הטרגדיה הלאומית הפלסטינית מובילה גם לבגידה
מוסעב חסן יוסף שהיה סוכן שב"כ (צילום: רויטרס)
Below are share buttons

הטרגדיה הלאומית הפלסטינית מובילה גם לבגידה

כיצד מתמודדת החברה הפלסטינית עם בניו הסוררים של בכיר חמאס, חסן יוסף, שאחד מהם אף הפך לסוכן שב"כ? האהבה לשיח' והתמיכה בו, מסתבר, מתקיימות לצד ההבנה שהטרגדיה הלאומית מובילה גם לטרגדיות אישיות

במאמר שפרסם הקולנוען הפלסטיני נסרי חג'אג' באתר הלבנוני האלטרנטיבי דרג' באוגוסט 2019 מתייחס הכותב לבוגדים בחברה ולהרס שהם גורמים לעצמם ולסביבתם. הכותב מנתח את יחס החברה לבוגדים ומציג מחקרים אקדמיים על בגידה. המאמר נכתב על רקע בגידתם של שני בניו של השייח' הידוע חסן יוסף, בכיר חמאס.
 
חייו של שייח' חסן יוסף, בכיר בתנועת חמאס בגדה המערבית, עברו לאחרונה טלטלה כאשר בנו השני, סוהייב, ברח ונטש את המשפחה, את חמאס ואת החברה הפלסטינית. סוהייב הכריז כי הוא מוותר על כל מה שקשר אותו לעברו האישי, המשפחתי, הלאומי והדתי. רק לפני שנים אחדות הכריז אחיו הבכור, מוסעב חסן יוסף, על שיתוף פעולה מלא עם שירותי הביטחון של ישראל.
 
הפלסטינים, החלוקים אמנם בעמדותיהם לגבי הטרגדיה הזאת, מאוחדים בסולידריות עם חסן יוסף. בהיותו מנהיג שנוטה מבחינה רעיונית לכיוון הלאומי הפלסטיני המתון ולא לקנאות דתית, בניגוד לבכירים פונדמנטליסטיים בחמאס, הוא זוכה לכבוד מכל הצדדים הפוליטיים והאידאולוגיים הפלסטיניים. כאן מציין הכותב כי למרות פעילותו של השייח' בתנועת חמאס הוא היה מקורב ליאסר ערפאת עד מותו ולמרוואן ברגותי, בכיר תנועת פתח, עד מעצרו וכליאתו בישראל.
 
אחדים ממי שהזדעזעו מהאירועים בחייו של השייח' פנו אל הקוראן ואל סיפורים שבהם מופיעים הבן הסורר והמורה של הנביא נוח או בניו של הנביא יעקב, שקשרו נגד אחיהם יוסף המקורב לאביו וזרקו אותו לבור. מהדוגמאות הללו היו שהפיקו נחמה ומצאו בהן חיזוק אמוני בפני פגיעה קשה כזאת.
 
אחרים, פעילים ברשתות החברתיות, הפיצו את ההאשטאג #כולנו_ילדיך, ובאמצעות הזעקה הצנועה הזאת קיוו להקל על השייח' יוסף ולפצותו במעט על אובדן ילדיו הסוררים בדמות אלפי בנים וירטואליים. אך שום צאצא וירטואלי או סולידריות זמנית ברשתות החברתיות לא יוכלו לפצות על הפגיעה בשייח'.
 
לדברי חג'אג', אף שהתקשורת הישראלית התייחסה לטרגדיה שהכתה בשייח', דווקא הפלסטינים לא עסקו בה, וכאן שורש הבעיה. המכה שספג יוסף לא פגעה רק באדם הפרטי או בבכיר בתנועה האסלאמית, שמעלה על נס את המאבק הנצחי עם האויב הישראלי, אלא גם במצפון של הקולקטיב הפלסטיני במאבקו עם ישראל. היא פגעה בזהות הפלסטינית, שמתמודדת כבר עשורים עם ניסיונות פירוק וריסוק עד השמדה כוללת.
 
לפסיכואנליטיקאים, המומחים להפרעות פסיכולוגיות של בוגדים, לא ניתנת בדרך כלל ההזדמנות לנתח את מבנה האישיות של בוגדים פוליטיים או מרגלים והם נסמכים על ביוגרפיות, סיפורים אישיים וזיכרונות של אנשים כאלה. חג'אג' טוען כי ניתוח פסיכולוגי של האישיות הבלתי יציבה אינו מספיק, משום שתמורה אישית קשורה גם בשינויים חברתיים ופוליטיים. חשוב להבין את תכונותיו המיוחדות של הבוגד, כותב חג'אג', אך יש להבין גם כי בעצם הבגידה הוא מנסה לברוח ממציאות מפורקת. בריחתו היא ניסיון לשנות את ההיסטוריה האישית שלו ואת ההיסטוריה של ארצו בו-זמנית.
 
חג'אג' מזכיר כי הקהילה הפלסטינית עוברת תהליכים קשים מאוד: פילוג חברתי חריף, כישלון הפרויקט הלאומי, מבוי סתום בפרויקט האסלאמיסטי ומצור כולל היוצר עוני, מחסור ומחלות. חוסר אמון עמוק שורר כלפי כל שדרת ההנהגה הפוליטית, שאין באמתחתה תוכנית פוליטית ברורה המייעדת תפקיד לאזרח. מתוך כך התפשטו גם מקרי ההתאבדויות בקרב הנוער, ו"רוח המאבק" התחלפה בסערה שמובילה להרס רב יותר. כל זה, בשילוב מאפיינים אישיותיים, יוצר כר פורה לבגידה.
 
הבגידה במצב זה, חותם חג'אג', היא מעשה סדיסטי של הבוגד – ניסיון להרוס דבר או אדם אהוב, כמו השייח' שגידל את בניו או החברה שבה גדלו. ההצטרפות אל האויב שהבוגד התחנך על שנאתו היא השלמה של תהליך ההרס החיצוני והפנימי.
 
לאורך המאמר כולו ניכרת עמדתו החצויה של חג'אג' ביחס לנושא. מחד גיסא הוא רואה במעשה הבגידה חרפה וקלון טוען כי לבוגדים יש נפש מסוכסכת. מאידך גיסא הוא מתאר את האהבה והתמיכה שהחברה הפלסטינית מביעה כלפי חסן יוסף, האב הפגוע, את חוסר השיפוט כלפיו ואף את הנסיבות הפוליטיות והחברתיות הבלתי נסבלות שבהן גדלו הבוגדים והובילו אותם למעשה כזה. הטרגדיה הלאומית הפלסטינית, לשיטתו של חג'אג', אין לה ברירה אלא להיתרגם גם לטרגדיות אישיות ומשפחתיות מסוג זה.
במאמר שפרסם הקולנוען הפלסטיני נסרי חג'אג' באתר הלבנוני האלטרנטיבי דרג' באוגוסט 2019 מתייחס הכותב לבוגדים בחברה ולהרס שהם גורמים לעצמם ולסביבתם. הכותב מנתח את יחס החברה לבוגדים ומציג מחקרים אקדמיים על בגידה. המאמר נכתב על רקע בגידתם של שני בניו של השייח' הידוע חסן יוסף, בכיר חמאס.
 
חייו של שייח' חסן יוסף, בכיר בתנועת חמאס בגדה המערבית, עברו לאחרונה טלטלה כאשר בנו השני, סוהייב, ברח ונטש את המשפחה, את חמאס ואת החברה הפלסטינית. סוהייב הכריז כי הוא מוותר על כל מה שקשר אותו לעברו האישי, המשפחתי, הלאומי והדתי. רק לפני שנים אחדות הכריז אחיו הבכור, מוסעב חסן יוסף, על שיתוף פעולה מלא עם שירותי הביטחון של ישראל.
 
הפלסטינים, החלוקים אמנם בעמדותיהם לגבי הטרגדיה הזאת, מאוחדים בסולידריות עם חסן יוסף. בהיותו מנהיג שנוטה מבחינה רעיונית לכיוון הלאומי הפלסטיני המתון ולא לקנאות דתית, בניגוד לבכירים פונדמנטליסטיים בחמאס, הוא זוכה לכבוד מכל הצדדים הפוליטיים והאידאולוגיים הפלסטיניים. כאן מציין הכותב כי למרות פעילותו של השייח' בתנועת חמאס הוא היה מקורב ליאסר ערפאת עד מותו ולמרוואן ברגותי, בכיר תנועת פתח, עד מעצרו וכליאתו בישראל.
 
אחדים ממי שהזדעזעו מהאירועים בחייו של השייח' פנו אל הקוראן ואל סיפורים שבהם מופיעים הבן הסורר והמורה של הנביא נוח או בניו של הנביא יעקב, שקשרו נגד אחיהם יוסף המקורב לאביו וזרקו אותו לבור. מהדוגמאות הללו היו שהפיקו נחמה ומצאו בהן חיזוק אמוני בפני פגיעה קשה כזאת.
 
אחרים, פעילים ברשתות החברתיות, הפיצו את ההאשטאג #כולנו_ילדיך, ובאמצעות הזעקה הצנועה הזאת קיוו להקל על השייח' יוסף ולפצותו במעט על אובדן ילדיו הסוררים בדמות אלפי בנים וירטואליים. אך שום צאצא וירטואלי או סולידריות זמנית ברשתות החברתיות לא יוכלו לפצות על הפגיעה בשייח'.
 
לדברי חג'אג', אף שהתקשורת הישראלית התייחסה לטרגדיה שהכתה בשייח', דווקא הפלסטינים לא עסקו בה, וכאן שורש הבעיה. המכה שספג יוסף לא פגעה רק באדם הפרטי או בבכיר בתנועה האסלאמית, שמעלה על נס את המאבק הנצחי עם האויב הישראלי, אלא גם במצפון של הקולקטיב הפלסטיני במאבקו עם ישראל. היא פגעה בזהות הפלסטינית, שמתמודדת כבר עשורים עם ניסיונות פירוק וריסוק עד השמדה כוללת.
 
לפסיכואנליטיקאים, המומחים להפרעות פסיכולוגיות של בוגדים, לא ניתנת בדרך כלל ההזדמנות לנתח את מבנה האישיות של בוגדים פוליטיים או מרגלים והם נסמכים על ביוגרפיות, סיפורים אישיים וזיכרונות של אנשים כאלה. חג'אג' טוען כי ניתוח פסיכולוגי של האישיות הבלתי יציבה אינו מספיק, משום שתמורה אישית קשורה גם בשינויים חברתיים ופוליטיים. חשוב להבין את תכונותיו המיוחדות של הבוגד, כותב חג'אג', אך יש להבין גם כי בעצם הבגידה הוא מנסה לברוח ממציאות מפורקת. בריחתו היא ניסיון לשנות את ההיסטוריה האישית שלו ואת ההיסטוריה של ארצו בו-זמנית.
 
חג'אג' מזכיר כי הקהילה הפלסטינית עוברת תהליכים קשים מאוד: פילוג חברתי חריף, כישלון הפרויקט הלאומי, מבוי סתום בפרויקט האסלאמיסטי ומצור כולל היוצר עוני, מחסור ומחלות. חוסר אמון עמוק שורר כלפי כל שדרת ההנהגה הפוליטית, שאין באמתחתה תוכנית פוליטית ברורה המייעדת תפקיד לאזרח. מתוך כך התפשטו גם מקרי ההתאבדויות בקרב הנוער, ו"רוח המאבק" התחלפה בסערה שמובילה להרס רב יותר. כל זה, בשילוב מאפיינים אישיותיים, יוצר כר פורה לבגידה.
 
הבגידה במצב זה, חותם חג'אג', היא מעשה סדיסטי של הבוגד – ניסיון להרוס דבר או אדם אהוב, כמו השייח' שגידל את בניו או החברה שבה גדלו. ההצטרפות אל האויב שהבוגד התחנך על שנאתו היא השלמה של תהליך ההרס החיצוני והפנימי.
 
לאורך המאמר כולו ניכרת עמדתו החצויה של חג'אג' ביחס לנושא. מחד גיסא הוא רואה במעשה הבגידה חרפה וקלון טוען כי לבוגדים יש נפש מסוכסכת. מאידך גיסא הוא מתאר את האהבה והתמיכה שהחברה הפלסטינית מביעה כלפי חסן יוסף, האב הפגוע, את חוסר השיפוט כלפיו ואף את הנסיבות הפוליטיות והחברתיות הבלתי נסבלות שבהן גדלו הבוגדים והובילו אותם למעשה כזה. הטרגדיה הלאומית הפלסטינית, לשיטתו של חג'אג', אין לה ברירה אלא להיתרגם גם לטרגדיות אישיות ומשפחתיות מסוג זה.
Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה