מאמרים


תגיות
מאמר
מחמוד עבאס (צילום:רויטרס)
07.01.2020

מה הטעם בבחירות פלסטיניות?

אבו מאזן קרא לבחירות פלסטיניות לא כדי לקדם דמוקרטיה או פיוס, אלא כדי להביך את חמאס. להפתעתו, חמאס נענתה לאתגר ותבעה גם בחירות לנשיאות הרשות הפלסטינית ולמועצה הלאומית הפלסטינית. האם יש תועלת בכל זאת?
ההצהרות של מנהיגים פלסטינים בנוגע לקיום בחירות כלליות לנשיאות הרשות הפלסטינית ולמועצה המחוקקת הפלסטינית מנותחות במאמר נוקב של הכותב הפלסטיני חוסאם אבו חאמד, שהתפרסם ב־17 בנובמבר 2019 באתר הביקורתי אל־ערבי אל־ג'דיד. אבו חאמד מביע ספקות לגבי הסיכוי שיתקיימו בחירות ולגבי התועלת העשויה לצמוח מהן, אם יתקיימו.
 
בנאומו בעצרת הכללית של האו"ם ב־26 בספטמבר 2019, קרא נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) לערוך בחירות כלליות בגדה המערבית, במזרח ירושלים וברצועת עזה. עבאס הדגיש את מחויבותו לדמוקרטיה, והטיל על חמאס את מלוא האחריות לפילוג הפנים-פלסטיני בין פתח לחמאס ולשיבוש התהליך הדמוקרטי. למרות הצהרותיו הנמלצות של מחמוד עבאס, אבו חאמד טוען במאמרו כי הן תנועת חמאס והן תנועת פתח בראשותו של עבאס הן גורמים בלתי דמוקרטיים. אופייה הצבאי של תנועת חמאס מהווה לדעת אבו חאמד מכשול להתנהלות דמוקרטית, כפי שהדגימה השתלטות התנועה על רצועת עזה ב־2007. עבאס מצידו אומנם מדבר בשם עקרונות דמוקרטיים, אך למעשה תקופת כהונתו הסתיימה בשנת 2009, ומאז הוא מחזיק בשלטון מתוקף החלטה של אש"ף וללא כל לגיטימציה דמוקרטית. יתר על כן, אבו חאמד מבהיר כי גם לעבאס יש חלק באחריות לפילוג הפלסטיני, בשל עריצותו, השחיתות במוסדות הרשות הפלסטינית שבראשה הוא עומד ותרומתו להידוק המצור על רצועת עזה.
 
מאז הבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית ב־2006, שבעקבותיהן חל הפילוג בין פתח לחמאס, לא התקיימו בחירות כלליות פלסטיניות. נאומו של עבאס באו"ם החזיר את נושא הבחירות למרכז השיח הפוליטי. אבו חאמד מציין כי בזירה הפוליטית הפלסטינית שוררות אופטימיות לגבי האפשרות של קיום בחירות בפברואר הקרוב ותקווה שבחירות יביאו לגיבוש הנהגה מוסכמת ולסיום הפילוג הפוליטי. אלא שהוא עצמו פחות אופטימי בשואלו: האם לאופטימיות הציבורית יש על מה להתבסס? האם ישנן ערובות לקיומו של תהליך בחירות מוצלח?
 
במצב זה, לדעת אבו חאמד, אין למחמוד עבאס אינטרס אמיתי לערוך בחירות. לאור הירידה בפופולאריות שלו ושל תנועת הפתח ובשל הפילוגים הפנימיים בתנועה, בחירות יכולות להביא לסיום שלטונו ושלטון התנועה. מצד שני, היערכות לבחירות היא הקלף היחיד שנותר בידיו של עבאס להתמודדות עם חוסר שביעות הרצון הגובר של בני עמו. לכן, מטרתו של מחמוד עבאס כשקרא לעריכת בחירות לא הייתה לקדם דמוקרטיה או פיוס, אלא ככל הנראה להביך את חמאס. עבאס כנראה ציפה שחמאס תסרב, מה שהיה מאפשר לו לקיים בחירות למועצה המחוקקת בגדה המערבית בלבד ללא רצועת עזה, ומעניק לפתח סיכוי ממשי לנצח.
 
להפתעת הנשיא עבאס, חמאס הודיעה על הסכמתה לקיים בחירות, וזאת בתנאי שהבחירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת הפלסטינית יתקיימו יחד. חמאס אף דרשה לקבוע זמן לבחירות למועצה הלאומית הפלסטינית, הגוף המחוקק של אש"ף. עבאס ניסה להערים קשיים ולהכשיל את הבחירות, ודרש כי הבחירות למועצה המחוקקת יהיו מבוססות על רשימות המפלגות ולא על ייצוג גיאוגרפי. אולם תנועת חמאס, הסבורה שביכולתה לנצח בבחירות בגדה המערבית, הסכימה לקבל את התנאי.
 
מאז, פתח וחמאס ממשיכות במשא ומתן לגבי הבחירות תוך החלפת מסרים חיוביים בנושא. חמאס נסוגה לאחרונה מעמדתה הראשונית והסכימה להצעה של פתח לקיים את הבחירות לנשיאות שלושה חודשים אחרי הבחירות למועצה המחוקקת. לעומת זאת, חמאס אינה מוכנה לוותר על דרישתה לאפשר לפלסטינים תושבי מזרח ירושלים להצביע. במזרח ירושלים, קיימת תמיכה גבוהה בחמאס, ובעבר נציגים של פתח ביקשו מישראל שלא לאפשר לקיים שם את הבחירות. כעת, חמאס דורשת מהרשות הפלסטינית לפעול בניגוד לאינטרס של פתח ולהבטיח שישראל לא תתערב בבחירות במזרח ירושלים. אבו חאמד סבור כי מחלוקת זו עלולה להוות מכשול רציני לקיום הבחירות.
 
אבו חאמד מזכיר כי גם אם שני הצדדים יגיעו להסכמה ביניהם, עדיין ישרור חוסר ודאות לגבי עמדתה של ישראל כלפי בחירות פלסטיניות. בכל רגע נתון, ישראל יכולה למנוע מתושבי מזרח ירושלים להצביע, בטענה שהדבר מערער על ריבונותה בירושלים, ובכך לבטל את הבחירות. ב־2006 ישראל איפשרה את קיום הבחירות במזרח ירושלים בעקבות לחץ מוושינגטון, אולם לאור ההכרה האמריקאית בירושלים כבירת ישראל, ייתכן מאוד שהפעם לא יופעלו עליה לחצים כאלה.
 
בסיכום המאמר, אבו חאמד מביע ספקות כבדים לגבי התועלת העשויה לצמוח מקיום בחירות במצב הנוכחי: "העם הפלסטיני מצפה להנהגה חדשה, לא לבחירות שישרתו את האינטרסים של שני פלגים הנאבקים ביניהם על השררה, ואשר לאף אחד מהם אין חזון לאומי המקובל על כל הפלסטינים. בחירות כאלה רק ישתקו את פתח וחמאס, ישאירו אותן במרחב התגובה וימנעו מהן לפעול, הן במישור הפוליטי והן במישור ההתנגדות. הבחירות הפלסטיניות הקודמות לנשיאות ולמועצה המחוקקת, שנערכו בהגינות ובמקצועיות ובהכרת הקהילה הבין־לאומית, הובילו לפילוג. אם כך, אילו ערובות יש לנו לכך שהבחירות הקרובות יצליחו וישפיעו באופן חיובי על הפלסטינים ועל הסוגיה הפלסטינית, כאשר הן מתקיימות בצילם של פילוג מתמשך, מאבק על השלטון, שחיתות במוסדות השלטוניים והנהגה המתנערת מאחריות?"

בשיתוף עם מאמרים נוספים