במרס 2020 מלאו חמש שנים לפרוץ מלחמת האזרחים בתימן. ארגון "אנסאר אללה" של המורדים החות'ים השתלט במרס 2015 על עיר הבירה צנעא והביא בכך לפריצת מלחמת אזרחים עקובה מדם במעורבות אינטנסיבית של מדינות זרות, ובראשן ערב הסעודית. ב־25 באפריל האחרון, אחד הפלגים הלוחמים – ארגון בדלנים בשם "מועצת המעבר של הדרום" (אַלְ־מַגְ'לִס אַלְ־אִנְתִּקָאלִי אַלְ־גָ'נוּבִּי), עלה לכותרות בתקשורת העולמית לאחר שאנשיו הכריזו על שלטון עצמי במחוזות הדרומיים של תימן. מי היא מועצת המעבר של הדרום? אילו מניעים הביאו אותה להכריז על שלטון עצמי ודווקא בעיתוי הנוכחי? ואילו משמעויות יישא צעד זה בעתיד?
שני מאמרים שפורסמו לאחרונה באתר אל־ערבי אל־ג'דיד מתייחסים לשאלות הללו: נייר עמדה של המכון הערבי למחקרי מדיניות שמושבו בקטר סוקר את ההכרזה ומתמקד ברקע ובהשלכות הקרובות שלה; ואילו מאמר דעה של בושרה אל־מקטרי, עיתונאית ופעילה פוליטית מתימן, בוחן את ההקשר הרחב של ההצהרה, את אופייה ואת משמעויותיה בטווח הארוך. להלן תקציר המבוסס על שני המאמרים.
מועצת המעבר של הדרום הוקמה באביב 2017 על ידי פלג שפרש מהתנועה הדרומית, תנועה בדלנית ששואפת לחידוש עצמאותה של דרום תימן. מועצת המעבר, שבראשה עומד עיידרוס א־זוביידי, ושנהנית מתמיכה צבאית וכלכלית של איחוד האמירויות, נכנסה מייד עם הקמתה לעימות פוליטי וצבאי עם ממשלת הנשיא עבד־רבו מנסור האדי, שאותה מגבה ערב הסעודית. החיכוך בין השתיים הגיע לשיא באוגוסט האחרון כאשר כוחות מועצת המעבר השתלטו על מבני ממשל בעיר עדן, בירת המדינה בפועל מאז השתלטות המורדים החות'ים על צנעא. ערב הסעודית מיהרה ליטול את תפקיד המתווכת בין ממשלת האדי למועצת המעבר, ובנובמבר נחתם בין השתיים בריאד הסכם חלוקת כוח. מתוקף ההסכם, הוכרה מועצת המעבר כמפלגה לגיטימית וקיבלה שליטה דה פקטו על העיר עדן ועל מחוזות לַחג' וא־דַאלִע, וזאת בתמורה להסכמתה לשלב את פעיליה הצבאיים בשורות מנגנוני הביטחון של הממשלה.
אלא שבפועל, אף לא אחד מהצדדים שחתמו על הסכם ריאד היה נכון לקיים אותו. הכוחות הצבאיים שסרים למרותה של מועצת המעבר לא פורקו, ובהוראתה אף עיבו את נוכחותם בגבול אזורי השליטה של ממשלת האדי ושל מועצת המעבר, בפרט במחוז אַבּיָן. בפברואר מועצת המעבר גירשה את ראש הממשלה של הנשיא האדי – מַעִין עבד אל־מאלכ סעיד, מהעיר עדן, וערב הסעודית בתורה מנעה מבכירי מועצת המעבר לשוב אל העיר מירדן. בסוף אפריל, סבב נוסף של משא ומתן בין הצדדים שהתנהל בעדן עלה על שרטון, ואווירה קשה שררה בעיר על רקע תוצאותיהם ההרסניות של שיטפונות קשים שפגעו בה באותה עת. על רקע זה, צעד דרמטי מטעם מועצת המעבר נראה בלתי נמנע, ואכן, ב־25 באפריל היא הכריזה על שלטון עצמי.
המטרות הסמויות של מועצת המעבר
כיצד תופסת מועצת המעבר עצמה את ההכרזה, ומה משמעותה בפועל? תשובות לשאלות הללו מצויות בהודעה שנלוותה להכרזה. טקסט זה מונה את הסיבות שהביאו להחלטה על ההכרזה, בין היתר: המשכורות לאנשי כוחות הביטחון של מועצת המעבר לא שולמו והתמיכה הכלכלית במשפחות של קורבנות המלחמה הופסקה; הופסק גם הסיוע בנשק, באספקה ובמימון ללחימה במורדים החות'ים; וממשלת האדי גילתה אוזלת יד במתן שירותים הומניטאריים, בפרט בתפקודה הלקוי בהתמודדות עם תוצאותיהם ההרסניות של השיטפונות בעדן. לאור כל אלו, הודיעה המועצה הזמנית על שלטון עצמי בכל מחוזות דרום תימן. צעד זה כלל הכרזה על מצב חירום כללי; הקמת מנגנוני פיקוח על תפקודה של ממשלת האדי; מינוי ועדות מקצועיות בתחומי הכלכלה, המשפט, הצבא והביטחון שיכווינו את מוסדות הממשל העצמי העתידים לקום; וקריאה לכל בעלי התפקידים המכהנים בדרום מטעם ממשלת האדי להישאר בתפקידם.
כפי שמראה אל־מקטרי במאמרה, בניתוח ביקורתי של ההכרזה, ניתן להצביע על המטרות הסמויות שמועצת המעבר ביקשה להגשים דרכה. למשל, בחינת השאלה למי מיועדת ההכרזה מגלה שערב הסעודית היא הנמענת העיקרית שלה. הסעיפים שנוגעים להפסקת הסיוע הכספי והצבאי מפנים לעבר ערב הסעודית אצבע מאשימה, שכן היא האחראית לאספקת סיוע זה בתור נותנת החסות להסכם ריאד ובתור הכוח המשמעותי ביותר בדרום תימן. ההכרזה על כן היא איום: איתות שמועצת המעבר נכונה לערער על סמכותה של ממשלת האדי, בת־בריתה של ערב הסעודית, אם הסיוע לא יעבור.
אשר לסעיפים שנוגעים לאוזלת היד של ממשלת האדי בתחום השירותים, הם אינם פונים לממשלת האדי אלא לציבור הרחב. לדעת אל־מקטרי, מועצת המעבר מודעת לעובדה שכשליטה בפועל של אזור עדן היא האחראית למחדל השיטפונות ולתשלום המשכורות. למעשה, באמצעות ההאשמות שהיא מפנה לממשלת האדי, מנסה מועצת המעבר להסיט מעצמה את חיצי הביקורת הציבורית ואת גילויי הזעם הציבורי סביב הסוגיות הללו. ניסיון זה מבטא את החשש של מועצת המעבר מפני התקוממות כנגדה, בין אם מצד אזרחים שבתיהם נהרסו בשיטפון ובין אם מצד אנשי ביטחון ששכרם לא שולם. דרך ההצהרה, לדעת אל־מקטרי, מועצת המעבר מעבירה מסרים לקהל התומכים שלה ולערב הסעודית, אולם נראה שאין לה עניין בכל סוג של דיאלוג עם ממשלת האדי.
מלבד המסרים שטמונים בהכרזה, אל־מקטרי מכירה בכך שמימוש סעיפיה עשוי לסייע למועצת המעבר להתבסס ולהתחזק. אכיפת השלטון העצמי תאפשר למועצה לחזק את אחיזתה הצבאית במחוזות הדרום השונים. אחד החששות העיקריים של המועצה בהקשר זה הוא ש"חטיבות הנפילים" (אַלְווִיַת אַלְ־עָמַאלִקָה), מיליציה מאיימת שפועלת בדרום תימן, תיכנס לעימות צבאי עימה; החלת שלטון עצמי על הדרום נועדה למנוע גם את ההתממשות של חשש זה. אולם ככלל, סבורה אל־מקטרי, יותר משהכרזת העצמאות משקפת חזון ברור וארוך טווח, היא משקפת ניסיון להימלט ממשבר פנימי שנבע מ"כישלונותיה של מועצת המעבר […] לשאת באחריותה כלפי האזרחים בעדן ולנהל את הקשרים עם הכוח המרכזי בעיר – ערב הסעודית".
פלישה נראית אפשרות סבירה
בין אם ההכרזה על שלטון עצמי מבטאת שאיפה אותנטית לעצמאות או, כפי שטוענת אל־מקטרי, שיקולי יחסי ציבור ואינטרסים צבאיים – הגורמים המעורבים בסכסוך לא קיבלו אותה בברכה. רבים ממושלי המחוזות בדרום – כולל מחוזות חצרמוות ושבווה, שחשיבותם הכלכלית רבה בשל שדות הנפט המצויים בהם – התנערו ממועצת המעבר והצהירו אמונים לממשלת האדי. גם מזכ"ל האו"ם, מזכיר המדינה האמריקני ושגרירי מדינות רבות בתימן הביעו דאגה נוכח ההכרזה. ממשלת האדי הביעה גינוי גם היא, מטבע הדברים, ובתגובה לכיתור הבנק המרכזי של עדן בידי אנשי המיליציות של מועצת המעבר, אף איימה לפלוש לעיר זינג'יבר ששוכנת על הדרך לעדן. גינוי דומה נשמע מכיוון הקואליציה הערבית למאבק במורדים החות'ים בהובלת ערב הסעודית. נראה שעם לידתו של חזון השלטון העצמי של מועצת המעבר, נולדו קשיים משמעותיים בהגשמתו. מה צופן העתיד לדרום תימן?
אם מאמצי התיווך שהתחדשו בחסות סעודית ייכשלו, פלישה של ממשלת האדי לעיר עדן נראית כאפשרות סבירה. תרחיש כזה עשוי לשרת את החות'ים בצפון, שינצלו את העימות כדי לנסות לכבוש את העיר מא'רב, אולם אין כל ערובה שפלישה כזו אכן תצליח. זאת משום שמלבד מאמצי ההגנה של מועצת המעבר, מכשול נוסף לכיבוש עדן עשויות להציב מיליציות מאזור החוף המערבי של תימן וממחוז חצרמוות שייחלצו להגנת המועצה ויחלישו את כוחות הממשלה בתחומן. סיוע אווירי שתעניק איחוד האמירויות למגיני עדן נראה גם הוא אפשרי: אומנם, איחוד האמירויות קראה לנציגי מועצת המעבר לשוב לשולחן המשא ומתן עם הממשלה בתיווך ערב הסעודית. אולם, לאחרונה נראה כי זהו רק מס שפתיים, וכי עצם הכרזת השלטון העצמי כלל לא הייתה מתאפשרת בהיעדר גיבוי מסוים מטעם האמירויות.
מבחינה כלכלית, למועצת המעבר נכונים קשיים משמעותיים בעקבות ההכרזה על שלטון עצמי. התוכנית שהיא התוותה למימוש ההכרזה כוללת הקמת מנגנוני ממשל וגופי פיקוח, והדבר עשוי להיות כרוך בהוצאה כספית עצומה. במקביל, עולה החשש להתפרצות נגיף הקורונה בעיר עדן, וכתוצאה מכך להאטה כלכלית משמעותית. לאור העובדה שהמחוזות העשירים פרשו מן השלטון העצמי ולצד עלויות הלחימה שעלולה לתפוח, נראה שבפני מועצת המעבר ניצב אתגר כלכלי משמעותי. ייתכן כמובן שמדינת איחוד האמירויות תתגייס לכיסוי ההוצאות, אולם אין ערובה שהיא אכן תעשה כן ותסתכן בעימות עם ערב הסעודית סביב הסוגיה. ייתכן על כן שהקושי הכלכלי הוא שיביא לבסוף להפלת חזון השלטון העצמי של מועצת המעבר.
אלא שגם אם תצלח מועצת המעבר את הקשיים הכלכליים ואת האיום בפלישה צבאית שניצבים לפתחה, שאלת עתיד דרום תימן עודנה רחוקה מפתרון. אומנם, ממשלת האדי עשויה להביס את מועצת המעבר: באמתחתה של פטרוניתה ערב הסעודית נמצאים כוחות נוספים שסרים למרותה בדרום תימן והיא עשויה להפעיל אותם כנגד מועצת המעבר הבדלנית; אלא שאפשרות כזו תלויה במידה רבה בנכונות של ערב הסעודית לשמר את מעורבותה בסכסוך בדרום תימן. תשושה מחמש שנות סכסוך שבהן איבדה לפחות אלף מחייליה, ייתכן שערב הסעודית תעדיף להימנע מעיסוק זה. לא מן הנמנע שהיא תעדיף להגיע להסדר עם איחוד האמירויות בנוגע לחלוקת אזורי ההשפעה של השתיים בדרום תימן ותניח למועצת המעבר לנפשה. במצב כזה לא יעמוד כל מכשול משמעותי בפני שאיפות העצמאות של מועצת המעבר, וחלוקת דרום תימן נראית כתרחיש סביר; בתרחיש זה, חוסר הניסיון של מועצת המעבר בטיפול בצורכי האוכלוסייה האזרחית עשוי לחולל משבר הומניטארי קשה. בין כה וכה – ובנקודה זו דעתם של שני המאמרים זהה – ממשלת האדי צפויה להיפגע מהכרזת השלטון העצמי של מועצת המעבר. יחד איתה צפוי להיפגע העם התימני, שנכנס לשנה השישית של מלחמת אזרחים ולמשבר הומניטארי מהקשים שידע המזרח התיכון.
