחד התנאים להתפתחותן של החברות המוסלמיות הוא קידום מעמד האישה ושחרורה. עוד אמר שהשגת שוויון מגדרי היא תנאי הכרחי לדמוקרטיזציה, מכיוון שאין דמוקרטיה ללא שוויון.
 
המהלכים לשינוי החקיקה שא־סבסי קידם החלו באוגוסט 2017, עם הקמתה של הוועדה לזכויות הפרט והשוויון. א־סבסי, שהקים את הוועדה, הורה לה לקדם שינויים חקיקתיים משמעותיים בכל הנוגע למעמד האישה, זכויות להט"ב, עונש המוות ונושאים נוספים.
 
לטענת אל־ע'רבי, הוועדה בחנה חוקים שלא עלו בקנה אחד עם החוקה של הרפובליקה השנייה, שחוקקה בשנת 2014. החוקה, שנחקקה לאחר המהפכה הדמוקרטית שהתרחשה במדינה בשנת 2011 בעקבות האביב הערבי, קובעת שוויון מלא בין נשים לגברים ואוסרת על אפליה בין אזרחים על בסיס דת, אמונה, גזע או מין.
 
אל־ע'רבי מבקשת לדון במאמרה בהצעת החוק המשמעותית ביותר, לדעתה, שנדונה בוועדה – זו המבקשת לבסס שוויון בירושה, עם אפשרות ליוצאים מן הכלל מסיבות דתיות, אישיות או אחרות. יוזמת חקיקה זו עוררה מחלוקת רבה לא רק בתוניסיה אלא גם במדינות ערביות ואסלאמיות רבות אחרות. רבים יצאו להפגין נגדה, בטענה שהיא סותרת את החוק האסלאמי ואת הנורמות המקובלות. אבל אל־ע'רבי סבורה שלמרות הסיסמאות שליוו את ההפגנות, ברור שנושא הירושה נוגע בראש ובראשונה באינטרסים כלכליים, מאחר שהוא עוסק בחלוקת העושר במשפחה.
 
כדי להוכיח את טענתה שהחוק אינו סותר את האסלאם היא מצטטת חכמי דת רפורמיסטיים. האימאם מוחמד עבדו, גורם מרכזי בתנועת הרפורמה המצרית "נהדה" במאה התשע־עשרה, הודה שעל המדינה להיות ניטרלית כשאמר "אין דת בפוליטיקה, אין פוליטיקה בדת". אל־ע'רבי מזכירה גם את אמירתו המפורסמת של מנהיג מפלגת הוופד המצרית סעד זע'לול: "הדת לאלוהים והאומה לכולם".
 
אל־ע'רבי טוענת שגם מבחינת "הנורמות המקובלות", היוזמה לשינוי חוק הירושה אינה מהווה סתירה. לדבריה, אם נבחן את התמורות שחלו לאחרונה בחברה התוניסאית נגלה שבעשורים האחרונים הביאה הדינמיקה החברתית בתוניסיה לשינוי מבני וסוציולוגי מרחיק לכת, שלדבריה הוא תוצאה של שלל גורמים פנימיים וחיצוניים ומתבטא באופנים שונים.
 
אחד הגורמים לשינוי זה, לדבריה, הוא חלוקת העבודה המודרנית שהחליפה את זו הקודמת, אשר הייתה מבוססת על חלוקה מגדרית של תפקידים ומשרות. שינוי נוסף התחולל במבנה המשפחתי – הבעל, האב והאח אינם עוד האחראיים הבלעדיים על ניהול התא המשפחתי ועל פרנסת הבית. גורמים נוספים שהשפיעו הם חיזוק מערכת החינוך הממלכתית, השיעור ההולך וקטן של אנאלפבתיות, וכניסתן של יותר ויותר נשים לשוק העבודה. כל אלה תרמו לפתיחת המודל המסורתי של המשפחה הגרעינית. בתופעת נישואי הקרובים חלה ירידה, ניכרת מגמה קבועה של צמצום הילודה, ומשפחות תוניסאיות רבות בוחרות לחיות "באופן עצמאי" – הכוונה כנראה לזוגות צעירים, שבעבר נהגו לגור בקרבת המשפחה ולהישאר תלויים בה, ואילו כעת הם בוחרים להתרחק מהמשפחה.
 
מחקרים מראים כי בכל הקורסים בבתי הספר ובאוניברסיטאות יש יותר נשים מגברים. נתוני ההשכלה חושפים שציוניהן של נשים באוניברסיטאות גבוהים מאלה של הגברים. מאז שנת 1999 מספר הנשים הרשומות באוניברסיטאות ציבוריות עולה על מספר הגברים, והפער רק הולך וגדל; בשנים 2014–2015 שיעור הנשים הסטודנטיות באוניברסיטאות הגיע לשיא של 63.5%. למעשה, הנשים הן הרוב במסלולי הלימוד היוקרתיים של תוניסיה – מדעים, רפואה והנדסה.
 
זוהי מהפכה חינוכית של ממש, ותוצאותיה ניכרות בתפיסות ובהתנהלות של התא המשפחתי וגם בתפקידן הכלכלי של נשים בתוך המשפחה. מחקרים נוספים מצביעים על כך שמרבית הנשים התוניסאיות תורמות למשק הבית ומראים ש־72% מהנשים העובדות מקדישות את כל הכנסותיהן להוצאות משפחתיות. נוסף על כך, כמעט רבע מההלוואות הבנקאיות שניתנו בין השנים 2011 ל־2015 לצורך מימון דיור למשפחות, ניתנו לנשים. הנטל הכלכלי הזה מתווסף לנטל הקודם שאותו נושאות רוב הנשים בתוניסיה בגלל מיעוט מוסדות מדינה: נטל הטיפול בילדים, בקשישים או בקרובי משפחה מוגבלים.
 
לכותבת המאמר חשוב לציין שלמרות הצלחותיהן, הפריחה הכלכלית של הנשים בתוניסיה נותרה מוגבלת, כפי שמראים הנתונים: שיעור היזמות והמשקיעות העצמאיות אינו עולה על 9.4%, ואילו בתחום הבעלות על קרקע חקלאית הוא אינו עולה על 3.3%.
 
הכותבת מסיימת במסר חד מאוד ואף באמירה פוליטית שיכולה לרמוז על עמדתה ביחס לבחירות ההולכות וקרבות: הנתונים מדגישים את חוסר השוויון העמוק בפיזור העושר בתוניסיה ובחלוקת הכוח הכלכלי בין המינים. ירושה שוויונית תעשה צדק עם האישה התוניסאית ותפתח עבורה את הדלת לאפשרויות כלכליות, וגם תסייע בהפחתת העוני, הבורות והאלימות השולטות בתוניסיה. "בעיצומן של התמורות שחווה החברה התוניסאית כיום", כותבת אל־ע'רבי, "סוגיית השוויון המלא עומדת לנגד עיניו של מי שרואה עצמו ליברלי, והיא קריטריון מכריע להבחנה בין אלו השואפים לכונן מדינה דתית ובין אלו השואפים למדינת כל אזרחיה". ברור לנו במי מבין השניים היא מצדדת.
 
אל־ע'רבי מציגה כאן מסר עמוק ומורכב. מצד אחד היא אינה מתעלמת מהתמורות החשובות שחלו ביחס של החברה והשלטונות כלפי האישה התוניסאית וכלפי התקדמותה הכלכלית. מצד שני, היא גם אינה מתעלמת מהדרך הארוכה שעל הנשים לעבור עד לשוויון אמיתי. ניכר שהיא מלאת הערכה לנשיא המנוח ולרפורמות שעשה למען נשים, אולם בדבריה ניכרת גם דאגה הקשורה כנראה לעובדה שבספטמבר 2019 יצאו אזרחי תוניסיה להצביע עבור נשיא חדש. אם ייבחר נשיא שאינו תומך בתמורות המשמעותיות וביוזמות החקיקה המתקדמות, הן עלולות להתבטל.
מאמרים נוספים